היום יום השנה לזכר דוד בן גוריון ז”ל.
מי שיודע מה אני עושה בשעות הפנאי שלי בבית, יודע שבעיקר בסופי שבוע כשיש לי קצת זמן עם עצמי, אני קורא ספרים, זיכרונות ויומנים בכתב מיקרוסקופי של בן גוריון.
בן גוריון הוא דמות מעוררת השראה. האיש הזה, 1.52 גובה, צנום וקטן מפלונסק שבפולין שמול מנהיגי עולם אחרים נראה לעתים מגוחך חיצונית, פילס את דרכו תוך עבודה בלתי-פוסקת למוקד קבלת ההחלטות והצלת העם היהודי. בחוכמה שלו ובידע שלו ובחריצות שלו, הוא היה לשווה בין שווים בין מנהיגי מעצמות העולם.
היומנים של בן גוריון עצמם הם עדות חיה לאדם שהיה. בנאדם שמוצא זמן לכתוב כרכים על גבי כרכים של ספרים, זוכר כל פרט וכל מילה שנאמרה, מעלה הכל על הכתב בפדנטיות מדהימה. איש עשייה היה ונשאר. איש של חזון ומעשה, שהקים ארגונים ונאם באירועים מגיל צעיר מאוד. אדם פוליטי שבנה את מוסדות הארץ.
בנאדם שתוך כדי שליחויות בארה”ב עוד לפני הקמת המדינה, מחליט יחד עם יצחק בן-צבי (לימים נשיא המדינה) לכתוב ספר שלם של מחקר על ארץ-ישראל, כולל גאוגרפיה, ארכיאולוגיה, היסטוריה … כי יהודי ארה”ב לא ידעו כלום על הארץ. אז הוא ישב וכתב, תוך כדי עשרות משימות אחרות, מאות עמודים, ובן-צבי השלים. מחר אגב, אקבל עותק נדיר של הספר הזה..
בן גוריון היה מנהיג שעושה מה שצריך לעשות. בתקופה העות’מאנית הוא החליט שחסר יצוג יהודי בפרלמנט התורכי בתורכיה. אז הוא ארז מזוודה ונסע ללמוד משפטים ותורכית ביוון, כדי להגיע לפרלמנט בהמשך.
עם היכנסו לתפקיד רה”מ התחוור לו שהוא לא יודע מספיק את רזי הצבא וניהול הצבא. אז הוא עשה לעצמו סמינר ולמד הכל על צבא ומלחמה.
בן גוריון האמין שהכל אפשרי, בנחישות ובאמונה, והוא עבד קשה כדי להצליח.
משפט מוכר של בן גוריון קובע ש”בארץ ישראל, מי שלא מאמין בניסים הוא לא מציאותי”.
זה משפט מאפיין מאוד של בן גוריון. האיש הזה פשוט האמין. במלחמת העצמאות, הוא יצא למלחמה והחליט לתקוף ולכבוש שטחים בניגוד לכל הסיכויים. בניגוד לכל עצות מומחי הצבא. הוא ידע, והוא האמין.
הוא הכריז על הקמת המדינה, תחת איומים משתי המעצמות הגדולות בעולם, והתנגדות עזה אפילו בקרב יהודי הארץ והגולה. הוא עשה את זה, ובזכותו כולנו כאן. מי יודע איפה היינו, ואם בכלל היינו אלמלא האומץ שלו?
אחד הדברים מהם אני הכי סולד הוא שיפוט שטחי של העבר.
אנשים שלוקחים דמויות כמו בן גוריון, או אחרים – ז’בוטינסקי, הרצל, גדולי האומה, ומגדירים אותם במשפט אחד.
אי אפשר להגדיר אותם, ולא את בן-גוריון במשפט אחד.
בוודאי שהם טעו, בוודאי שעשו מעשים לא טובים או מוצלחים או ראויים. אבל הם עשו. הם פעלו. הם הצילו את העם היהודי.
אלה היו דור הנפילים, אנשים שאין כמוהם כיום ואני בספק אם יהיו.
אנשי מעשה, אמונה והנהגה שבזכותם אנחנו פה.
מי יתן וחזונו של בן גוריון יתממש, ושנשאב השראה מדמותו.
יהי זכרו ברוך.