הכל בגלל החיבוק של יקי הצולע
אחרי כמה דקות, הופיעו בגינה במקרה שני שוטרים די מפחידים והתחילו לשאול אותי שאלות
טוב, אז האמת היא שבזמן האחרון לא הייתי הרבה בעבודה. לא בגלל משהו מיוחד, אלא בגלל שיואב החבר הכי טוב שלי מהעבודה סיפר לי שמישהו מלמעלה ראה שלא לקחתי לעצמי חופש כבר הרבה זמן, ולכן הודיעו ליואב שיודיע לי שאני צריך לקחת כמה ימים של חופש. אז בגלל שאני יודע עד כמה אני חיוני למערכת וחשוב לחברה שלי, החלטתי לקבל את ההצעה ולהבין את הרמז ויצאתי לכמה ימים של חופש, שדרך אגב מאוד התאימו לי, כי החברה שלי כבר מזמן החליטה שצריך לצבוע את הבית מחדש וגם לסדר כל מיני דברים. אז בגלל כל אלה לקחתי כמה ימים של חופש.
אז ככה, ביום הראשון של החופש הסתובבתי קצת בשכונה, כי הרבה זמן לא יצא לי להיות חופשי וגם הייתי צריך למצוא מישהו שיצבע לי את הבית. אז כמובן הלכתי קודם כל למכולת ששם קניתי לעצמי שוקו ולחמנייה כמו שאני אוהב עוד מהימים שהייתי ילד קטן, ואז הלכתי משם ישר לגינה כדי לראות את כל הסבתות הרוסיות מוציאות את הנכדים שלהן לשחק בגינה. גם כי אני אוהב לראות ילדים כאלה משחקים וחופשיים ומאושרים, כי אין להם את כל הדאגות שיש לי והצרות שיש לנו המבוגרים, וגם כי אם הם ילכו, אוכל גם אני קצת להתנדנד על הנדנדה – שאפילו שאני כבר מבוגר, אני חייב להודות שזה קצת כיף, ולפעמים יש גם אימהות צעירות ויפות שנחמד להסתכל עליהן. טוב, שלא תחשבו שיש לי כוונות לא הגונות, כי הרי אני כמעט נשוי ומאוד מהוגן, אבל בכל זאת אני גם קצת גבר.
אז התיישבתי והוצאתי לעצמי את השוקו והלחמנייה, אבל אז כמה מהסבתות והאימהות הצעירות התחילו לדבר אחת עם השנייה ולהסתכל עלי במבטים משונים. טוב, אז אני לא יכול להיות בטוח מה הם אמרו, אבל אחרי כמה דקות, הופיעו בגינה במקרה שני שוטרים די מפחידים והם התחילו לשאול אותי שאלות ולהעליב אותי. אז הראיתי להם את תעודת הזהות שלי, והם ראו שאני גר ליד הגינה וכנראה שעשיתי רושם טוב עליהם בייחוד כשהראיתי להם את השקית של השוקו שהקפדתי (כי אני תמיד מחונך ויודע שחשוב מאוד להראות דוגמה אישית) לזרוק לפח, וגם הלכתי איתם למכולת ששם משה שקל-לשקל סיפר להם כמה אני בסדר, ואפילו יקי הצולע חיבק אותי כדי להדגים כמה אני בעצם בסדר והרטיב לי את החולצה מהידיים שלו שהיו לפני כן בתוך המים של הגבינה הבולגרית, וגם מרח עלי קצת גבינה. אבל לא נורא, הריח יעבור בכביסה, וגם הגבינה.
טוב, אז אחרי זה לא כל כך בא לי לחזור לגינה, אז הלכתי לרחמים מהטמבוריה, כי נזכרתי שאני חייב למצוא לי צַבָּע, אחרת אני אצטרך לצבוע בעצמי, והאמת היא שצביעה היא לא מהכישורים הבולטים שלי כמו שאתם בטח מנחשים, למרות שכשהייתי ילד, הייתי דווקא צייר לא רע בחוג הציור.
טוב, אז נפרדתי מהשוטרים שבעצם היו די נחמדים בשביל שוטרים, כי אני אף פעם לא שוכח עד כמה המשטרה היא מושחתת ואכזרית ולא הגונה ומרביצה סתם ככה לאנשים תמימים, בעיקר את הם בני דודים או שמאלנים תמימים שרק מפגינים בשביל הדמוקרטיה, ואני יודע שיש להם יותר מדי חשדנות ופחות מדי שכל (עובדה, הם חשדו בי, כאילו שאי-אפשר לראות ישר כמה אני הגון ובסדר ותרבותי). אז נכנסתי לרחמים ושאלתי אותו אם הוא מכיר מישהו שיכול לצבוע לי את הדירה. טוב, אז האמת היא שהופתעתי כשהוא אמר לי שהוא גם צַבָּע, כי אני יודע שהוא חשמלאי וגם קצת מבין באינסטלציה. אבל במחשבה שנייה, נזכרתי שיש לו על הטמבוריה שלט שאומר שהוא עושה תיקונים, חשמל, אינסטלציה, נגרות וגם צבע. אז מאוד שמחתי, וקבעתי איתו שיבוא מחר אחרי הצהרים כדי לצבוע לי את הבית. ובינתיים לקחתי ממנו את הדבר הזה עם הצבעים כדי לתת לחברה שלי להחליט איזה צבע היא רוצה, כי לא בטוח שהיא תשמח שאני אבחר צבע.
