ברקזיט, טראמפ, ומיכי מארק ז”ל

בעולם המקושר שבו עובר המידע במהירות האור ממקום ההתרחשות לכל המעוניין, אפשר לקשור את יציאת בריטניה מן האיחוד האירופי, את עלייתו של דונלד טראמפ, ואת מותו של מיכי מארק בקליעי המרצחים המוסלמיים על כביש 60.

את מיכאל מארק ז”ל היכרתי בתפקידו כיו”ר מועצת דרום הר חברון. העליתי בפניו את הרעיון לבדוק את משטר הרוחות השורר בתחום שיפוטו במחשבה על הנחת טורבינות רוח להפקת חשמל. מֵעֵבֶר לניהול הביטחון השוטף המסובך של מרחב גדול, עסק מארק במאבק הסיזיפי במשרד הביטחון וצה”ל שעשו ככל יכולתם לחנוק את ההתיישבות היהודית בהר חברון, והתעלמו מן הבנייה הערבית המתפרעת באזור. רק דבר אחד היה פגום במנהיגותו של מארק: חוסר היכולת לוותר על עבודה ערבית לצורך בניית הישוב היהודי. בסופו של דבר, אמר לי מיכי בשיחות שלאחר טיפולי באחד מנכדיו הרבים, אין תחליף לפועל הערבי – היהודים פשוט אינם מוכנים לעבוד.

לפני 10 ימים הצביעה הממלכה הבריטית בשאלת ההיפרדות מן האיחוד האירופי. האיחוד הוא מסגרת פוליטית על-לאומית שתייתר את מושג הלאום של עמי אירופה לטובת ממשל שוויוני טכנוקרטי. רוב הבוחרים, במיוחד במחוזות האנגליים והוולשיים, העדיפו להיפרד מאירופה. תומכי האיחוד הוכו בסנוורים מכשלון רעיון-האיחוד, ומיד החלו לתבוע את שינוי המשחק. אחד מהם הסביר את ההכרח להשתייך לאיחוד חסר הגבולות: המשבר הדמוגרפי של בריטניה כה עמוק, שרק מהגרים יוכלו למלא אותו. המשפחה הבריטית פשוט אינה מוכנה לעשות את העבודה של הבאת ילדים לעולם וגידולם, והתוצאה היא שאין ידיים עובדות. ואף-על-פי-כן אנגליה-ווילס דחו בשתי ידיים את הגבולות הפתוחים ואת עליונות המנגנונים העל-לאומיים.

דונלד טראמפ הוא איל נדל”ן אמריקני עם כישרון מיוחד להתבלטות לעין הציבורית. כשהחל את מסע הבחירות שלו לנשיאות ארצות-הברית מול 17 מועמדים אחרים שרובם פוליטיקאים מנוסים, נחשב טראמפ למעין בדיחה. עד כדי כך שכתב העת “האפינגטון פוסט” הועיד את הכיסוי העיתונאי של המועמד טראמפ למדור השעשועים. טראמפ גבר על יריביו למפלגה הרפובליקנית תוך שימוש בסיסמאות פשוטות ונהירות לכל אוזן: אמריקה תחילה, חסימת ההגירה הבלתי מבוקרת, השבת הייצור – שלמען רווחיהן של חברות על-לאומיות הועבר מאמריקה לסין, למקסיקו ולדרום קוריאה – לידי הפועל האמריקני. הוא מתכוון לגבור על יריבתו מן המפלגה הדמוקרטית הילרי קלינטון בשם אותם מסרים ולהציגה כשליחה של הכוחות העל-לאומיים הזוממים להוריד את אמריקה מגדולתה.

עוד כתר ועוד מחסום שיוסרו תוך שבוע

הכוח העל-לאומי הגדול, העשיר והאלים ביותר בעולם הוא האיסלאם.

   מספרית, האיסלאם מפעיל את 57 החברות באיגוד מדינות האיסלאם באו”ם כדי לנגח את אויביו, ובראשן – המדינה היהודית. הוא מפעיל את נציגיו הרבים במערב, במיוחד באיחוד האירופי ובישראל, כדי להחליף את האוכלוסייה המקומית ולהשתלט על נכסיה.

   כלכלית, האיסלאם משתמש בשליטתו על עתודות הנפט העולמי כדי לקדם את ענייניו, לשתול את גרורותיו בכל מקום ולממן את מלחמתו במערב בכלל ובישראל בפרט. השפעתו כה נרחבת, עד שהצליח לסלק כל התייחסות לאיסלאם כאל גורם עויין ממערך הגנת המולדת של ארה”ב.

