בחנות דלתות – “דלתות התודעה”

“כשהאמת משקרת”, אינו רק שם סרט (מוצלח לטעמי) מן העבר, הראוי ומתאים ליצירה הנוכחית של קלינט, שחקן ליגה ג’ של מערבוני ספגטי שגם הפך להיות “בימאי מוערך” תוך מתיחת ז’אנר המערבון לכל תחומי האמריקאנה (בין אם למשטרה, לזירת האגרוף וכעת גם בקוקפיט).

נראה כי ההשפעה של המהפכה הפסיכודלית על אמריקה היא ארוכת טווח. כי לאמריקה של היום אין בעייה לגנוב רעיון של הרמן ווק – המשפט המתנהל ב”מרד על הקיין“, פרק “פותח תודעה” ומאלף בסרט ובספר כאחד – שאילו ידעתי כי איני מסתכן בקבלת “צו הסתכלות”, הייתי ממליץ לחזור ולקרוא, במקום לצפות ביצירה הדלוחה מבית היוצר של קלינט. יתר על כן, תופרים את הרעיון בחוטים גסים לתוך סיפור שלא היה ולא נברא – שהמטוס איבד רק מנוע אחד ולא את שני מנועיו (כי עם מנוע אחד אפשר לטוס גם לפלורידה), ושכביכול ועדת החקירה כמעט “רדפה” את הקברניטים ומתחה ביקורת נוקבת על התנהלותם, בעוד שבמציאות היא אומנם ביצעה הליך בדיקה לאירוע חריג כזה כפי שמחייבים הנהלים, אך דווקא ציינה לשבח את התנהגותם של הטייסים – הכל כדי לייצר מלודרמה נחותה, שבה הגיבור הצודק מנצח כמובן את כל המנוולים.

אפשר להגיד כי בעבר ממש לא נורא היה אם אנשי רוח כדוגמת אלדוס האקסלי ניסו לפתוח את “דלתות התודעה” (שם יצירה שהיוותה השראה גם ללהקת הרוק  The Doors) באמצעות סמים פסיכודליים. אלא שרעיון מתיחת המותגים זולג לכל התחומים, ואנשי רוח – אמיתיים ו/או מתיימרים ו/או מתחזים – מנסים לייצר פתרונות מסוממים למדי גם לסכסוכים מדממים.

אם תגידו: לא נורא אם בבית הלבן יושב מי שמעיד על עצמו I was experimenting drugs, עלאק ניסויי מעבדה לצורך זכייה בפרס נובל (עובדה שזכה!…), נשאלת השאלה, אם הייתם רוצים שקפטן מסומם ינחית את המטוס שבו אתם יושבים, כאשר מן החלון נשקף נוף ההדסון המתקרב…

* איציק סיבוש הוא מוסמך בבקרת תהליכים ובמנהל עסקים, העוסק בניתוח מערכות ומחבר הספר “שיחות עם קאפו“, ובגרסתו האנגלית “Dialogs with a Kapo”.