משאלת מוות

ששה ניסיונות פיגוע דקירה על ידי ערביות וניסיון נוסף על ידי מחבל משטחי יהודה ושומרון, בוצעו כנגד כוחות הביטחון בחצי השנה החולפת במאפיין ייחודי. האחרון שבהם ארע ב-18 באוקטובר בשער היישוב הר אדר, שכבר ספג פיגוע קטלני ב-26 בספטמבר 2017 בו נרצחו ביריות שני מאבטחים ולוחם מג”ב. מה ייחודו של אותו מאפיין? מה ניתן ללמוד מהאירועים וכיצד ראוי להתייחס אליהם, על כך במאמר זה.


נתונים

פהימה אלחרוב, ערבייה בת 60 מהכפר חוסאן שליד העיר ביתר עילית, הגיעה בבוקרו של יום ראשון ה-2 במאי 2021 חמושה בסכין לצומת גוש עציון, מקום שידע פיגועים קשים בעבר, וניסתה לדקור חיילים ששהו בו במשימת אבטחה. הערבייה נורתה ברגלה, פונתה לטיפול רפואי בבית החולים שערי צדק בירושלים במצב קשה ולבסוף מתה מפצעיה. לפי עדות אחיה ואף רופאה, ד״ר תאופיק סולימאן ממרפאת בריאות הנפש בבית לחם, אלחרוב היתה במצב נפשי קשה. היא סבלה מדיכאון וחרדות לאחר שאיבדה את עבודתה בסלון יופי, כספה אזל וחובה עמד על 200 אלף ₪, ללא שנמצא עבורה מקור הכנסה חלופי. מצבה זה הובילה לנסות ולשים קץ לחייה מספר פעמים, עד שיצאה ללא השגחה כנדרש לעבר החיילים המאבטחים את צומת הגוש כשסכין מונף בידה.

אבתסאם כעאבנה, ערביה בת 28 ששוחררה מהכלא בינואר 2018 לאחר מאסר בן שנה וחצי, הגיעה בשבת ה-12 ביוני 2021 למעבר קלנדיה מצפון לירושלים, כשהיא חמושה בסכין ונורתה למוות בידי מאבטח אזרחי לאחר שלא שעתה לקריאות לעצור.

ערבייה בת 28 תושבת חברון, נעצרה ביום רביעי ה-16 ביוני 2021 בכניסה למערת המכפלה, לאחר שהתקרבה לעבר לוחמי מג”ב בעודה חמושה בסכין. עם נקיטת נוהל מעצר חשוד נגדה, השליכה המחבלת את הסכין ונעצרה.

לוחמי צה”ל זיהו ערבייה חשודה בליל בין ה-9 ל-10 באוגוסט 2021 לקראת השעה 01:00 בסמוך לצומת יצהר שבשומרון. ‏לאחר שהערבייה שלפה סכין וניסתה לדקור לוחם ששהה במרחב, פתחו הלוחמים בנוהל מעצר חשוד שכלל ירי לעבר פלג גופה התחתון של המחבלת, שנפצעה ופונתה לטיפול רפואי.

אסרא חזימייה, ערבייה בת 30 תושבת העיירה קבטיה שמדרום לג’נין, נורתה למוות בבוקר יום חמישי ה-30 בספטמבר 2021 לאחר שניסתה לדקור לוחמי מג”ב בשער השלשלת, כשיצאה מהר הבית בעיר העתיקה בירושלים.

ד”ר חאזם אל-ג’ולאני, רופא אלטרנטיבי בן 50 משכונת שועפט במזרח ירושלים, נשוי ואב לילדים שניהל את מכללת ריאן לרפואה משלימה, ניסה ביום שישי ה-10 בספטמבר 2021 לדקור שוטרים ליד שער האריות בירושלים. הוא נורה, נפצע אנושות ובהמשך נקבע מותו בבית החולים. לפי גורמים המצויים בחקירה, הרופא היה שקוע בבעיות אישיות וכלכליות.