   מבחינת האלימות, אין יום שבו אין ארוע אחד או יותר של אלימות בדרגות שונות של חומרה כלפי שאר אוכלוסי העולם. מארק הוא האחרון בשלשלת הארוכה-ארוכה של קורבנות האלימות האיסלאמית בישראל בפרט וכלפי היהודים בכלל – מיהודי העיר מדינה, היא ית’ריב, במאה השביעית, דרך הטבח ביהודי חברון בתרפ”ט ועד למותו של מארק. וזוהי רק ההתחלה, מבטיחים לנו כל דוברי האיסלאם. אל הכוח העל-לאומי הגדול, העשיר והאלים בעולם הצטרפה לה אירופה המאוחדת, העל-לאומית. 300 מיליון אירו משקיעה אירופה בסיוע לאיסלאם במלחמתו ביהודים, דרך מאות מנגנונים וגופים ממומנים היטב, ועוד יותר דרך טיפוח התקשורת היהודית הסולדת מן הלאומיות היהודית לטובת העל-לאומיות. ביחד, האיחוד האירופי והאיסלאם מבטיחים את שינוי פני העולם לכדי סיוט הלקוח ישירות מכתבי אורוול.

האנגלים, שמבינים זאת היטב, החליטו לצאת עכשיו, לפני גל ההגירה הבא. טראמפ, שמבין מצויין מהי המשמעות של הגירה המונית, שכן הוא כאיל נדל”ן נהנה ממנה לא מעט, החליט לחסום את ארה”ב בפני הנחשול הבא. רק מדינת ישראל, שכבר עכשיו שטופה באיסלאם ומדממת ונשרפת יומיום, ונאנקת תחת עול המיסים הכפוי עליה בשל מלחמת ההישרדות מול האיסלאם, החליטה לא לנקוט צעדים משמעותיים כדי למנוע מן האיסלאם להשתלט על מכורתו.

אני מאשים את מדינת ישראל ואת העומדים בראשה במותו של מיכי מארק, במותה של הלל-יפה אריאל ז”ל, במותם של כל קורבנות האיסלאם ב-49 השנים האחרונות. לא ראיתי רצח אידיאולוגי מצד נוצרים, דרוזים, או הצ’רקסים, או 300 אלף הלא-יהודים שהגיעו לכאן מברית-המועצות. אבל קריאת הקרב של המוסלמים אינה אנגליה תחילה, או תחי צרפת, או דויטשלנד מעל לכל, אלא אללה אכבר – אללה העל-לאומי, שמעל למקום, לזמן ולהיגיון, הנותן להם את הגיבוי לרצוח, לשדוד, לאנוס, לדכא ולשרוף כרצונו, ואת התהילה על מעשים אלה.

סובלנותה של מדינת ישראל לרצחנות האיסלאמית מחוזקת גם בשיקולים הומניטריים (עוד ביטוי איסלאמו-אירופי בשירות הג’יהאד), אך השיקול העיקרי הוא שאין תחליף לפועל הערבי, הבונה את ביתה של הלל ביום ושולח את בנו לשסף את גרונה בלילה, שבונה תוספת קומה לשכנו של מיכי ביום, ושולח את בנו לירות במיכי בערב שבת.

במוצאי שבת של הרצח שוב התכנסו אצלנו חברי המטבחון הבטחוני לישיבת חירום של לא-כלום. עוד כתר ועוד מחסום, שכולם יוסרו בעוד שבוע, ואולי יום, עוד שלילת היתרי-עבודה, שכולם יושבו בעוד שבוע – כך סיפר לי מיכי מארק. שום דבר החלטי, שום ברקזיט, לא קצה של טראמפ, אפס נחישות להתמודד עם המציאות, פחד מפני האיחוד האירופי שכבר מכר את נשמתו לשטן. כמו מארק, ממשלת ישראל היא מציאותית: היהודים אינם מוכנים לעבוד, כי לעבוד זה יותר גרוע ממוות.

אנגליה ואמריקה בודקות בקלפי את האפשרות שחלוקת הרווחים בין ההון לבין העבודה הגיעה לאבסורד שמתקיים אך ורק על גבה של העבודה הזולה של הזרים, ולא משנה אם הם פלסטינים, מקסיקנים, או אפגנים. הן בודקות את ההשקפה שחופש התנועה של עובדים המספקים עבודה זולה כדי שהמנהלים יגדילו את הכנסתם, הוא למעשה עבדות בחסות הדמוקרטיה. אולי שתי הדמוקרטיות הללו יוכיחו למדינת היהודים שאין חובה להיכנע לתכתיביה של אירופה הישנה ולא לצרכיהם של אילי הנדל”ן, וכי הדרך לעצמאות כוללת היא לאומיות המלאה: ארץ ישראל, תורת ישראל, עם ישראל, ועבודת ישראל. Let’s make Israel great again. (בואו נהפוך את ישראל לגדולה באמת).

* ד”ר יובל ברנדשטטר הוא רופא ילדים, תושב הנגב, פובליציסט ומחבר הספר “Joe’s trial” ו-“The Witches of West Bend ו- http://www.amazon.com/Rage-over-Jerusalem-Yuval-Brandstetter-ebook/dp/B00RPNOSK8