החל משנת 2014 מדינת ישראל מציינת ב30 בנובמבר (יום לאחר ציון השנה להחלטת החלוקה של האו”ם) את “יום ציון הגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן.”
ערב הקמתה של מדינת ישראל חיו במדינות ערב לפחות 780 אלף יהודים. כיום מונה פזורה עתיקה זו אלפים ספורים בלבד. המספרים אומרים הכל- להגירה של יותר מ־99 אחוזים מן האוכלוסייה בפרק זמן קצר כל כך אין אח ורע בהיסטוריה. אפילו קהילות רוסיה וגרמניה, שנרדפו עד צוואר וחוו אלימות אנטישמית קיצונית, לא נעלמו לחלוטין ובמהירות מסחררת כל כך.
אז מה קרה שם? מה גרם ליהודים להיעלם כך ממדינות ערב?
ובכן,
– בתימן האימאמים קבעו כי מוסלמי הרוצח יהודי אינו חייב בדין, והיהודים חויבו ללבוש בגדי סחבות. זה כמובן בנוסף למנהג החדש של השלטון לקחת ילדים מהוריהם ולהמיר את דתם לאסלאם.
– באיראן אסרו עליהם לבנות חומה מסביב לבית, לרכב על סוס או לצאת מהבית בימי גשם שמא יטמאו את המים(!), וזאת רק בנוסף לעדויות הרבות על פראות מזדמנים ברחובות.
– במרוקו היו אלו פרעות אוג’דה וג’ראדה במהלכם האספסוף בזז חנויות, הרס רכוש ותקף בגרזנים את הקהילה היהודית. רב קהילת ג’ראדה משה כהן ומשפחתו נטבחו, וסך היהודים ההרוגים עמד על 42, ועוד עשרות פצועים. וזה רק הפוגרום הראשון מבין רבים.
– בלוב הותירה סדרה של פרעות ב1945 מעל 130 יהודים הרוגים (ביניהם כ40 ילדים), מאות פצועים ואלפי עקורים מביתם. ב1948 בסדרה נוספת של פרעות מצאו את מותם עשרות יהודים נוספים. ב1967 נעשה הפוגרום האחרון בו נרצחו 18 יהודים נוספים ובעקבותיו שלטונות לוב הודיעו שעל היהודים לעזוב את המדינה, והתירה להם לקחת עימם 50$ בלבד.
– במצרים בין השנים 1945- 1948 נרצחו מעל ל200 יהודים בפרעות, בעיקר באיזור קהיר ואלכסנדריה. מקרי אונס רבים התרחשו ורכוש יהודי רב נבזז.
פרעות מסוג זה התרחשו בו בזמן גם בבחריין, אלג’יריה, לבנון, תוניסיה, סוריה וסודאן.
הסיפור בעיראק ממחיש אולי טוב יותר מהכל את רוח התקופה.
ביוני 1941, בחג השבועות, התחולל בבגדאד פוגרום הידוע בכינוי “פרהוד”. במהלך ההתפרעויות נרצחו באכזריות למעלה מ־150 יהודים וביניהם ילדים ותינוקות ומאות רבות נפצעו. נשים נאנסו, בתים נבזזו, חנויות ובתי עסק נשדדו והוחרבו ואלפי משפחות נותרו ללא קורת גג.
ב1950 התירה עיראק ליהודים לעזוב את תחומה בתנאי שיוותרו על אזרחותם. העוזבים נאלצו למכור את רכושם במחיר אפסי מאחר שהרשויות אסרו עליהם לצאת את עיראק כשברשותם יותר מחמישים דינר. שנה לאחר מכן החרימה ממשלת עיראק את רכושם של רבבות היהודים שנרשמו כבר לעלייה לישראל אך טרם הספיקו לעזוב את שטחה. עד סוף אותה שנה יצאו את עיראק כתשעים אחוזים מ־135 אלף היהודים שחיו בה, כשהם מותירים מאחוריהם נכסים רבים והון עצום.
אלו הן רק מספר דוגמאות.
זוהי ה”נכבה” האמיתית. זהו האסון האמיתי.
כמו בארץ ישראל גם בארצות ערב היו אלו הערבים שתקפו את היהודים.
למזלנו בניגוד למה שאירע בארצות ערב, בישראל הם הפסידו.
יהיה זכר קורבנות הנכבה היהודית בארצות ערב ברוך,
יהי זכרם מול עינינו תמיד כדי שנזכור כמה חשובה עצמאות יהודית.
