משתדל לחשוב בלי מחשב ועיתון לאינטליגנטים

ולא כל כך מצליח

יש ישראלים שלא מבינים את הצדק והמוסר החשובים של הבני דודים שרק רוצים שלום ואחווה ומדינה קטנה בלי דיכוי המוני ובלי כל המתנחלים הרוצחים האלה ששורפים אותם ועושים להם כל מיני פרובוקציות

טוב, אז אתם בטח מבינים שכבר עברה לי המחלה, וגם חלק גדול מהפחדים שהיו לי נעלמו, וכמובן שהכל בזכות החברה שלי שגם טיפלה בי בנאמנות ואפילו בישלה לי מרק וכל מיני מאכלים כדי שאהיה שוב בריא וחזק. מצד שני, החברה שלי אמרה לי שאני חייב להפסיק להקשיב לחדשות ולראות טלוויזיה ואפילו לשוטט ברחבי האינטרנט לכמה ימים. ואני חייב להגיד שבגלל שאני מאוד אינטליגנטי, ונאור ושייך לאותם אנשים מהמגזר הנכון, ואני בטוח שהעולם הפנימי שלי מאוד עשיר ויהיה לי המון דברים לעשות גם בלי כל הדברים האלו, היה לי קל מאוד להבטיח לה.

טוב, אז חשבתי לעצמי מה אני יכול לעשות, ודבר ראשון יצאתי להסתובב בשכונה והגעתי למכולת לבקר את משה שקל-לשקל ואת העוזר הצולע שלו יקי. חשבתי שזה יהיה נאה מצידי לשוחח איתם קצת, כי לא כל יום יש להם הזדמנות לשוחח עם מישהו כמוני. אבל זה לא כל כך הצליח, כי יקי בדיוק היה עסוק בארגזי הלחם מאתמול שצריך להחזיר למאפיה, ומשה שקל-לשקל היה עסוק בלצעוק עליו. אז הלכתי לטמבוריה, והפעם הצלחתי לצאת רק עם מעט דברים, כי לרחמים לא הייתה סבלנות אלי והוא כמעט גירש אותי. אז היות שלא הייתה לי ברירה, הלכתי למשה הספר מ”מספרת משה” שהוא ספר כמו של פעם, כי הוא גם חופף לך את הראש, גם מספר אותך קצר וגם מדבר בלי הפסקה על האשה שלו ועל הילדים שלו, וגם לוקח רק 40 שקל לתספורת, לא כמו כל הספרים האלה בתל-אביב שלוקחים לפחות 200 שקל בשביל אותו הדבר, אבל הם קוראים לעצמם “מעצבי שיער”. טוב, אז אחרי שהסתפרתי כמו שצריך, חשבתי מה עוד אני יכול לעשות, אבל לצערי הרב לא מצאתי שום דבר שמעניין אותי. אז החלטתי שאני אלך לעשות הפתעה לאבא שלי, כי אני מאוד מכבד הורים ומחונך, אבל משום מה אבא שלי לא היה בבית. אז בגלל שאני גם עקשן לא קטן, התיישבתי על ספסל מחוץ לבניין של אבא שלי והחלטתי לחכות לו עד שהוא יחזור, כי הוא איש מבוגר ומה כבר יש לו לעשות מחוץ לבית?

אז חיכיתי על הספסל אולי שעה וראיתי שהוא לא מגיע, ואז נזכרתי שהוא בטח הלך למועדון של הזקנים, ששם הוא יכול לפגוש אנשים משועממים כמוהו, וזה אומר שהוא יחזור רק אחרי הצהרים, כי יש להם שם במועדון גם ארוחות צהרים שאני חייב להודות שהן קצת מגעילות, אבל זקנים במילא לא מבינים שום דבר באוכל אז לא אכפת להם. טוב, אז קמתי וחזרתי לכיוון הבית שלי. טוב, אז הגעתי הביתה בלי תקלות, וחשבתי אולי אני צריך לראות סרט כדי להעביר את הזמן, אבל לא יכולתי להתאפק, ובדרך מישהו נתן לי את העיתון הנורא הזה של הממשלה “ישראל היום”, ואפילו שאני לא קורא אותו בצורה אידיאולוגית לא יכולתי להתאפק מלקרוא את השטויות שכתובות שם. והאמת היא שלא באמת הבנתי את כל העיתון, אבל היה שם כמה דברים שכתבו כל מיני אנשים לא נורמליים שנראו לי כמו המצאה אחת גדולה של אנשים שלא מבינים שום דבר מהחיים שלהם. אז כדי לקבל קצת איזון לשקרים, נכנסתי למחשב לקרוא מה באמת קרה היום בעיתון הנהדר הזה של האנשים החושבים והנאורים והיפים והאינטליגנטיים מהמגזר שלי, ונרגעתי קצת. אבל ראיתי שבכל זאת קרה משהו נורא מאוד, כזה שאי-אפשר לשתוק עליו יותר, ובאמת מישהו שם דיבר על זה שהמקום הכי חשוב והכי אובייקטיבי שיש בארץ הזאת, “גלי צה”ל”, עכשיו נופל לידיים של הדתיים המשונים והאכזריים האלה, כי העובדה היא שלקחו את אחד מאלה שהוא הכי הכי נורא שקוראים לו אראל סג”ל והוא מאוד לא מוסרי וצורח בכל מקום בחוסר תרבותיות ונגד כל המוסר הנכון והכניסו אותו לשדר במקום השדר הכי הכי טוב ואובייקטיבי שיש בכלל ברדיו, רק בגלל שהוא אמר, ובצדק, שאימהות הן תמיד אימהות, אפילו אלה של הבני דודים שרוצחים את הישראלים שלא מבינים את הצדק והמוסר החשובים של הבני דודים שרק רוצים שלום ואחווה ומדינה קטנה בלי דיכוי המוני ובלי כל המתנחלים הרוצחים האלה ששורפים אותם ועושים להם כל מיני פרובוקציות.

טוב, אז נזכרתי במה שהבטחתי לחברה שלי, ורק קראתי קצת על השחקן הגאון הזה שכל מיני בחורות אומרות עכשיו שהוא הטריד אותן כמו האיש ההוא מהפוליטיקה, אבל אני לא מאמין להם בכלל, כי זה בטוח משהו שהפשיסטיים תכננו כדי להשתיק אותו. ואז הפסקתי לקרוא, וחשבתי אם אני בכל זאת רוצה אולי להתקשר ליואב ולשאול אותו לגבי העניינים האלה, כי הוא תמיד יודע דברים הכי טוב, אבל הצלחתי להתאפק. אבל הבעיה שלי עכשיו היא מה לעשות בהמשך היום ואני לא מוצא מה לעשות חוץ מלחזור למיטה ולחכות לחברה שלי שתחזור הביתה.

Print Friendly, PDF & Email