טוב, אז אחרי זה הלכתי למרכז של השכונה והחלטתי שאני קצת רעב, אז החלטתי להיכנס למסעדה חדשה שפתחו במרכז, מסעדה עממית כזאת של אנשים פשוטים שדווקא נראים נחמדים, למרות שיש להם כיפות על הראש ותמונות של כל מיני רבנים חשוכים ופרימיטיביים תלויות על הקירות. טוב, אז התיישבתי ליד אחד השולחנות, ומישהי מאוד שמנה ומבוגרת שהייתה לה שן זהב אחת מקדימה באה כמעט מיד ושאלה אותי מה אני מעדיף לאכול. טוב, בגלל שאני לא כל כך מכיר את המקום, ביקשתי ממנה להמליץ לי על משהו, אבל היא כנראה לא הבינה מה אני רוצה וגם הסתכלה עלי במבט קצת משונה, ואז היא קראה למישהו אחר, גם מבוגר, שיצא ישר מהמטבח מאחור ונראה כמו שפעם היו נראים הטבחים בסרטים, עם סינר לבן, גופייה לבנה לשעבר וכובע כזה מצחיק על הראש ושפם גדול. לא הבנתי על מה הם מתווכחים, כי הם כנראה דיברו באחת מאותן שפות שאני לא מבין. אבל אחרי שהיא הצביעה עלי, הוא הסתכל עלי מקרוב, ואז בחוסר נימוס הוא התקרב אלי והסתכל לי על החולצה, התיישר ואמר לי: “אדון אני מצטער, אין אוכל פה בשבילך. כי לבן”. לא הבנתי, אז הוא המשיך, “אנחנו כאן כשר מאוד. אי-אפשר אתה אוכל כאן”. לא הבנתי, אבל התחלתי מאוד להתרגז, כי מה, אני לא בן אדם? אין לי זכויות? מה, בגלל שאני אשכנזי אסור לי לאכול במקום כזה עממי? אז החלטתי להיות בסדר ולהסביר להם שאסור להיות גזענים, ואפילו שאני אשכנזי מגיעה לי גם זכות לאכול, ומסעדה זה מקום ציבורי, ושהם צריכים להגיד תודה שאני מוכן לאכול במקום כזה. טוב, אז התחלתי להסביר להם, אבל אז פתאום נכנס משה שקל-לשקל עם שקית מלאה בפיתות טריות בשבילם, ובגלל שהם כנראה מכירים אותו, הם התחילו לדבר איתו במהירות והצביעו עלי. אז משה שקל-לשקל הסתכל עלי וניגש אלי ואמר לי, “תגיד אתה השתגעת? אתה לא רואה שזאת מסעדה כשרה? מה אתה נכנס פנימה עם חולצה מסריחה מגבינה ועם שאריות של גבינה בולגרית עליך? אתה לא מתבייש? בחיי מגיע לך מכות”.
טוב, אז האמת היא שאחרי שהבנתי, מאוד התביישתי, כי למרות שהם דתיים וקצת פרימיטיביים, ויש להם חוקים קצת משונים, אני מבין שאולי הייתי קצת לא בסדר (כמובן לא באשמתי), וביקשתי יפה סליחה. טוב, אז האמת היא שבסוף היה די נחמד, כי הם הכניסו אותי מאחור למקלחת שהייתה להם שם, והשמנה אפילו הביאה לי חולצה של בעלה כדי שיהיה לי מה ללבוש, והאוכל היה מאוד טעים אפילו שלא היכרתי אותו כל כך. והם אפילו לא הגישו לי חשבון, רק טפחו לי מלא טפיחות על הגב, והבנתי שהם מזמינים אותי לבוא עוד פעם. אז בסך הכל היה בסדר גמור, רק שנשבעתי לעצמי לא להרשות יותר ליקי הצולע להתקרב אלי בשום פנים ואופן. טוב, אז למחרת היה לי את כל העניין של הצביעה שקצת הסתבך, אבל לזה תצטרכו לחכות לשבוע הבא.
