תנו ללוחמים לנצח, זה כל מה שאנחנו מבקשים

הזעקה הגוברת שאנו שומעים בחודשים האחרונים, מאז נפילתו של הלוחם בר-אל חדריה שמואלי לשינוי נהלי הפתיחה באש, היא אולי הדבר החשוב ביותר שהתרחש בשנים האחרונות בשיח העוסק בחיילי צה”ל ובמוכנותו של הצבא להתמודד עם האתגרים שלפניו. חשוב שמפקדי צה”ל וראשי מערכת הביטחון יהיו קשובים לה.

 

לא מדובר בקבוצה של הורי לוחמים ובתנועות חברתיות הקוראים לשיפור תפריט המזון של החייל. אין מדובר כאן בתביעה לתוספת שכר או שעות שינה, אלא בקריאה קונסטרוקטיבית להסיר את הכבלים מידי הלוחמים בשטח ומכאן שמדובר בביקורת מאוד בונה וחשובה. היא רוח במפרשי הלוחמים, למרות שלצערנו הרמטכ”ל וראש הממשלה בחרו לראות בה קריאה שלילית.

עלינו כעם מוטלת החובה להעיר את הרדומים בצבא לקראת הבאות. לפי האינדיקציות הרבות מהשטח ומקצינים בכירים במיל’ הזעקה הזו נצרכת באמת ואף דחופה ביותר.

כאשר אנחנו שומעים את הלוחמים שהשתתפו בלחימה לצד בר-אל מתלוננים שקשרו להם את הידיים (”ראיתי לוחם שנשרפו לו הרגליים מבקבוק תבערה, ולא נתנו לצלף אישור לירות על המחבל. אנחנו לא יכולים ליפול כמו ברווזים”), כאשר חיילים נוספים בגבול עזה וביו”ש מתלוננים על כך, ובא הרמטכ”ל וסותר את הדברים מעל גלי האתר ואומר שמדובר בשקר, אז לכל הפחות הדבר אומר שמפקד הצבא לא מספיק צנוע, עניו וקשוב לחייליו בשטח. הרי הם לא באמת משקרים נכון? מה האינטרס של לוחם לשקר כאשר חברו נפגע?

האם גישתם של ראשי מערכת הביטחון מבטאת חוסר נכונות להתמודד עם ביקורת? כזכור, גם מבקר המדינה, גם נציב קבילות החיילים לשעבר האלוף (במיל’) יצחק בריק, התריעו מפני חוסר מוכנותו של צה”ל למלחמה הבאה ויכולתו להתמודד במלחמה רב-זירתית. אפילו סגן הרמטכ”ל היוצא איל זמיר, בנאום הפרידה שלו, טען שצהל יתקשה להתמודד במלחמה כזו.

במקום לפטור את “צעדת האמהות” המבטאת את המחאה בתירוץ “זה פוליטי”, יש לנהל דיון משמעותי על מה באמת קורה בצבא. אל לנו לחזור לימי הקונספציה השגויה בימים שקדמו למלחמת יום כיפור. אז – קו בר לב, היום חומה לא מתוחכמת במיוחד בגבול עזה, הוראות פתיחה באש שמפקירות למעשה את הלוחמים בשטח וכובלות להם את הידיים.

 

לנוכח הביקורת והדברים החשובים שהשמיעו כל כך הרבה לוחמים בתקופה האחרונה, מוטב שקציני צה”ל וראשי מערכת הביטחון יגלו אוזן קשבת לזעקת העם ולא יתמרנו למעוזים של זחיחות וביטול כלאחר יד.

“צבא העם” אינו מושג המתיימר לקבוע כי הורי החייל או המילואימניק הפשוט, יודעים טוב יותר ממפקד הגזרה או הרמטכ”ל מה הצבא צריך, אבל זה אומר שלכולם אכפת באותה מידה. באכפתיות מידתם שווה. לכן כדאי להקשיב. צעדת האמהות שתיערך ביום ראשון מול הקרייה בתל אביב, היא למען הלוחמים והלוחמות, למען המפקדים אשר חשים כי נהלי הפתיחה באש מונעים מהם להכריע את האויב. תנו להם לבצע את תפקידם ולהגן על אזרחי ישראל.

 

Print Friendly, PDF & Email