לוחמי מג”ב עצרו ביום שני 18 באוקטובר 2021 ערבייה כבת 37 תושבת הכפר בית סוריך, שהגיעה עם סכין לכיוון שער היישוב הר אדר כשהיא אוחזת סכין בידה. תצפיות צה”ל שזיהו אותה, הזעיקו את לוחמי משמר הגבול שביצעו נוהל מעצר חשוד ללא ירי, משום שזו השליכה את הסכין מידה.

 

מסקנות ותובנות

ניסיונות פיגועי הדקירה המוזכרים בוצעו ברובם על ידי נשים צעירות, בגיל בו הן כבר נשואות ומטופלות בילדים, בדרך כלל.

האמצעי שבחרו המחבלים לצורך הפיגוע היה סכין מטבח. אמצעי זמין, פשוט וקל לשימוש, שהוסלק עד ההגעה למרחב הפיגוע המתוכנן, בו נשלף במרחק טקטי המספק לרוב זמן תגובה סביר לכוח מיומן ודרוך.

הגעתן לנקודות בהן מוצבים כוחות הביטחון והתגלותן ממרחק מה ומבעוד מועד, להבדיל ממחבלים גברים התוקפים לרוב במהירות, באגרסיביות ומטווח קצר, מצביעה על כוונתן להיעצר בדרך זו או אחרת, ולא לממש פיגוע קטלני בדרך כלל.
עם זאת אזכיר בהתייחס לפיגוע שצוין בתחילה ביישוב הר אדר בשנת 2017, כי גם במקרה דנן מדובר היה במחבל בן 37, נשוי ואב לארבעה תושב הכפר בית סוריך, שהחליט לפעול על רקע הסתבכות אישית- משפחתית חמורה אליה נקלע. בגין הסתבכותו החליט לרצוח ישראלים באמצעות אקדח גנוב בכדי לנסות ולשפר את מעמדו האישי ומצב משפחתו לאחר שיוכר מותו כ”שהיד” על ידי רשות הטרור הפלסטינית. פעולתו הייתה תוקפנית, קטלנית ונחושה לא רק בגלל הנשק שהשיג, אלא גם בגין יכולותיו והיכרותו את היישוב מתוקף היתרי עבודתו בו.

בניסיונות הפיגוע שנסקרו בתחילה יש משום קריאת מצוקה לאור מצבן האישי – משפחתי של המחבלות. יש שיראו בכך קריאה לעזרה ולחילוץ מהתא המשפחתי והחברה בה הן חיו, או יתכן שעתידות היו למצוא בו את מותן בטרם עת, נוכח התנהלות לא ראויה המהווה עילה לרצח בגין חילול כבוד המשפחה, או מצב כלכלי ו/או נפשי שאינו מאפשר חיי משפחה סבירים. יהיו המניעים, הסיבות או העילות אשר יהיו- ברור לכל כי המוצא המכובד למצב ביש בו נמצאת האישה, ויתכן אף משפחתה, הינו ב”פיגוע הקרבה”, לכאורה.

הגעה של אישה חמושה בסכין לקרבת אנשי ביטחון ישראלים חמושים ודרוכים, במקום בו ישנן מצלמות לרוב, אינה מקרית. תכליתה להראות תמונה של ניסיון מוכח והגעה למצב של העדר ברירה מלבד האפשרות להיכנע. מצב זה משרת היטב את המחבלת ומשפחתה בהסרת אותות קלון מחד לכאורה, עת נחשבת היא כגיבורה או “שהידה”. תואר המקנה כבוד, מעמד ונחמה פורתא לילדים בעיקר, מפלט משמועות ורכילויות מאחרי גב הבעל ו/או האב והאחים המושפלים לעיתים, כמו גם זכויות והטבות כלכליות לא מעטות בחסות הרשות הפלסטינית ועוד כמה “ארגוני זכויות”. מאידך יש בכך סיכוי לא רע לקבלת חבילת טיפול רפואי איכותי תחת השגחה צמודה בתנאי “דה לוקס” בבית חולים ישראלי, לאחריו מובטחת שהות ב”מקלט” מוגן עבור האישה הרחק מדורשי נפשה, הכולל תנאי מחיה נוחים, חברות לעת צרה ואולי אף מעמד והשכלה בזמן השהות במתקן הכליאה על חשבון מדינת ישראל, המארחת הרשמית והאדיבה של דורשי רעתה.

