למען השם

כיצד קיבלתי את השם שכל כך מתאים לי

לפני כמה ימים הייתה לי שיחה מעניינת נורא עם האח הגדול של החברה שלי

טוב, אז אחרי שעבר קצת זמן וגם היו כל מיני חגים שאני קצת לא מבין, אבל בגלל שאני יהודי אני חייב לחגוג אותם, וגם בגלל שזה די כיף, אפילו שאני מהמגזר שחושב שזה בכלל לא חשוב אם אתה יהודי או לא, העיקר שיש חגים. וגם בגלל שזאת הפעם האחרונה שאני חייב לכתוב את מה שיש לי להגיד, כי החברה שלי התחילה לקרוא את מה שאני כותב, ויש לה המון ביקורות והערות על הדברים, אז אני מבין שיותר כדאי שאפסיק לכתוב.

טוב, אז לסיום אזכיר לכל האוהדים והמעריצים שלי שקוראים לי עילי צוף, ולפני כמה ימים שאלה אותי החברה שלי מאיפה המצאתי את השם הזה, אז כל מי שקורא מה קרה לי בזמן האחרון, כבר מכיר את השם שלי וגם את שם המשפחה. אז בגלל שהיא החברה שלי, כמובן שאמרתי לה למה, ובגלל שכבר אמרתי לה למה ואפילו קיבלתי כמה מחמאות ממנה על השנינות שלי (שהיא כמובן מאוד טבעית לי), אז החלטתי לחלוק את זה גם עם כל השאר שקצת מכירים אותי.

אז עילי זה די ברור אני חושב, כי כשנולדתי, אבא שלי החליט שהבן שלו (זה אני כמובן) בגלל המעמד המיוחד שלו בחיים והייחוס המשפחתי והמגזרי שלו חייב שם שיהיה סימן לבאות (שהכוונה היא בעצם למילה “עתיד” אבל במילה יפה יותר). ושמות כמו יוחנן, מאיר או זכריה לא ממש התאימו למה שהוא רצה להגיד. וכמובן גם לא שמות שלקוחים מהתנ”ך כמו משה או דוד שהם קצת פרימיטיביים ומעידים על ההורים שבחרו שמות כאלה עד כמה הם בעצם לא מתקדמים ולא אכפת להם מהעתיד של הילדים שלהם, כי לאנשים אינטליגנטיים ומודרניים ומחונכים כמו שצריך אי-אפשר לקרוא “רצון” או “עובדיה”, כי אלה שמות (בלי להעליב) של עדות אחרות מהעדה שלנו. וגם לא שמות כמו “בוריס” או “ולדימיר”, למרות שהם מאוד יפים – לא התאימו. אפילו שמות כמו “יוסף” ו”נתן” הם שמות קצת פשוטים מדי ומתאימים לזקנים ולא לצעירים של הארץ המתחדשת שהייתה לנו פעם. אז כדי להיות מודרני, ויחד עם זאת שנון ורענן וגם קצת ישראלי וגם קצת לנבא את העתיד (שכמו שאתה כבר יודעים מאוד הצליח לו), הוא קרא לי עילי שזה מרמז על זה שאני אהיה עילוי (שזאת כמעט אותה המילה) ומוצלח במיוחד.

הבעיה הייתה עם שם המשפחה, כי כשאבא שלי עלה לארץ מפולין או מגרמניה (אני אף פעם לא בטוח, אבל זה נשמע די קרוב האחד לשני), היה שם במחלקת הקליטה פקיד מוזר שלא באמת ידע לבטא את השם כמו שצריך. אז הוא אמר לאבא שלי ששם המשפחה שלו בעברית יהיה “קלושינסקי”, למרות שהאבא שלי ניסה להגיד לו כמה פעמים שהשם הוא “קלושין”. וזה כי פעם היה לי סבא, או אפילו יותר רחוק מזה, שהיה רב חשוב וגם הבין הרבה בתנ”ך, והוא הגיע מעיירה שקראו לה “קלושין” והיו לו שלוש בנים שהם הפכו להיות לנגרים מאוד מוצלחים ואפילו קיבלו תואר אמנותי על זה, אז כל מי שהגיע מאותה העיירה קיבל את השם “קלושין”. אבל הפקיד היה מעדה אחרת שלא כל כך אהבה את העדה של אבא שלי, והוא החליט שהשם יהיה “קלושינסקי” וזהו. אז אבא שלי שתמיד היה איש טוב וקצת אדיב, החליט לא להתווכח איתו יותר מדי, וגם היה שם תור מאוד ארוך של אנשים עצבניים וגם הפקיד עשה לו תנועות עם היד – וויתר, ומאז שם המשפחה שלו וגם שלי כמובן היה “קלושינסקי”.

