נשים פוחדות שגברים יטרידו אותן.

מרגרט אטווד, סופרת קנדית, אמרה כי “גברים פוחדים שנשים יצחקו עליהם. נשים פוחדות שגברים יהרגו אותן”.

שיניתי את המילה “יהרגו” ל-“יטרידו” משום שלעניות דעתי, בישראל 2021, ביטחונן האישי הבסיסי של נשים רבות נשחק.

 

פרשת הסרסור בסוהרות משקפת את המציאות העגומה הזו. שירות בתי הסוהר, שמקבל לשורותיו סוהרות וסוהרים בשירות חובה דרך גיוס לצה”ל, צריך לשים בראש מעייניו את ביטחון אנשיו, הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הנפשי ללא הבדל בין גברים ונשים.

 

אותו ארגון ובראשו המפקדים הבכירים בעלי האחריות לסרסור מחריד של סוהרות. אם לא די בכך, באותו שבוע פורסמו עדויות כנגד קצין בדרגת סגן אלוף, שצילם לפי החשד במשך כחמש שנים, חיילות שהיו תחת פיקודו בחדרים האישיים שלהן.

 

גיוס לצבא ולגופי הביטחון בגיל שמונה עשרה משנה את צעירי ישראל. הם הופכים לבוגרים יותר, לומדים להתמודד עם מצבים מורכבים, יוצאים מאזור הנוחות שלהם ופוגשים צעירים שונים מכל רחבי הארץ. שירות בצה”ל היה אחד מאבני היסודי בחיי ואני סבורה שגם לצעירים רבים נוספים. לכן, אסור לנו כחברה לקבל מציאות שבה הטרדות מיניות הופכות לברירת מחדל. קל וחומר בשירות בכוחות הביטחון, דבר שאף עלול לגרום לשחיקה ופגיעה בביטחון ובאמון המשרתים.

 

יחד עם זאת, ישנו גם צד אחר – חיובי, שאני חוויתי בשירותי הצבאי.

 

שירתי ביחידה מבצעית שרוב המשרתים בה הם גברים. תפקידי ביחידה דרש ממשק עבודה שוטף וצמוד עם מפקדי מסגרות כגון: מפקד היחידה, סגן מפקד היחידה, מפקדי הפלוגות ועוד. יתרה מזאת, שירות ביחידה סגורה ומבצעית הינו אינטנסיבי הדורש עבודה בשעות מאוחרות ואף לינה בשטח.

 

על אף האמור, אף גבר, החל מחייל זוטר ועד מפקד היחידה לא נגע בי, לא נאמרו או נרמזו אמירות בעלי אופי מיני ומעולם בכל פגישות העבודה והשיחות שביצעתי עימם, על בסיס שבועי, לא הייתה אווירה מטרידה. היחידה בה שירתי היא הוכחה לכך שהטרדות מיניות כנגד נשים אינן מגמה בצה”ל.

 

כמו כן, ישנן חברות כנסת כגון מרב מיכאלי, תמר זנדברג ונוספות בעלות אידיאולוגיה דומה, אשר חרטו על דגלן שוויון מגדרי וחיזוק מעמד האישה. בחודש מאי האחרון חברות הכנסת הללו נכנסו לקואליציה, המקום שבו ניתן להשפיע בצורה המרבית. בכנות, עם כניסתן לממשלה הייתה בי תקווה כי אכן יהיה שינוי בנושא. לצערי, החודשים האחרונים שלהן בכותלי הממשלה חשפו את צביעותן וכיצד גם אם אישה מוטרדת עדיף לה שההטרדה תהיה על-ידי “הגבר הנכון”. דהיינו, אם נפגעת מינית ואף בצורה אלימה על-ידי מסתנן אל תצפי שהן יצאו להגנתך אך אם מדובר בסוכן דוגמניות הן ירעיפו עלייך אהבה ודאגה.

 

דוגמה נוספת לצביעות היא בהצבעה לפרקליט המדינה, עו”ד עמית איסמן שהתבטא באופן בעייתי כלפי נשים בעבר. מרב מיכאלי ותמר זנדברג יחד עם פנינה תמנו-שטה נמנעו מההצבעה. כנציגות ציבור אשר קולן נשמע מעל דוכן הכנסת, אין די בהימנעות, עליהן להתנגד ולהביע אמירה נחרצת כנגד התבטאויות נגד נשים. אותן נשים שאמורות להיות הקול שלנו בכנסת מוכיחות כי דעת הקהל חשובה להן מאשר הבעיה עצמה והדאגה לאותן נשים שחוו תקיפות מיניות.

 

לי זה לא משנה איזו אישה הוטרדה, מה צבע עורה, מה דעותיה הפוליטיות, מה מוצאה, דתה או גילה. מרגע שאישה הוטרדה היא זכאית לקבל יחס הוגן מאלו שמתיימרות להיות הקול הנשי בכנסת. אי השוויון שהן נוהגות בו בנושא שאין עליו מחלוקת ואינו פוליטי הוא בל יעבור.

 

ובחזרה לפרשת ניצול וסרסור בסוהרות – בשבוע שעבר החל שיח בקבוצת הוואטסאפ של פעילי “אם תרצו” בנושא סרסור החיילות. פעילות, פעילים, סטודנטיות וסטודנטים הביעו את זעזועם מהפרשה וביקשו לפעול להעלאת הנושא ולקידום פתרון. זמן קצר לאחר מכן נפתחה קבוצה ייעודית לשם כך. לקבוצה הצטרפו פעילים רבים הן נשים והן גברים שדנו במגוון דרכים ופעילויות שניתן וכדאי לעשות בנושא. אני שמחה וגאה להיות חלק מתנועה שקשובה לפעיליה, מקדמת את מה שחשוב להם ועומדת מאחוריהם. “אם תרצו” היא תנועה שקודם כל רואה את האנשים, גברים ונשים כשווים. היוזמה הזו הפיחה בי תקווה כי אכן יכול להיות שינוי.

Print Friendly, PDF & Email