לחשוף את ההסתר שבמגילת אסתר

סיפור מגילת אסתר התרחש לפני 2500 שנה (472 לפנה”ס). המן הרשע, שעלה לגדולה בידי המלך הפרסי אחשוורוש, זמם עלילה להרוג את כל היהודים בממלכה הפרסית, שאליה הוגלו כמאה שנה קודם לכן בעקבות חורבן הבית הראשון (586 לפנה”ס). לאחר סדרה של תככים בארמון ובזכות התנהלות חכמה של מרדכי ואסתר – הם מצליחים לבטל את כוונת המן וכל ההכנות שהוא עושה פועלות כנגדו (מרדכי רוכב על סוס המלכות שהמן הכין לעצמו, העץ שהכין המן כדי לתלות את מרדכי משמש לתליית המן, ועוד).

בניגוד לניסים הגלויים שהתרחשו בחגים אחרים, כמו פסח (יציאת העבדים ממצרים) וחנוכה (פך השמן שהספיק לשמונה ימים), לכאורה לא אירע בפורים – מלשון פור (גורל) – שום נס. אולם התבוננות בשרשרת האירועים מראה שיד מכוונת ניהלה את האירועים כדי להביא לסוף הטוב ואין מדובר ביד הגורל. מתברר כי ניסים לא חייבים להיות על-טבעיים, לפעמים הנסים מוסתרים בתחפושת – ואסתר מגלה את ההסתר. זוהי מהות החג ואחד ההסברים לאוזן המן שאנו אוכלים, שיש בה ציפוי חיצוני של מאפה שבתוכו מוסתר תוכן פנימי טעים. מסקנה שנובעת מהאירועים היא שכדאי לחפש ניסים גם בחיים היומיומיים שלנו. אם, למשל, יש לכם משפחה חמה, חברים, בית, אוכל ובריאות טובה – אתם ברי מזל יותר מרוב אוכלוסיית כדור הארץ וגם זה נס.

ההשגחה הכינה את כל הגורמים שיאפשרו הצלה: המלכה וַשתי הודחה, אסתר נבחרה במקומה ושמרה על הנחיית מרדכי שלא לגלות את מוצאה, ומרדכי שמע במקרה מזימה להרוג את המלך והציל אותו. ובכל זאת, גם אחרי שהכול מוכן לגאולה, חייבת להתקיים התעוררות מלמטה והמפתח נמסר בידי אדם. רק אדם המוכן לסכן את חייו למען הצלת עם ישראל יוכל לפתוח את שער הגאולה, אחרת השער יישאר נעול. מרדכי, המכונה ‘היהודי’ על פי מהותו, הבין שהתבוללות היא השורש הרוחני של הבעיה. כדי לפותרה צריך לחזק את הזיקה ליהדות ואז קל יהיה הרבה יותר לבטל את הסכנה הפיזית. לפיכך יצא לחוצות לבוש שק ואפר, הכריז על צום כביטוי לחזרה בתשובה, לימד את ילדי ישראל תורה והסביר לאסתר מה עליה לעשות לאור הנסיבות. 

אסתר לא נקראה לבוא אל המלך במשך 30 יום. למרות זאת, היא אזרה עוז בנפשה לעשות זאת, חרף הפקודה המפורשת של שומרי המלך להרוג כל מי שמתקרב אליו מבלי שזומן מראש. לפיכך היתה אסתר ראויה להגשים את ההצלה באמצעות הגורמים המאפשרים. יתר על כן, עם ישראל כולו הוכיח יכולת להתאחד באופן שלם וביטא זאת בתפילות ובצום במשך שלושה ימים למען הצלחת שליחותה של אסתר. היתה זו מלחמה רוחנית עילאית שבאה מתוך אמונה שלמה והביאה לכך שעם ישראל זכה לקבל כוחות נעלים. ההצלה הפיזית של היהודים, שהתרחשה 11 חודש לאחר צו ההשמדה, בוצעה על ידם ולא בידי זרים (משטרת פרס ומדי). אחשורוש נתן ליהודים זכות הגנה עצמית והם מימשו אותה ופגעו בפורעים. האחדות והאמונה העניקו לעם כוח לעשות חייל. לא היתה המְתנה פסיבית לנסים שיבואו משמיים, אלא שיתוף פעיל של העם במהלך הישועה. 

את האחדות המדהימה הזו אנו מציינים יום לפני פורים, בתענית אסתר. בפורים עצמו אנו מציינים את אחדות העם היהודי באמצעות מתנות לאביונים. לפיכך, פורים כהישג רוחני הוא חג נצחי שיימשך גם אחרי ביאת המשיח: “כל המועדות בטלים ופורים אינו בטל”. בי”ד באדר – פורים – אנו חוגגים את הצלת היהודים מרצח עם, קוראים את מגילת אסתר ומביעים את שמחתנו בסעודה חגיגית הכוללת משתה ושמחה, ובמשלוח מנות לחברים. בנוסף, אנו מתחפשים, והתחפושת נועדה לכך שנחפש ונגלה את הרצון הפנימי שלנו (אצל ילדה, למשל, להיות מלכה, כמו אסתר). 

באמצעות המשתה והשמחה מתגלה עצם נשמתו של היהודי, הוא מבין שתכלית קיומו להפוך את “ארור המן” ל”ברוך מרדכי”. בניגוד למאבק מול אויב חיצוני כמו המן הרשע, שהכרעתו הכרחית כי לא ניתן לחנך אותו – הלקח ברמה האישית הוא שביכולתנו לא רק לגבור על היצר הרע שבתוכנו, אלא להפכו לטוב. ליצר הרע אין כוח עצמאי למנוע מאתנו לממש את ייעודנו ולכן הוא מנסה לעשות זאת על ידי ציור (אותיות יצר) דמיונות שווא כאילו המשימה היא מעבר ליכולתנו. עלינו לבטל דמיונות אלה ולהאמין ביכולתנו ואז יתברר כי היעד נמצא בהישג יד ממש. כך נהפוך את הפחד לתנופה, את החולשות לעוצמה, את המר למתוק ואת האתגרים להזדמנויות לגאולה.   

ההתעוררות הלאומית סביב אירועי המגילה, לרבות הכרת השלטון בשפה העברית, היא בבחינת המהפכה הציונית הראשונה. היא הכשירה את הקרקע לעבור מהרישיון שנתן כורש לבנות את בית המקדש – שהוא בגדר הכרה דתית בלבד – לרשות שניתנה בימי נחמיה לקומם את ירושלים, להקים צבא להגנה עצמית ולטבוע מטבעות.

 

הרשימה מבוססת על הפרק ‘פורים’ בספרו של ד”ר אלדד קולנשר ‘מועדי ישראל’.

Print Friendly, PDF & Email