יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל: במותם ציוו לנו חיים

 

יום הזיכרון, שקודם ליום העצמאות, ממחיש את מחיר העצמאות: הנופלים על הגנת העם והארץ העניקו לנו את החיים, ברוח הפסוק התנכ”י “בְּדָמַיִךְ חֲיִי”[1]. הם “מגש הכסף”[2] שבזכותו קמה מדינת ישראל ובזכותו היא ממשיכה להתקיים. המקור לצמידות זו במועדים הוא נפילת גוש עציון יום לפני הכרזת המדינה. לימים, קבעה הכנסת את יום נפילת גוש עציון כיום הזיכרון לחללי צה”ל (ד’ אייר). המאבק למען ביטחון היישוב היהודי בארץ ישראל התנהל בשלושה תחומים מרכזיים.

 

המאבק על הגנה וביטחון לאורך שנות ה-20 וה-30

המאבק נדרש כתגובה לפרעות שיזמו ערביי ישראל בשנים 1921-1920, 1929 וכן 1939-1936. את המאבק מסמל יוסף טרומפלדור שנפל בתל חי על הגנת הגליל העליון (1920). הודות לגבורתו נכללו הגליל העליון ואצבע הגליל בתחום ישראל.

 

המאבק של לוחמי המחתרות לגירוש הבריטים מהארץ

המאבק התעורר נוכח הבגידה של הבריטים בכתב המנדט שקיבלו מהאו”ם – לסייע להקמת בית‑לאומי לעם היהודי בארץ ישראל – והתעצם בשנים 1948‑1944. המדיניות שהנהיגו הבריטים הגבילה את ההתיישבות ורכישת הקרקעות, אסרה על התארגנות להגנה בפני פרעות שביצעו ערביי ישראל, צמצמה מאוד את העלייה ארצה וחסמה את שערי הארץ אפילו בפני פליטי השואה. על פי הודעת משרדי החוץ והמושבות הבריטיים[3] מתאריך 15.5.1948, לוחמי האצ”ל והלח”י גרשו אותם מהארץ ובכך הביאו להקמת מדינת ישראל.

 

המאבק לוחמי צה”ל להגנה על מדינת ישראל

המאבק בצבאות ערב ובארגוני הטרור היה כרוך בגילויי גבורה ומסירות נפש של רבים, שסיכנו את חייהם למען המדינה ובמותם ציוו לנו חיים. המשפט: “אֵין כּוֹבְשִׁים אֶת רֹאשׁ הַסֶּלַע אִם אֵין קֶבֶר בַּמּוֹרָד!” בשיר ‘ראש פינה’[4]  – מבטא זאת היטב. הַטְמעת הנופלים בזיכרון המשפחתי והלאומי הופכת את ‘שרשרת הדורות’ ממושג רוחני למציאות חיה. התחושה שאנו ממשיכים מורשת מפוארת מפיחה בנו תקווה ומחזקת אותנו לקראת האתגרים שלפנינו.

לפיקוח נפש של היחיד מישראל יש ערך עצום שדוחה את כל התורה. קל וחומר משמעותו וערכו של צה”ל שמקיים פיקוח נפש של כלל ישראל ושומר על ארץ ישראל. צה”ל אמון אפוא על מלחמת מצווה ובמלחמת מצווה כולם חייבים להשתתף, ללא שחרורים. מסירות נפש למען ישראל היא מעלה עליונה. לפי התלמוד, “הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם”[5] וזכותם היא שמסרו נפשם להצלת ישראל. “חייל הרואה מול עיניו את גדולת העם החוזר לציון, קדושתו וסגולתו – פועל במסירות נפש והקרבה עצמית למען הכלל כדי להגן על עמו ונחלתו. מתוך כך שירות צבאי הופך להיות שליחות קודש”[6].

 

[1] יחזקאל, ט”ז, ו’. מופיע גם בהגדת הפסח.

[2] הם הגישו (לשון מגש) לנו את המדינה במחיר היקר (יותר מכסף) של חייהם; מתוך שירו של נתן אלתרמן, 1947.

[3] פרופ’ יוסף נדבה, מי גרש את הבריטים מארץ ישראל, הוצאת יאיר, 1988. נוסח ההודעה מופיע בעמוד 75.

[4] שלמה סְקוּלסקי, 1939.

[5] בבא בתרא, י’, פסחים נ’.

[6] הראי”ה קוק, אורות כ”ד.

Print Friendly, PDF & Email