יריב לוין נותן את הטון לשיח ההתמודדות עם הבעיה המשפטית אחרי הבחירות: דבר ראשון – מבטלים את הוועדה למינוי שופטים. לא רפורמה במינוי, לא הגבלת מספרם של נבחרי הציבור ולא דרישה לרוב מיוחד. ביטול. וכמו כן – לא פסקת התגברות, לא פיצול תפקידי היועמ”ש.
יריב לוין צודק.
השאלה הכי חשובה היא מי ממנה. האם ולמי חייב השופט שיושב בדין נאמנות. עם מי הוא צריך להתיישר כדי לקבל קידום. המצב כיום: קידומם של שופטים תלוי בהתיישרותם עם האג’נדה הרדיקלית של נשיאת העליון ושותפיה. כפי שהבהירה הקנוניה בין חיות לניסנקורן – גם כשנבחרי הציבור מצליחים לסכל מינוי של פעילי שמאל לכס השפיטה – לנשיאה יש מסלול עוקף.
הגיע הזמן לחזור לשיטת המינוי שהיתה נהוגה כאן בשנים הבודדות של שחר המדינה, לפני שהשמאל הבין שיש כאן גם מגזרים אחרים עם זכויות דמוקרטיות. הגיע הזמן לחזור לשיטה הנוהגת בכל מדינה דמוקרטית: שר המשפטים מציע מועמד; הכנסת מאשרת לאחר שימוע פומבי. לשופטים מכהנים, בכל ערכאה – אין יד ורגל בהליך.
התהליך הזה לא יהיה נעים למועמדים לשפיטה. ראינו מה קרה לברט קוואנו, וכתבתי כאן בעבר על מושג הבורקינג – מועמד אומלל לשפיטה ששמו הפך נרדף לטפילת האשמות כוזבות בהטרדה מינית רק כדי לסכל את מינויו. אבל מכוער ככל שזה יהיה – לאמריקנים, ולכל הדמוקרטיות האחרות בעולם, זה עובד. השיטה הנוכחית אצלנו – לא עובדת.
חשוב להפנים את זה כי אחרי שהשיטה החדשה תתחיל להיות מיושמת, ומועמדים לשפיטה ייאלצו לחשוף את מעיהם בפני הציבור בחקירות צולבות בוטות ומכוערות – יהיו מי שידרשו לחזור לשיטה השינה וה”אלגנטית” יותר. אתם יודעים מה הכי אלגנטי? מונרכיה ואצולה. דמוקרטיה זה לא אסתטי ולא אלגנטי, אבל חייבים דמוקרטיה. חייבים לבטל את הוועדה למינוי שופטים.
עו”ד זיו מאור חבר בצוות הייעוץ המשפטי של תנועת אם תרצו
