כאב מהו?

לבד. כאב. מהו?

געגוע. תחושה של רצון לחבק ולהיות ביחד ולבכות אבל כלום לא יוצא או עובר. לבד.

משמעות החיים בלעדייך מה היא? לא ברור. את היית כל חיי? לא.

אבל מה החור שפערת שהלכת, המטלות, הכעס, הגעגוע, התהום שנפער. הכאב. הלבד. משאיר בי את התהייה מה המשמעות לחיים הללו בלעדייך.

געגוע בדיוק שחשבתי ששכחתי, התפקחתי.

געגוע לרקוד איתך. ללמוד איתך. לגדול איתך.

געגוע לשקט, לכעס, לחיוך, לשיחה.

נשארתי עם כבדות. ואם צורך לא ברור הרבה פעמים לשתוק. יש לי חור בלב בצורה שלך לפעמים גדול יותר ולפעמים מתכווץ.

ורק משתי מילים אני הכי פוחדת. הראשונה היא שם השניה נהרג. כמו כוכב שמתאבד ביום לא תראו אותי נופל פתאום.

כי אין פה מקום באמת לשיר באמת לחלום.

ורוצה לזעוק ולחלוק אבל ביום אני שותקת ובלילה זוכרת.

איך אפשר לתאר אחות שהיא דמות ככ אוהבת ומטפלת? הכל קבור עמוק עמוק.

אתה חושב מה שאני חושב בנוני?

בסוף השבעה כשקמנו. היינו צריכים לצאת לסיבוב בחוץ כדי לסמל את סיומה, קמנו כמשפחה והתחלנו ללכת מחובקים. “גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא כי אתה עמדי. לא לא לא לא לא… זו אחותך שם שזועקת ובוכה לא לא לא לא תחזירו לי אותו

לא לא לא זה בכלל לא הזמן שלה.

שבוע לאחר מכן, כבר חזרתי לבית הספר וכביכול לשגרה. זה מה שהחברה ציפתה ממני, וגם דיי לא התביישה להגיד לי את זה. אבל חוץ מההדף כמעט אף אחד לא הבין את הצורך והרצון להישאר במיטה ולהישאר תקועה בזמן.

השמחה נסתלקה ממני וגם הדעת קולות מהעבר לוחשים לי לעצור אבל אני מוסיף בחושך לחתור ושואל ומבקש. אייכה.

הזמן עושה את שלו? לא בדיוק. הכאב? לומדים לחיות בצילו. החברים שאמרו את מה שאמרו ודחפו אותי לחזור בהתחלה לשגרה אפילו אם זה היה אז רק לשגרה טכנית אני מניחה שאתם כבר לא זוכרים את זה אני מודה להם בליבי בכל צעד בחיים שלי. לא הייתי מצליחה לקום בלעדיכם.

יום הזכרון, יום אחד בשנה שמאפשר לעצור לזכור ולדעת שאמנם השכול הוא רק שלי אבל האובדן והצער הוא של אומה שלמה ואני לא לבד.

יום אחד בשנה אני לבד אבל לבד ביחד.

מרים למקוס שכלה את אחותה דליה בפיגוע המחריד שהתרחש בצומת הגוש בתאריך 10/11/14
Print Friendly, PDF & Email