גלויה מרומא #116

• שגריר ובעל קורא
• דרשה היסטוריוסופית בבית הכנסת
• פורסם שיר שלי בעיתון נפוץ (דיפלומטיה רכה). ראו המקור והתרגום
• עדכון “מבצע דוגו”: ה”בילקלעך” שהפכו לפלאפל לזכר ההצלה מאושוויץ
עוד פרק בעלילות שגרירות ישראל ברומא (גם אם אינכם משתפים, בבקשה ספרו לאחרים. תודה). תיהנו.
1
בשבת אמרתי קדיש על שלדון – שלום גדליה – אדלסון. וגם אשכבה ערכנו לו כשעליתי לתורה. קשה לי לדבר עליו בלשון עבר. יהי זכרו ברוך.
בבוקר התפללתי בבית הכנסת ‘בית מיכאל’ במונטה וֶרדֶה (ההר הירוק) ברומא. מזכיר את המניינים הצעירים בישראל. בעל הקורא פרש, וחיפשו מי שיקרא. אז קראתי את הפרשה בציבור. קצת מבוכה בקהל, כי מה פתאום השגריר קורא ולא נעים. אז הסברתי שאני רגיל בזה. אבי שמואל ז”ל היה החזן הראשי בבית הכנסת ‘הכוהנים’ בשכונתנו, וכשלא יכול לקרוא בתורה, נהגתי להחליפו. נהניתי.
2
אחר כך ביקשו שאשא דרשה. אז דיברתי על מה שפרסמתי בשתי הגלויות האחרונות בנושא ספר שמות והנוסחה ההיסטורית (היסטוריוסופית) שהוא מלמד על האופן שבו עמנו מתנהל במשך ההיסטוריה. ועל הנסיגות הקבועות בתהליך השחרור (גאולה) הלאומי. וכשמשה שואל את האל מדוע נעשה גרוע יותר מאז שהגיע לתבוע מפרעה “שלח את עמי”, אלוהים מחזיר אותו אל הבסיס: האבות והבטחת הארץ. לא שחרור פרטי מעבדות, אלא שחרור לאומי: המטרה היא לצאת ממצרים כדי להגיע אל הארץ המובטחת ולהקים בה ממלכה. בדרך יעברו בסיני כדי לקבל את חוקת העם. ההבטחה הבסיסית ניתנה בברית בין הבתרים: בני ישראל אמנם יהיו גרים ועבדים בארץ זרה, אבל “ודור רביעי ישובו הנה”, ישובו הביתה לארץ האבות. בוודאי ישובו, אמרתי. מדינת ישראל היא ההוכחה לקיומה של ההבטחה האלמותית.