בעוד שבארצות הברית מוכרת תופעה דומה אך לא זהה בשם “התאבדות באמצעות שוטר” ( “Suicide by cop”), לפיה אזרחים תוקפים בכוונה תחילה שוטרים חמושים בכוונה להיירות ולמות מידם, בארץ נקראת התופעה בשמה- “ניסיון פיגוע”. נקודה.

במידה ומחבלות מחוסלות (“מנוטרלות” בשפת “הכביסה”) מירי כוחות הביטחון – יוצאים הערבים, אזרחים יפי הנפש וארגונים “נאורים”, בכללם גם כמה חברי כנסת ועיתונאים גלותיים, בהאשמות קשות כלפי החיילים שלא חסו לכאורה על חיי האישה המסכנה ולא כיוונו לעצרה באמצעות כדור מדויק בזרת שמאל שבכף רגלה.

כך לדוגמא אזכיר את שורת התבטאויותיו של חבר הכנסת, האלוף במילואים וסגן הרמטכ”ל לשעבר, יאיר גולן ממפלגת מרץ, בבקרו את החיילים שחיסלו את המחבלת בגוש עציון במאי האחרון: “…אני מזועזע. אישה בת 60 נורתה למוות על ידי שני חיילים חמושים מכף רגל ועד ראש. נכון, היא נופפה בסכין, אבל ככה לא מתנהגים לוחמים”. בנוסף אמר: “האירוע הזה לא היה צריך להסתיים במוות. בעיניים המקצועיות שלי, הסיטואציה נפתרה בהתנהגות לא מקצועית של החיילים”. עוד הוסיף ואמר הח”כ הנמרץ: “…אני לא יודע אם היא מחבלת, אם יש לה עבר בתאי טרור ופעילות מתמשכת בחמאס, אם אין לה – היא לא מחבלת”. בהמשך הבהיר כי “יש סיטואציה מבצעית, שברגע שיש מוות, הוא מלהיט את היצרים ועלול לתדלק מעגל דמים שמי שישלם בחייו הוא האזרח הישראלי. אני הייתי פועל אחרת, רץ אליה ותופס אותה. זו אישה בת 60, כבדת משקל, לא נראית זריזה במיוחד, היה אפשר להשתלט בלי ירי, אבל אם יורים אז ביד או ברגל”.

בתגובה לדבריו ענה השר לשעבר לענייני ירושלים ומורשת, הרב רפי פרץ: “תגובתך מקוממת. חיי חיילי צה”ל ותושבי מדינת ישראל מעל הכל, ובטח מעל חיי מחבלת. תתבייש”. בתגובה לתגובה כתב ח”כ גולן כך: “הרב רפי, תתבייש אתה, ככה לא נוהגים לוחמים. מלוחמים אנו דורשים קור רוח, שיקול דעת, הערכה אמיתית של האיום והיתרון הולם למצב. נדמה לי, שאיבדת משהו משיקול הדעת המוסרי שהיה לך בעבר. חזור למקורות”. הרב פרץ לא נשאר חייב והשיב: “יאיר, המקור שלי הוא ‘הבא להורגך, השכם להורגו. אני מעדיף מחבלת מחוסלת ולא אמא של לוחם יושבת שבעה. עצוב שאתה בוחר הפוך”.

שיח זה קדם לאירוע בו נפל לוחם הימ”ס בראל חדריה שמואלי הי”ד בגבול רצועת עזה מירי מחבל שהתקרב בחסות התמימות והרחמנות לכאורה, עד לחרך במכשול בו שהו לוחמינו. השיח נבע כתוצאה ממותה של המחבלת שנורתה בחודש מאי בצומת גוש עציון, נפצעה קשה ומתה בבית החולים, אך מאז אותו אירוע התווספו לרשימה עוד חמש מחבלות ומחבל, שבחרו כולם לפעול במתווה דומה לאור מצבם האישי.

