אורן מגנזי מיתמם. ההטיה הפוליטית בקרן וקסנר קיימת ומוכחת. “זה העסק שלנו”, המפעל שהזכרתי בטור ביום חמישי, מקדם את חזון שתי המדינות ומוצג לראווה באתר האינטרנט של הקרן. אין מיזם ימני מקביל שזוכה לכבוד הזה.
ב-2013 ערכה הקרן סיור מאורגן עם “שוברים שתיקה”. שיתוף פעולה דומה לא התקיים עם בכירי ההתיישבות היהודית בחברון. בוגרי הקרן שיצאו משירות המדינה משובצים בצמרות ארגוני שמאל רבים. לא מצאתי בוגר קרן שהשתלב בהנהגה של ארגון ימני מוביל.
כמו שכתבתי בפתח הטור – יש לכך עוד אינדיקציות רבות, החשובה שבהן היא התפיסה האנטי דמוקרטית של פרופ’ רונלד חפץ, מהמובילים האקדמיים בתכנית וקסנר. קצרה היריעה הנוכחית מלתאר אותה, ואני מזמין את המעוניינים להרחיב לקרוא את התחקיר שפרסמתי עם יוסי בן ברוך בנושא ביוני 2018 באתר מידה. בקליפת האגוז נגיד שחפץ סבור שנבחר ציבור מחזיק במנהיגות מכוח סמכות; ואילו עובד הציבור מחזיק במנהיגות מכוח שאר רוח. עובד ציבור טוב נמדד, לפי חפץ, ביכולתו לעצב את מדיניותו של נבחר הציבור.
אבל העתירה שהגישה תנועת אם תרצו נגד קרן וקסנר חפה מטיעונים פוליטיים. אסור שבית המשפט יכריע בשאלה אם קיימת הטיה פוליטית בפעילות כלשהי. אם הטענה נגד וקסנר היתה מסתכמת בהטיה פוליטית – המקום להילחם בה היה הזירה הציבורית לבדה. אלא שלמרבה הצער, עננה של אי חוקיות מרחפת מעל פעילותה של הקרן.
העובדה היא שעמיתי וקסנר מקבלים שכר לימוד לעצמם, טיסות ומגורים לבני משפחותיהם והטבות נוספות. אם תרצו טוענת שזוהי מתנה, אורן מגנזי טוען שהטענה “הזויה”. את המחלוקת הזו נשאיר לשיפוטם של הקוראים, ושל שופטי בג”צ.
“במהלך שלושים שנה אין ולו עדות אחת מתוך מאות רבות של משתתפים בכל התוכניות של וקסנר, של אדם כלשהו אשר יטען שיציאתו לתוכנית הותנתה בנקיטת עמדה, השתקת דעה או במחויבות לגורם כלשהו”, מוסיף מגנזי להיתמם, ובכך בדיוק חושף את הנקודה: לא את בוגרי הקרן צריך לשאול, אלא את מי שהקרן סיננה מראש.
מסיבה שאינה ברורה, נציבות שירות המדינה נותנת לקרן וקסנר חופש פעולה מלא בבחירת המשתתפים בתכנית. וחשוב להזכיר: מלבד המתנות שהעמיתים מקבלים מהקרן, הם ממשיכים לקבל משכורת על חשבוננו, בתקופת השתתפותם בתכנית, בלי לעבוד.
מגנזי צודק כשהוא אומר שאם תתקבל העתירה, הדבר יעיב על שיתופי פעולה נוספים של הממשלה עם גופים דומים לקרן וקסנר. אין עדויות לכך שתכניות מעוז ומנדל לדוגמה, תכניות דומות לווקסנר המקיימות את הכשרתן בארץ, נגועות באי חוקיות דומה. אבל אם עתירת אם תרצו תוביל לכך שיתברר שיש בעיות גם איתן, ושיתוף הפעולה איתן יופסק או יוסדר – תהיה זו תועלת, ולא נזק.
כשמגנזי מאיים בכך ששיתופי הפעולה של הממשלה ייפסקו עם ארגוני “חברה אזרחית” (כך השמאל הממוסד מכנה עמותות) מכל המגזרים (ההדגשה במקור), הוא כנראה לא מבין שזה איום ריק. כשגופים עם גוון ימני מבקשים לשתף פעולה עם הממשלה, היועצים המשפטיים חוסמים אותם בשער בשל הטיה פוליטית.
בשיח של עובדי המדינה בישראל קיימת הטיה מובנית ומוכרת: פעילות למען ערכי שמאל – כמו זכויות האדם של ערביי יו”ש – היא “פעילות חברתית”, ואילו פעילות ציונית למען ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל ממוסגרת על ידי שומרי הסף כפוליטית וימנית. מבלי להטיל ספק במחויבותו של אורן מגנזי לערכי בית”ר ולליכוד, הוא ככל הנראה לוקה באותו עיוורון פוליטי, שלא מאפשר לו לזהות שמאל בתור שמאל.
בניגוד להאשמות של מגנזי, אין שמץ של פלגנות בעתירה ובמאבק הציבורי בקרן וקסנר. כל שמתבקש הוא החלת שלטון החוק גם על האליטה הפקידותית, ומתן הזדמנות שווה לקידום בשירות המדינה לכולם.
עו”ד זיו מאור חבר בצוות הייעוץ המשפטי של תנועת אם תרצו