קראו בהרחבה

3
בשבוע שעבר פורסם בעיתון הנפוץ באיטליה, ‘קורייה דלה סרה’, שיר שלי לכבוד שנת 2021 (ראו צילומים מצורפים).
כתבתי את השיר בזמן אחר ובמקום אחר, לכבוד אחת השנים העבריות החדשות. אבל כשהגיע ראש השנה האזרחי הנוכחי עם כל סיכומי השנה הקשה והמורכבת שעברנו, ביחד עם התקוות הגדולות לשנה בריאה יותר, חזרתי אל השיר. הוא נראה לי מתאים להיקרא 2021. קראתי אותו הפעם במבט אחר, של מי שנמצא מחוץ לארצנו תקופה משמעותית. כבר כתבתי שהמגיפה פוררה אצלי את תחושת הזמן. מה שהיה לפניה, נדמה לי כאילו בגלגול אחר.
אז ביקשתי מדריו שלנו, שתרגם ברצון, בליווי הערות שלי. אתגר מורכב להלביש את המונחים היהודים של ראש השנה העברי, למונחים כלליים של ראש השנה האזרחי. אבל החשבון של השנה החולפת הוא אותו חשבון, והתקוות אותן תקוות וסדנא דארעא חד הוא.
**********************
הנה השיר העברי ואחריו התרגום הלועזי.
*שנה חדשה*
וּמַה? שָׁנָה חֲדָשָׁה נִדְחֶקֶת
בְּפֶתַח הַלֵּב
נִשְׂרֶטֶת בְּעֶצֶב שָׁנָה הַחוֹלֶפֶת עַל פָּנֶיהָ
מְגֹרֶשֶׁת
מְשַׁבֶּשֶׁת שְׂמָחוֹת שֶׁל חָג.
וּמַה? לֹא נַסְבִּיר פָּנִים לֹא
נִשְׁלַח יָדַיִם לְעֶבְרָהּ
בְּתִמְהוֹן יְלָדִים מוּכָנִים לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה
רַק לִזְכּוֹת בְּמַבָּט אִמָּהִי מְלַטֵּף
מְאַשֵּׁר קִיּוּמֵנוּ רוֹעֵד מִמְּחִילָה
לִמְחִילָה מִסְּלִיחָה לְשִׂיחַת
חֲבֵרִים הַיּוֹדְעִים אֶת נַפְשָׁם
וְנַפְשׁוֹת זוּלָתָם כֹּה פְּגִיעוֹת כֹּה שְׁפוּפוֹת כֹּה
רַכּוֹת. וּמַה? נִדְחֶקֶת אֶל
פֶּתַח כָּל בָּשָׂר שֶׁהִתִּיר וְאָסַר
וְנָדַר וְשָׁמַר וְאֵחַר וְגָדַר פֶּתַח כָּל בָּשָׂר,
לֹא נִתֵּן לָהּ מָקוֹם בֵּינוֹתֵנוּ? מָקוֹם
לְרַגְלֵנוּ? מָנוֹח בְּכַף הַתִּקְוָה הַטּוֹבַעַת
הַצּוֹבַעַת לֵילוֹתֵינוּ בִּפְרָגִים
שֶׁל
שִׂמְחָה.
אֶלָּא מַה?
**********************
והתרגום האיטלקי המשובח של דריו:
MMXXI 2021
E dunque? Un nuovo anno preme
alla soglia del cuore,
graffiato di tristezza da un anno che passa
ripudiato
stravolgendo le gioie della festa.
E dunque? Non saremo forse ospitali?
Non gli tenderemo la mano
con stupore di bimbi pronti a ricominciare tutto da capo,
pur di ricevere la carezza di uno sguardo materno,
a conferma della nostra esistenza, che trema di perdono in perdono,
di remissione in dialogo
tra amici che conoscono la propria anima
e quelle altrui, così vulnerabili, così ricurve, così delicate.
E dunque? Preme alla soglia
di ogni essere umano che ha permesso e vietato,
promesso e mantenuto, tardato e recintato la soglia di ogni essere umano.
Non gli concederemo un posto in mezzo a noi, un posto ai nostri piedi?
Riposo sul palmo della speranza che affonda
e tinge le nostre notti con papaveri
di gioia.
E dunque?
***********************
4
בצד העבודה המדינית והכלכלית המרכזית (חלק ממנה, רק חלק, מובא בגלויות שאני מפרסם), גם זה חלק מהעבודה הדיפלומטית (דיפלומטיה רכה, ציבורית). פנים אחרות של ישראל ונציגיה, וגם פתח לשיתופי פעולה בתחום התרבות, התקשורת והאקדמיה. אגב אקדמיה, אני כותב כעת את ההרצאה שאתן אי”ה ביום רביעי באונ’ טור ורגטה בנושא המזרח התיכון ושינויי הפרדיגמות.
ועדכון בנושא “מבצע דוגו” (מחר, שני, 18.1):
מחוות צילום עם מנת פלאפל לזכר ההצלה מאושוויץ (ראו בגלויה 115 הקודמת).

כתבה לי חברתי

מוריה קור

, שמדובר בסבא שלה, דוד לייטנר.
דוד לייטנר. מסתבר שאימו לא הכינה לו פלאפל (היכן היה פלאפל שם?). היא סיפרה לו על “בילקלעך” (לחמניות) שבארץ ישראל גדלות על העצים… בצעדת המוות הוא הזה את הבילקלעך הללו. שנים לאחר מכן, כשעלה ארצה, התוודע לפלאפל וחשב שאולי לזה התכוונה אימו… מוריה צירפה תמונה שלו מיום הולדתו ה-88 לפני 3 שנים. גם הומור מיוחד יש לו (ראו בתמונה המצורפת). אז קדימה, עשו את המחווה לכבודו ולכבוד שאר הניצולים. עד מאה ועשרים מתוך בריאות איתנה, דוד.

עד כאן.
שבוע טוב מרומא.
ד”ר דרור אידר הוא שגריר ישראל ברומא
פורסם לראשונה בעמוד הפייסבוק של ד”ר אידר ניתן לקרוא כאן
Print Friendly, PDF & Email