משה ואהרון נשלחים על ידי אלוהים לעשות ניסים בפני פרעה. בתגובה חרטומי פרעה עושים קסמים שדומים לניסים של משה, אבל נעלמים מהר ולא משפיעים על כל מצרים, ולמרות שהוא רק אדם אחד מול מגוון של חרטומים, לכולם ברור שהשליחות בה הוא נמצא, בליגה אחרת מהרצונות הקטנים שמפעילים את החרטומים.
שיראל עטיה ושמואל כהן מרחיבים:
“וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י ה’ לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם” (שמות ו:ג)
אנחנו נמצאים לקראת סוף 210 שנות גלות במצרים, ולפנינו עשרת המכות, שמהוות התחלת מימוש ההבטחות של הקדוש ברוך הוא לאבותינו.
תהליך הגאולה מתחיל בהזכרת הברית שנכרתה עם האבות. אנו צריכים להתבונן על משמעות השמות של הבורא בפסוק שלנו. הוא התגלה בשם אל ש-די לאבות. הוא השם שבו הוא חתם את הבטחותיו, אבל לא מימש אותם. בכל זאת היה להם אמונה שלימה שהן יתקיימו על אף שלא ראו את יישומן בעיניהם.
שם ההוויה, שבו מתגלה הבורא למשה, זה השם שבו הוא מופיע בעולם, ומממש את הבטחותיו. חכמנו אומרים ש”אין שכחה לפניו”, הוא אינו שוכח אותנו, גם אם לפעמים החיים שלנו נראים חשוכים או ללא משמעות חלילה. אנו חייבים לזכור את מה שהוא הבטיח לנו ולאבותינו ולדעת שהישועה בפתח.
הזכרת האבות חשובה ביותר מפני המסר שבה: גם אם אנחנו מרגישים שלא תגיע הגאולה, שאנחנו לא זוכים בה בזכויותנו, אז זכות אבותינו תגן עלינו.
בעצם אנחנו זכינו לראות את הישועה הכי גדולה שיכולה להיות. אחרי אלפיים שנה חזרנו מכל תפוצות העולם לארצנו, והקמנו אותה מחדש.
לא בזכותנו, אלא בזכות אבותינו. דורות של יהודים, האמינו שנשוב לכאן, וחיו כיהודים בתנאים לא תנאים.
יהי רצון שנזכה לראות ולפעול על מנת לחיות ולהגשים את כל הישועות העומדות לפנינו.
שבת שלום ומבורך!!!
איור: שקד אבידן
