מדינה בקשיי הבנה

“אמרתי לך!” – צמד מילים זה שמע כל אחד מעמנו, ללא קשר לעדתו ומוצאו הפולני בהכרח, לפחות פעם אחת בחייו מהוריו. בבגרותו אמר הוא כך בדיוק גם לילדיו, בדרך כלל אחרי שעשו מעשה או מחדל שהיה ראוי להימנע ממנו בעצת המבוגר האחראי או לפחות המנוסה.
כך גם נוהג עם ישראל, המוכר משכבר הימים כעם קשה עורף עם זיכרון קצר, ומנהיגיו יראי שם שותפיהם לקואליציה, בחלק לא מבוטל מהאירועים החדשותיים.

לאור אירועי התקופה האחרונה מוזכרים להלן מספר אירועים מעוררי מחשבה ותהייה, למען נזכור, נלמד ואיך לא- נשכח, לקראת המחדל הבא:

שנים זעקו נכי צה”ל את כאבם מדם ליבם, במלוא מובנן של המילים, עד שקם איציק סעידיאן ועשה מעשה נואש שטלטל וצרב את המערכות. אילולא הוא, האם הייתה רפורמת “נפש אחת” קורמת עור וגידים? האם ימי הוקרה, הפגנות וצעקות היו מספיקים כדי לפתוח את הלב, הראש והכיס למען מי שנתנו את כל גופם ונפשם, אך נותרו לא אחת נואשים? לקב”ה הפתרונים.

האם אזרחי ישראל הציונים, חובבי הטיולים והאתגרים, שכחו שטורקיה היא מדינה ‘מחוץ לתחום’ בשני העשורים האחרונים? האם לא ברור שמדובר בדיקטטורת אויב דה פקטו, התומכת בארגוני טרור ובמחבלים הפועלים על ומאדמתה כנגד ישראל באין מפריע? האם צריך שזוג תיירים, שצילם בתמימותו את ארמון הסולטן, ייעצר בחשד לריגול ושמדינת ישראל תיסחט או תושפל, בכדי להבין שטורקיה היא מדינת אויב ואין לישראלים בכלל וליהודים בפרט מה לחפש בה או לקנות ממנה? האם לא ברור כי סכנה דומה צפויה גם במדינות שכנות עמן יש הסכם שלום, לכאורה?!
נקודה למחשבה- בטוחני שיש בנמצא ברחבי המדינה כמה תיירים טורקים שעוברים איזו עבירת תנועה או צילמו עצמם על רקע ה”קריה” שניתן לעכב בארץ לצרכי איזו חקירה או החלפה.

איזה אסון צריך לקרות בדרום תל אביב כדי שתושבי צפון העיר יבינו שהמצב של תושבי ותושבות עירם מסוכן עד מאד. לעיתים נדמה שתושבי תל אביב ואזורים סמוכים נוספים קצת פחות דואגים לתושבי השכונות ההגונים, מאשר לתושבי “מחנות הפליטים בשטחים” או אפילו למסתננים, לפרוצות ולמסוממים ברחובות העיר המוזנחים?

בכל סבב מהלומות בין מדינת ישראל למחבלי החמאס בעזה, חוטפים תושבי עוטף עזה מטחי ירי קליעית, מרגמות ורקטות, כמו גם עפיפוני תבעירה ובלוני נפץ, ללא שננקטות תגובות נחרצות ומיידיות כנגד ראשי המחבלים ומטרות כואבות ברצועת עזה. צריך שרקטות וטילים יפלו בלב גוש דן כדי להוציא את ראשי המדינה מאדישותם ולאשר פגיעה בראשי הנחש… כל פעם מחדש?!

