תוכנית העמיתים של קרן וקסנר היא מפעל שנוי במחלוקת. במישור הציבורי ישנן האשמות מבוססות על כך שמדובר במיזם אינדוקטרינציה שמאלנית לעובדי מדינה. יש לכך שלל אינדיקציות, הבולטות שבהן הן שלל מיזמי השמאל הקיצוני שנוסדו על ידי בוגרי התוכנית, כגון מיזם “זה העסק שלנו” המקדם את חזון המדינה הפלשתינית בקרב עובדי מדינה או סיורים של הקרן בשיתוף ארגון ההסתה ‘שוברים שתיקה’.
אחרי 30 שנים שבהן התוכנית הזאת פעילה, שורשי תוכנית האינדוקטרינציה הזאת הן עניין להיסטוריונים, אבל המשך התקיימותה תחת ממשלות ימין היא עניין שנבחרי הציבור יצטרכו להסביר לבוחריהם.
הבעיות בתוכנית וקסנר חורגות הרבה מעבר להטיה הפוליטית. בדיקה שערכה תנועת ‘אם תרצו’ העלתה שהתוכנית הזאת היא כנראה לא חוקית: לפי החוק, אסור לעובדי מדינה לקבל מתנות בקשר עם היותם עובדי ציבור. זה החוק שמכוחו נאסר על ראש הממשלה לקבל מימון להגנתו המשפטית, והוא חל במידה שווה על כל עובד ציבור, בכל דרג.
כל משתתף בתוכנית וקסנר מקבל מקרן וקסנר מתנות בהיקף שמתקרב לפעמים למיליון שקלים: שכר לימוד לתואר בהרווארד, מגורים וטיסות לעובד המדינה ולבני משפחתו, מענקי מחיה נדיבים ועוד ועוד. בגלל אי־החוקיות הזאת עתרה ‘אם תרצו’ לבג”ץ, בדרישה להפסיק את התוכנית הלא חוקית ולהחיל על עובדי המדינה את החוק, משום שלא יעלה על הדעת שהם יקבלו מתנות מגוף פרטי.
בשבוע שעבר המדינה השיבה לעתירה, והתשובה לא פחות ממדהימה: מבחינת משרד המשפטים ונציבות שירות המדינה לא מדובר במתנה, שהרי עובדי המדינה נותנים תמורה למתנה הזאת. התמורה היא התחייבות של כל משתתף בתוכנית להמשיך לעבוד בשירות המדינה כמה שנים לאחר סיום התוכנית. דמיינו עובד מדינה שניגש לדוכן פלאפל ומזמין מנה בפיתה. כשהמוכר מבקש ממנו לשלם, עובד המדינה משיב לו: “לא צריך, אני מגיע לעבודה מחר”.
המחשבה שההתחייבות של אדם להופיע לעבודה שהוא מקבל עליה משכורת היא תמורה שוות ערך למענקים בשווי מיליוני שקלים היא מופרכת ומביכה, ועדיף היה שהמדינה לא הייתה משיבה כך. חוץ מזה, בידי ‘אם תרצו’ ראיות לעובדי מדינה שהפרו אפילו את ההתחייבות הזניחה הזאת והתפטרו משירות המדינה זמן קצר לאחר ההשתתפות בתוכנית – ולא המדינה ולא קרן וקסנר דרשו שישיבו את שווי המתנות שקיבלו.
קרן וקסנר מתחפשת לארגון תמים, שכל מטרתו לקדם את איכות עובדי המדינה בישראל. במציאות ברור לחלוטין שמי שמחזיק בתואר שני מאוניברסיטה מהטובות בעולם הוא בעל סיכויים גבוהים יותר לקידום ממי שאין לו. המשמעות היא שנציבות שירות המדינה מועלת בתפקידה ומעניקה לארגון פרטי את האפשרות להתערב, באמצעות בצע כסף, במפת הבכירים בשירות המדינה. בלי להגיד מילה על ההטיה השמאלנית בקרן וקסנר, זוהי פשיטת רגל מוחלטת של הנציבות.
כשהגשנו את העתירה לא שגינו באשליות. יש שני סוגים של עובדי מדינה: כאלה שהשתתפו בתוכנית וקסנר, וכאלה שרוצים להשתתף בתוכנית וקסנר. גורלה של תוכנית וקסנר מופקד כעת בידיהם של שופטי בג”ץ, אבל יש דבר אחד שאין להם שליטה עליו, והוא מה שהציבור הישראלי חושב על הקרן ובוגריה. מי שהשתתף בתוכנית מסתובב בשירות המדינה כטווס מורם מעם, כשבמציאות הוא מוכתם מוסרית משום שקיבל מתנה יקרת ערך שהחוק, לכאורה, אוסר עליו לקבל.
תוכנית וקסנר היא אחד היסודות החשובים של הדיפ־סטייט שמאכל את הדמוקרטיה הישראלית. ביום שבו להיות בוגר וקסנר יהיה כתם מוסרי ולא אות כבוד – הדמוקרטיה הישראלית תנחל ניצחון חשוב.
ואף מילה על הפדופיל ג’פרי אפשטיין.
הכותב חבר בצוות הייעוץ המשפטי של תנועת ‘אם תרצו’
