יום ירושלים: עוד השנה בירושלים הבנויה

הרשימה מבוססת על הספרון ‘הגדת העצמאות: שמחה ומשמעות ביום העצמאות’, המחברים: ד”ר אלדד קולנשר, צבי עתיר, דוד אסוס, פורסם ע”י ‘אם תרצו’, 2018.

ירושלים נקבעה כבירת ישראל על ידי דוד המלך לפני 3000 שנים ומעולם לא היתה בירתו של עם אחר. היא מסמלת את השקפת העולם היהודית של חיבור בין שמים לארץ, בין קודש לחול, בין תורה לבין לאומיות. כעיר המקדש והמלכות, ירושלים מייצגת את תעודת הזהות שלנו בתחום הרוחני והלאומי. בה תתחדש מלכות בית דוד ויתגשמו הנבואות על הפיכתה למרכז רוחני לכל העמים.

הקשר הרגשי של עם ישראל לירושלים נותר הדוק לכל אורך הגלות. יהודים עלו לארבע ערי הקודש, ובמיוחד לירושלים. הם שמרו בה על נוכחות רציפה והחל משנת 1860 הגיעו בה לְרוב. בכל העולם יהודים מתפללים כשפניהם לירושלים וארון הקודש בבית הכנסת מוצב בקיר שפונה אליה. ביטויים כמו “לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה” – הם חלק מרכזי בתפילות. חורבן ירושלים – המעוגן בכמה ימי זיכרון – מציין את הגלות ותקומתה מציינת את הקמת המדינה. ברוח זו, התנועה הציונית נקראת על שם ירושלים (ציון). הכמיהה לירושלים בתפילות והביטוי “עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה” מההמנון שלנו, מתייחסים לירושלים שבין החומות, ובפרט להר הבית, ולעיר דוד שמחוץ לחומות (שהיא אתר ארכיאולוגי מרשים) – להבדיל מירושלים המערבית (שהחלה להיבנות רק באמצע המאה ה‑19).

ייעודה של ירושלים מוגדר במקורות. הוא רב-גוני ומשקף התלכדות הרמונית של יעודיו הרוחניים והממלכתיים של עם ישראל: עיר השכינה המשרה קדושה על סביבותיה; עיר המקדש, הכוהנים והעליה לרגל שמחברת את כל עם ישראל; עיר התורה, המרכז הרוחני של עם ישראל; עיר התפילה, שאליה מכוונות תפילות עם ישראל בארץ ובעולם; עיר המלוכה, הרשות המבצעת; עיר הסנהדרין, הרשות המחוקקת; עיר המשפט, הרשות השופטת.

ירושלים סופחה למדינת ישראל בשנת 1949 (תש”ט) והוכרזה כבירת ישראל. במלחמת ששת הימים –כ”ח אייר תשכ”ז, 1967 – שוחררה ירושלים המזרחית משלטון הכיבוש הירדני, אוחדה עם מערב ירושלים והחלה הקמתן של שכונות יהודיות סביבותיה. שחרור ירושלים הוא רק ההתחלה, כפי שעצמאות ישראל היא רק ההתחלה. על ירושלים‑רבתי להפוך לעיר משגשגת ואבן שואבת לצעירים, יזמים, וכלל עם ישראל. בהר הבית –  ליבה של ירושלים, שהוא (להבדיל מהכותל) המקום הקדוש לנו ביותר – יש לחדש את סממני הריבונות, לאפשר כניסה ותפילה חופשית של יהודים, להפסיק את הרס העתיקות שיוזם הוואקף ולבלום את האלימות המוסלמית בהר.

יום ירושלים חל ביום שחרורה. במסגרת החג נערכים טקסים רבים בירושלים ומחוצה לה, לרבות טקסי זכרון לנופלים למען שחרורה, עצרת גדולה בישיבת מרכז הרב בהשתתפות אנשי ציבור, והענקת פרס מוסקוביץ לציונות בעיר דוד. בשעות אחר הצהרים מתקיים ‘ריקודגלים’, היוצא מגן סאקר ונחתם ברחבת הכותל המערבי. כדי לשים קץ למצב שיום ירושלים הפך לנחלה בלעדית של מגזרים מסוימים בחברה ולהחזיר את ירושלים לעם כולו, חיוני להגדיר את יום ירושלים כיום שבתון לאומי, כמו יום העצמאות. ביום זה יש לקיים בירושלים אירועים ססגוניים המושכים קהל במקביל לאירועים תרבותיים. זאת ועוד, יש לשלב את ירושלים בתוכנית הלימודים של מערכת החינוך כמקצוע מיוחד, כדי שכל ילד יהודי בישראל יכיר את קורותיה ואת משמעותה לעם ישראל, ויבקר בה. “כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה’ מִירוּשָׁלִָם”. בלי ציון אין ציונות!

Print Friendly, PDF & Email