עם בג”ץ ועם בצלם

Pikiwiki

בעוד שבעבר המתנגדים למפעל הציוני הוקעו, כיום דלתות הבג"ץ פתוחות בפניהם

אולי עוד תילמד פעם במסגרת מדעי המדינה התופעה של השימוש שעשו בבג"ץ גורמים עוינים במסגרת מאבקם במדינה

שניים מן האתוסים המכוננים של הציונות, חלוציות ו”טוהר הנשק”, נאבקים כיום על מעמדם בחברה הישראלית. שתי פרשיות הנמצאות על סדר היום הציבורי ממחישות את הפיחות הזוחל שחל במעמדם. הכוונה היא לבג”ץ “נתיב האבות”, המצטרף להחלטות נוספות של בג”ץ, ולפרשת החייל אלאור אזריה.

בעתירות של גורמים עוינים למדינה נגד מפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון, יש לראות עוד פרק במאבק הערבי נגד התיישבות היהודים בארץ ישראל. השילוב בין יהודים לערבים במאבק בציונות אינו חדש. בשנות ה-30′ של המאה הקודמת פרסמה הפק”פ (פאַלעסטינישע קומוניסטישע פרטײַ –  גלגולה המוקדם של מק”י) כרוז בזו הלשון: “על ידי הרס משקם של הכובשים הציונים בדרך של סבוטאז’ והתקפות מבקשת תנועת השחרור הערבית לעשות את המשכת הקולוניזציה הציונית לבלתי אפשרית.” (לאה מירון, “כוכב אדום בדגל כחול לבן – יחסה של התנועה הקומוניסטית בארץ לציונות ולמפעל הציוני בתקופת היישוב ועם קום המדינה”, מגנס, ירושלים 2011, ע’ 314).

כך גם טענות הנישול והגזל, שהושמעו לאחרונה בהקשר של  ההצעה לחוק ההסדרה, חוזרות על דברים שאמרו הקומוניסטים בשנות ה-40′ על כך ש”הציונות באה לפלשתינה ככובש ומנשל”.

החידוש שיש כאן הוא במעמדם של העותרים, ממשיכי דרכם של הקומוניסטים, שהיו פעם מחוץ למחנה, מוקצים ומוקעים, גם אלה הנאבקים נגד המפעל הציוני רק בדרכים אחרות. יורשי הפק”פ כיום מקבלים לגיטימציה מבית המשפט העליון הן בעצם הדיון בעתירותיהם הקנטרניות נגד המדינה בכלל ונגד ההתיישבות בפרט, והן בהחלטותיו. כיום דווקא נושאי דגל החלוציות, שהם ממשיכי דרכם של אלה שדחקו את הקומוניסטים מחוץ למחנה, הולכים ומוצאים את עצמם במצב דומה.

היפוך יוצרות זה הוא תופעה מדאיגה שאולי עוד תילמד פעם במסגרת מדעי המדינה. אולי גם יילמד קורס בבבתי הספר למשפטים על השימוש שעשו בבג”ץ אותם גורמים עוינים, במסגרת מאבקם במדינה. מבלי לדון כאן עתה על מהותן של העתירות, פסיקותיו האחרונות של בג”ץ מעוררות תהייה אם הן אינן עלולות לשמוט את הקרקע מתחת ליסודות הציונות.

את עניינו של אלאור אזריה יש לראות כשלב נוסף במלחמה של אש”ף נגד ישראל, המבקש לקעקע את תדמיתו המוסרית של צה”ל ובכך להחליש את חוסנו. כזכור, המשפט הצבאי נגד החייל החל בעקבות סרטון שצילם ערבי מחברון ושהפיץ ארגון “בצלם”.

אש”ף מראשיתו ועד היום הוא שליח הערבים, הנתמך על ידי מדינות ערב במלחמתם נגד מדינת ישראל. כך למשל כתב סופר ערבי ב-1968, תחת הכותרת “שליחותו של המשכיל הערבי במאבק בציונות”: “הוגה הדעות הערבי נקרא להציג את חרפת הציונות בפני העולם כולו ולחשוף את התנהגותה הנפשעת, את תוכנה התוקפני…ואת האידיאולוגיה הגזענית שלה; זו התובעת מכל יהודי…ליטול חלק ברצח אויביה…הבה נשפוך אור על ציפרני היהדות העקובות מדם… באפשרותנו להשתמש גם בפלקטים ובטלויזיה.” (מובא אצל יהושפט הרכבי, “לקח הערבים מתבוסתם“, הוצאת עם עובד, 1970, ע’ 257-255 )

לאחר החתימה על “הסכם אוסלו” ב-1994, טבע יצחק רבין את הביטוי “בלי בג”ץ ובלי בצלם”. בחזונו ראה את אש”ף נאבק בטרור למען מדינת ישראל. אלא שהשימוש שנעשה בבג”ץ על ידי ארגונים כמו “בצלם” יכול להוביל למסקנה העגומה כי אש”ף הפך את היוצרות ונלחם עתה בישראל עם בג”ץ ועם “בצלם”.

 

* יהודה שלם הוא דוקטורנט במחלקה למורשת ישראל ועמית מחקר במרכז אריאל לביטחון ותקשורת באוניברסיטת אריאל.

Print Friendly, PDF & Email