טוב אז לא הייתה לי ברירה והייתי חייב להיות ילד בשם עילי קלושינסקי. אבל הדבר הזה תמיד הטריד את האבא שלי, וגם הילדים בשכונה היו צוחקים עלי בגלל השמות שלי, אבל החזקתי אותם בגבורה, כי יש לי הרבה כבוד עצמי ולמדתי מאבא שלי שהם בכל מקרה לא נחשבים כי הם לא מחונכים. אבל כשהתחלתי להתבגר, אבא שלי היה פעם בסמינר למורים על הלשון העברית, ושם הוא הכיר מישהי בשם דבורה שהייתה מאיזה קיבוץ נידח בצפון, והם מאוד התיידדו, ואחרי שהם גמרו את הסמינר, היא הייתה מדי פעם מגיעה לבקר אותו אצלנו בבית, ולפעמים אבא שלי היה נוסע לבקר אותה בקיבוץ שלה. אבל לפי מה שאני יודע לפחות אבא שלי היה ידיד מושלם (אומרים בעברית ג’נטלמן) והם אף פעם לא היו עושים דברים לא יפים, למרות שכשהיא הייתה מגיעה לבקר אותו, השכנה השמנה המכוערת הייתה עושה לה פרצוף מאוד לא יפה, ולפעמים אני הייתי צריך להישאר לישון אצלה בימים שדבורה הייתה מבקרת אותו.

אבל אם אתם מתפלאים ושואלים את עצמכם איך זה קשור לעניין של השם משפחה שלי, אז אחרי כל פעם שהיא הייתה מבקרת אותו, הם היו כותבים אחד לשני מכתבים, והוא היה קורא לה “הדבורה היפה שלי” (אפילו שבעיני היא לא הייתה כל כך יפה) והיא הייתה קוראת לו “קלוש נופת הצוף שלי”. טוב, אז בגלל שיום אחד יצא לי במקרה לחלוטין ובלי כוונה לקרוא כמה מכתבים כאלה, בגלל שאני מאוד מחונך וגם מאוד סקרן, שאלתי אותו למה היא התכוונה? אז בהתחלה הוא קצת הסמיק וראית שקצת לא נעים לו, אבל בגלל שהוא תמיד היה ישר איתי ולא היו לנו סודות האחד מהשני, הוא סיפר לי שהוא רוצה לשנות קצת את שם המשפחה שלנו, והיא הציעה לו לשנות את השם קלושינסקי לצוף כי זה משהו מאוד מתאים גם מבחינת המשמעות שלו וגם בגלל שקוראים לה דבורה ודבורה אוספת צוף מהפרחים. טוב, אז בגלל שזה נשמע לי מאוד הגיוני, ובאמת דבורים אוספות צוף, והצוף הוא מאוד מתוק, חשבתי שזה יהיה מאוד יפה, וככה גם החברים שלי מבית הספר יראו שאני לא כזה גלותי או שבאתי ממקום רחוק מאוד, אלא שאני מאוד ישראלי. טוב, האמת היא שהשינוי של השם משפחה לא היה כל כך מוצלח בשכונה, והם צחקו עלי עוד יותר מקודם, ובצבא תמיד היו קוראים לי “צופי” ו”פוצי”. אבל כשהתבגרתי הגעתי לאוניברסיטה, ראיתי שהשם הזה עובד מאוד טוב והוא נחשב למאוד מודרני ומתקדם. והיום אפילו החברה שלי התחילה לקרוא לי לפעמים “נופת הצוף”, אם כי לא מתוך אותה הכוונה הטהורה של דבורה ההיא מהקיבוץ, ושל אבא שלי שאי-אפשר לחשוד בו בשום דבר, אלא בקשר לדברים אחרים שאני בכל זאת לא יכול לכתוב עליהם כאן כי אלה דברים שלא יפה לדבר עליהם.

אבל הדבר החשוב ביותר שרציתי לכתוב לפני שאני מסיים הוא, שלפני כמה ימים הייתה לי שיחה מעניינת נורא עם החברה שלי, זאת אומרת לא בדיוק איתה, אלא עם האח הגדול שלה שהסביר לי שזה מאוד נחמד שאני החבר של אחותו, אבל הגיע הזמן לעשות עם זה משהו. טוב, אני חייב להודות שלא בדיוק הבנתי על מה הוא מדבר, אבל אחרי שאמרתי לחברה שלי מה אמר לי האח שלה, היא נהייתה מאוד רצינית, ואפילו קצת הסמיקה, ואז אחרי כמה דקות ראיתי שהיא ממש ממש רוצה להגיד לי משהו, אז שאלתי אותה בגבריות מה קרה, והיא הסבירה לי.

טוב, אז בקיצור, אני חושב שמגיע לי מזל טוב, כי החברה שלי קבעה לנו שאנחנו מתחתנים.

אז שיהיה לכולם בהצלחה.

Print Friendly, PDF & Email