בשנת 2018 בעת שכיהן רה”מ לעתיד, נפתלי בנט, כשר החינוך, יצא המל”ג בקריאה לכל המוסדות האקדמיים בישראל לאמץ מספר כללים למניעת פוליטיזציה באקדמיה. בקריאת המל”ג נכתב במפורש: ” אין להפלות, לטובה או לרעה, סטודנטים בשל דעותיהם הפוליטיות“, וכמו כן: “אין להפלות, לטובה או לרעה, חבר סגל או מועמד לכך, בתהליכי מינוי ראשון או בקידום בדרגה, וכן בהליכי מינוי או בחירה לתפקיד אקדמי או מנהלי, בשל דעותיו הפוליטיות”.
הקשר בין קריאה זו של המל”ג נראית רחוקה שנות אור מהמציאות הרווחת בימינו בקמפוסים השונים ברחבי הארץ. כמעט בכל מוסד אקדמי שתבקרו בו תוכלו למצוא סטודנטים שחוששים להביע את דעתם (בדר”כ בעלי עמדה ימנית – לאומית) בפני הרצים ואף בפני חבריהם. לא פעם יצא לי לשמוע על כך באופן אישי מפי סטודנטים שחששו להצטרף לתנועת “אם-תרצו” אבל גם ללא קשר לכך.
אבל האמת המבהילה היא שגם מרצים בכירים, פרופסורים ודוקטורים, חוששים באותו אופן לבטא את עמדתם אם היא אינה מתיישבת עם האג’נדה הרווחת במסדרונות המוסד בו הם עובדים, שהיא לרוב פרוגרסיבית ורדיקלית.
במהלך השבוע האחרון, יצאתי עם מספר סטודנטים ממגוון קמפוסים ברחבי הארץ לכנס בנושא “חופש ביטוי באקדמיה”, שם נוכחנו פעם נוספת כמה חופש הביטוי והחופש האקדמי הוא נחלתו של צד אחד בלבד. לא רק שנציגנו הסטודנטים דיברו על תחושת התנכלות וסתימת פיות, אלא גם חברי סגל בכירים.
אך התופעה הזאת מדאיגה במיוחד לא רק בגלל השפעתה בתוך מוסדות הלימוד, אלא גם בגלל ההשפעה שלה על מוסדות המדינה ועל יחסי החוץ שלה. רבים מחברי הסגל האקדמי שגורמים לאווירה המפלה בקמפוסים שותפים לקריאה אקטיבית להחרים את ישראל ואת מוסדותיה ואף לגנות את פעילותה.[1]
מגוון פתרונות הוצעו למצב המחפיר שבו נמצאת האקדמיה בישראל, אבל נדמה שהפתרון הטוב ביותר לתופעה הוא אכיפת סנקציות משמעותיות על אלו שקוראים להחרים את המדינה. רק בשנה האחרונה היינו עדים לניסיון להעניק את פרס ישראל היוקרתי לפרופ’ עודד גולדרייך, תומך BDS מובהק, ללא שום התחשבות באופן שבו הוא חותר נגד המדינה. למרבה המזל שר החינוך לשעבר יואב גלנט מנע זאת[2], ובנוסף לאחר עיון מחודש החליטה גם שרת החינוך החדשה יפעת שאשא-ביטון להשאיר את החלטת גלנט על כנה[3].
רק באמצעות מניעת כיבודים ויוקרה, תוכל ישראל להבהיר לאלו הקוראים להחרימה, שלא תעבור על כך בשתיקה. ומעבר לכך, תאותת לשאר אנשי הסגל ולסטודנטים במוסדות השונים, היכן הצדק נמצא ומהי התנהגות מקובלות של אלו הנהנים משלל החרויות שמספקת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
[1] אתר “הכר את המרצה” של תנועת “אם-תרצו” מרכז מידע בנושא, https://political-campus.co.il
[2] https://www.israelhayom.co.il/news/education/article/2089683
[3] https://www.israelhayom.co.il/news/education/article/3091257
