אנשי המחנה הלאומי כבר למודי ניסיון. הם מכירים את הדינמיקה. לפני הבחירות – “דין נצרים כדין תל אביב”, אחרי הבחירות – “דברים שרואים מכאן לא רואים משם”. גם נתניהו הבטיח להפיל את החמאס ובסוף אפילו לא ניסה.
אבל נפתלי בנט הראה לנו צד אחר. או לפחות כך הציג את עצמו. הוא נלחם על השמדת המנהרות והתנגד לשחרור מחבלים בפעימה השלישית מול קרי ואובמה. בבחירות 2019 הוא אפילו התמודד תחת הסלוגן ‘בנט ינצח את חמאס, שקד תנצח על בג”ץ’.
אז למה בכל זאת רוב המחנה הלאומי מרגיש את העקצוץ הזה בגב? חשש אמיתי מפני הפגישה האמורה בין בנט לנשיא ביידן?
ואפשר להוסיף, שזה גם לא אותו בנט שחשבנו שאנו מכירים. מתנגדיו החריפים צדקו. הוא לא ימין ולא אמין. לעתידה של המדינה עדיף את הבטחתו של בנט שיקים ממשלה ’10 מעלות ימינה’. אנחנו נורא רוצים להאמין לראש הממשלה שמדבר על התנגדות לסגר כי ‘אחרת לא יהיה לי כסף לכיפת ברזל’.
אבל במציאות – זו הממשלה הראשונה בתולדות מדינת ישראל שכוללת בתוכה תומכי טרור. את ההשלכות כולנו מרגישים בשטח: פתאום אין תגובות לירי, פתאום ‘נגיב בזמן שנבחר’, פתאום ‘צריך לדעת להסתדר עם דעות שונות’.
גם הסיפור של הסגר תמוה – איך אין כסף לכיפת ברזל אבל יש 53 מיליארד ש”ח לתנועה האסלאמית ולפנסיות תקציביות מנופחות ממילא?
ובינתים שר החוץ של ישראל, יאיר לפיד, החזיר לשולחן את פתרון שתי המדינות בדלת הקדמית, בפגישה עם שרי החוץ של האיחוד האירופי.
כל המינויים המדיניים, גם של בנט וגם של לפיד, הן של יועצים והן של שגרירים, כולם ללא יוצא מן הכלל הם של מי שתומך בפתרון המטורף של שתי המדינות. מטורף כמו לא פחות מלהעניק על מגש של כסף נשק לטליבאן במיליארדי דולרים.
השבוע, כשחייל צה”ל נפצע אנושות מירי של מחבל שהגיע ממש עד לגדר, ציפינו לשמוע תגובה מהירה מראש הממשלה. ציפינו לקבל התייחסות וכמובן לקבל תגובה ציונית הולמת מצה”ל. במקום זאת, צה”ל הפציץ כמה מחסנים ריקים. אחר כך השר נחמן שי הסביר למה: ”נגיב לאירועים בדרום, אך לא כשבנט נוסע לארה”ב”
פתאום אנחנו מבינים מה באמת קורה. וזה מתחבר כמובן לסוגיית ירושלים. פורסם מספר פעמים בחודשים האחרונים שבנט ואנשיו ביקשו מממשל ביידן לדחות את הקמת השגרירות הזרה הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל בירושלים – עד לאחר התקציב.
במקום לשמוע אמירות נחרצות, מנסים להרגיע אותנו. במקום לפעול בנחישות, מסבירים לנו שעכשיו זה לא הזמן. נשמע מוכר?
ממנהיג שעשה את הונו הפוליטי מביקורת תקיפה ואגרסיבית נגד הרעיונות ההזויים של השמאל הקיצוני , מצופה לא להתפשר לעולם על ביטחון ישראל.
במקום זאת, מסתמנת עסקת בושהר תמורת ירושלים, שקט מול חמאס תמורת תמיכת רע”מ בתקציב.
נקווה שלנפתלי בנט יש בכל זאת טיפה מצפון לא למכור את כל ערכיו ולהודיע פעם אחת באופן ברור: ירושלים היא לא למכירה.