מעניין מה דעתו של ח”כ גולן אודות המחבל מהפיגוע הקטלני בהר אדר ב-2017, שהיה לו זה הפיגוע הראשון והאחרון בחייו. האין הוא מחבל לדידו? האם היה מספיק זמן לעמוד על טיבו מעת שהתבהרו לפתע כוונותיו לאחר שהיה מוכר כעובד ברחבי היישוב? האם מחבל נחשב כמחבל רק מהפיגוע השני שהוא מבצע ורק במידה ומשויך הוא לארגון מוכר? האם זה בכלל משנה?!

בדומה לערביי יהודה ושומרון, גם בעזה ישנם לא מעט ערבים הסובלים ממצוקות וקשיים, הבוחרים לנסות את מזלם ולהיגאל מסבלם בקרבת גדר המערכת עם ישראל, ולא בהכרח עם מצריים, כוחות החמאס או סתם כך בים הפתוח.

הסיכוי להיתפס ולחיות בחסות המערכות הישראליות, עדיף לרובם ככולם על שחיטה בידי הבעל או האח על רקע חילול כבוד המשפחה. הסיכון בלהיפצע ואף למות מירי כוחות הביטחון הישראלים אמנם קיים ועומד על כ-50%, אך שווה את הסיכוי לטהר את שמם וכבוד משפחתם מחד, ולהבטיח את קיומם הכלכלי של הילדים הנותרים בחסות תשלומיה של הרשות הפלסטינית והתורמים הנדיבים לאסירים או לשהידים, מאידך.

 

לקחים והמלצות

ככל שמצבם האישי – משפחתי של בני אדם באשר הם ימשיך להיות קשה עד דכאוני מכל סיבה שהיא, כן ימשכו ניסיונותיהם למצוא מזור, גאולה או למרבה הצער סוף לסבלם וחייהם, באופן שימקסם את התועלות הצפויות להם ולמשפחתם מהמעשה מחד, בהתאם לאמונה ולקוד התרבותי- ערכי הרווח בחברתם, מאידך.

דווקא משום כך, ולאור הסביבה המורכבת והמתעתעת בה כולנו חיים במזרח התיכון, מחויבים כוחות הביטחון לסכל כל ניסיון פיגוע באזרחי המדינה ובגופם שלהם מכל סיבה. זהו ייעודם וזו משימתם ואחריותם.

ידע כל אדם המתקרב לאנשי ביטחון, בעודו חמוש בנשק קר או חם לסוגיו שיש בו כדי לאיים על שלומם של אזרחים ועל שלומם של אנשי הביטחון- כי דמו בראשו. זאת ללא שום קשר למוצאו ולאומיותו, מינו וגילו, ממדיו ונטיותיו, אמונתו ודתו, שייכותו האירגונית ומקום מושבו, מצבו ומעמדו האישי- המשפחתי והמקצועי.

יש לחזק את ידי כוחות הביטחון בנקיטת כל פעולה הכרחית ומתבקשת, בכל עת בה קם עליהם איום. אין זה תפקידם להיות בוחני כליות ולב של המחבל או המחבלת אוחזי הנשק הניצבים מולם. אין זה מתפקידם להכיר ולהעריך את יכולותיו המקצועיות, מצבו הנפשי ורקעו האישי – משפחתי של העומד מולם בשעת היתקלות. תפקידם של כוחות הביטחון הינו להכריע כל אויב במהירות ובכל אמצעי העומד לרשותם, תוך הקפדה לפגוע בו ולא בחפים מפשע, ככל הניתן.

לסיכום- את “משאלת המוות” של המחבלים והמחבלות הערבים יש לקיים על חשבונם בלבד, תוך הימנעות מוחלטת מסיכון כוחותינו ואזרחנו חפצי החיים.

 

 

אל”ם במיל’ טל בראון הינו יועץ אסטרטגי ויזם חברתי ועסקי, חבר בתנועת הביטחוניסטים.

 

Print Friendly, PDF & Email