התנכלות ליהודים על בסיס קבוע ברחבי המדינה הריבונית, שאיבדה משילות בארצה, אינם עניין או נושא לדיון ושיחה המדיר שינה מראש הממשלה, שריו וחברי הכנסת הנורווגים, היושבים לבטח בכנסת ישראל בחסות חבריהם למפלגות הערבים, אך חושבים שהם בסקנדינביה הרגועה.
ההתקפות האלימות הקשות והרצחניות המתבצעות בכבישי הארץ כנגד יהודים כמעט ואינן נשמעות; מעשים אנטישמיים בוטים כנגד יהודים במדינת היהודים- מושתקים ומוצנעים כדי שלא לעורר את חמת הערבים; הטרדות מיניות כנגד בנות ישראל – נסלחות בדרך כלל, שהרי חילול כבוד המשפחה אינו חל על יהודיה אלא רק על ערביה; לינצ’ים באזרחים תמימים ועוברי אורח יהודים בערים ושכונות מעורבות ברחבי הארץ, מבירת הנגב ועד בירת ישראל, מעכו ועד לוד ועוד, כמעט אינם מסוקרים ולבטח אינם חשובים או מעניינים כמו ידיעה הפוכה על תקיפת ערבים על ידי יהודים (ידועה הקלישאה אודות ידיעה על אדם שנשך כלב המעניינת יותר מידיעה על אדם שננשך על ידי כלב); כנראה שצריך להתבצע קרב יריות וסכינים כמו בסרטים, במתחם ביה״ח סורוקה בלב באר שבע כדי לעורר עניין תקשורתי – ציבורי ולעורר את הממשלה מתרדמתה.

כמה רמזים ברורים, אזהרות מצלצלות והוכחות מובהקות צריכים אזרחי המדינה לקבל כדי להבין שחלק לא מבוטל מהערבים אזרחי מדינת ישראל אינם נאמנים למדינה, אינם מאמינים בחוקיות קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית ואינם חפצים כלל בקיומה במתכונתה כמדינת היהודים?
האם צריך עוד מלחמה קשה כדי להבין שבעוד שצה”ל יקרא להילחם לאורך גבולות המדינה נפסיד כולנו את לב ליבה, כפי שקרה מואדי עארה ועד איזור ערערה!

איזה מעשה נדרש מחברי ההנהגה הערבית ככלל ומחברי הכנסת הערבים בפרט כדי להוכיח קבל בג”ץ, עם ואומה שיש לפסול את כהונתם, למנוע את ישיבתם בכנסת ישראל ואף לכלאם? מדוע אין זה מספיק להבין שכמות חברי הכנסת הערבים שיצאו במובהק כנגד המדינה, מח”כ עזמי בשארה שברח מהארץ לאחר מלחמת לבנון השנייה בגין בגידה, דרך ח״כ חנין זועבי שהשתתפה במשט הטרור של המאווי מרמארה ועד לראשי המפלגות היושבים בגאון בכנסת ואף בראשה, שאינם מסתירים את תמיכתם באויבי המדינה- הינה תופעה חסרת תקדים ביחס לכל אומה חפצת חיים!

הבנייה ביהודה ושומרון, כולל שכונות בפאתי ירושלים ומזרחה, נתונה לחסדי האמריקנים מחד, ואומץ לבם של ראשי הממשלה והקואליציות השבריריות שתומכות בה, מאידך; ביטחונם האישי של תושבי השכונות המעורבות בירושלים תלוי בחסדי שכניהם הערבים אוחזי הסכינים, יורי הזיקוקים, מיידי הסלעים ובקבוקי התבערה; עליית יהודים להר הבית ותפילה בו מוגבלת, מגנומטרים יש ליהודים אך לא לערבים העולים להר; כל סממן לאומי או יהודי בולט, למעט נוכחותם של שוטרי משטרת ישראל על הר הבית, מוצנע או אסור בתכלית; האם רק כוונת האמריקנים להקים קונסוליה בירושלים מעוררת הבנה בקרב ראש הממשלה ושריו שירושלים בסכנה?

Print Friendly, PDF & Email