אוניברסיטה לערבים בלבד

נכנסתם לקרוא כי הכותרת צועקת? כי היא נשמעת גזענית “אפרטהייד סטייל”?  אז אתם לא רחוקים מהאמת, רק הפוך!

ערב נר שלישי של חנוכה, 30 בנובמבר, באוניברסיטת תל אביב עשרות ערבים ישראלים חוגגים באירוע מאורגן עם דגלי פלסטין, כשבקהל נוכחים ח”כ סמי אבו שחדה יחד עם תומכי וחברי מפלגת בל”ד. האם הם התבלבלו באירוע וחוגגים הם בעיר ובאוניברסיטה הלא נכונה, או שמא אנחנו המבולבלים והם בסך הכל מעלים על נס בחג החנוכה- הוא חג האורים, הניסים והגבורה, את הטמטום, הפחדנות ואזלת היד הישראלית המתירה להם לעשות כן בדמוקרטיה (היחידה) הנאורה (לכאורה) והמתקדמת (לאבדון) של מדינת ישראל, בשעה שאין כדבר הזה מתאפשר באף אוניברסיטה אחרת בכל מדינה ערבית המכבדת את עצמה ברחבי המזרח התיכון?

הנפת דגלי פלסטין והפגנות תמיכה ברשות הפלסטינית, בחמאס ובמחבלים, גם תוך כדי סבבי לחימה בעזה ובלבנון, הפכו להיות מחזה שכיח באוניברסיטאות בישראל. בשעה שהערבים אינם חוששים, נרתעים או מנועים לעשות כן באוניברסיטת תל אביב, חיפה, באר שבע וירושלים לדוגמא, לא זכו יהודים לחוויה דומה הכוללת הבעת תמיכה בישראל באף אחד מהמוסדות האקדמיים במזרח התיכון מעולם. זאת מפאת הסיבה שאלו מתירים כניסה אך ורק לערבים, ואילו הייתה תאורטית אפשרות כזו- אזי ככל הנראה היו היהודים מסיימים את חוק לימודיהם, כמו גם את חייהם שם, בו במקום.

לצערנו מוכרים אירועים בהם נמנעת הזכות להביע הזדהות ולהפגין למען ישראל וצה”ל ברחבי מדינת ישראל בכלל ובאי אילו אוניברסיטאות מכובדות יותר או פחות. ישנם מוסדות אקדמיים בישראל בהם התמיכה הפומבית בחיילי צה”ל והנפת דגלי הלאום, עם או בלי שירת ההמנון, אינה רצויה או מתקבלת באהדה. בפקולטות מסוימות אף לא מקובל או רצוי להיכנס לבושי מדים לשיעורים, משום שהדבר עלול להיתפס כפרובוקציה לכאורה ולעצבן את הערבים שהועילו בטובם לאפשר ליהודים ללמוד לצידם, אבל רק בתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל.

לא זו אף זו- בשעה שכניסת ישראלים, האוחזים בתעודות זהות ישראליות למען הסר ספק, אסורה לשטחי A שבאחריות הרשות הפלסטינית על פי חוק, מתקיים מעבר חופשי ומאורגן של ערבים ישראלים למטרת לימודים במוסדות אקדמיים, לעבודה ואף לבילויים באותם שטחים ממש.

העיתונאי גל ברגר פרסם ב-30/11 בכתבתו בערוץ כאן 11 כי למעלה ממחצית הסטודנטים הלומדים באוניברסיטה בג’נין הם ערבים אזרחי ישראל שהתקבלו ללימודים, המתנהלים בשפה האנגלית וברמה גבוהה יחסית, בלי צורך בפסיכומטרי. גם באוניברסיטת א-נג’ח שבשכם כשישית מהסטודנטים הם ערבים ישראלים; בביר זית שצפונית לרמאללה מהווים הם כחמישית; בחברון ובאבו-דיס הצמודה לירושלים יש מאות נוספות. כך נהנים ערביי ישראל מכל העולמות, מכל האפשרויות ומכל הפקולטות היות והאפשרויות פתוחות לפניהם בשטחי הרשות הפלסטינית ובמדינות ערב השכנות.


מה הבעיה?

עד כאן נראה כי האפשרויות העומדות בפני ערביי ישראל מצוינות ומגוונות, אז היכן הבעיה ומהי הטענה לכאורה?

התשובה קלה להכעיס, שהרי על מנת להקל על האזרחים הערבים החיים במדינת ישראל ולהוקיר להם תודה והערכה על נאמנותם ותרומתם לחברה, בוחרת המדינה להעניק להם הקלות מפליגות במסגרת העדפה מתקנת בקבלה ללימודים נחשקים במוסדותיה האקדמיים. לא אחת נעשה הדבר על חשבון בניה ובנותיה שהוכיחו נאמנות ותרמו למדינה, לחברה ולקהילה כולה, שציוניהם והישגיהם בבגרות ו/או בפסיכומטרי שווים ואף עולים על אלו של הערבים. האם זו דרכה של מדינת ישראל למשוך את אותם ערבים ללימודים בישראל, על מנת שלא יושפעו לרעה או יגויסו לארגוני טרור חס וחלילה, על חשבון ותוך רמיסה או לכל הפחות התעלמות ממיטב צעיריה שלה? האם מעדיפה המדינה להשאיר בקרבה את מי שנאמנותם ותמיכתם במדינה מוטלת במקרה הטוב בספק, בה בשעה שנכונה היא להקריב ולשלח מקרבה את מיטב נאמניה ואוהביה?!

אבהיר את הסוגייה- בעוד שעל צעירים ערבים, האוחזים בתעודת זהות כחולה, לא חלה כמעט שום מגבלת תנועה במדינות ערביות במזרח התיכון ובוודאי שלא בשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון, מנועים יתר הישראלים מעשות כן. בעוד שהצעירים הערבים ישראלים יכולים ללמוד כמעט בכל אחת מהאוניברסיטאות הערביות במזרח התיכון כדוגמת אלו שבשטחי הרשות הפלסטינית, בירדן ובאוניברסיטאות הישראליות בוודאי, תוך תנאי קבלה מקלים וסיוע במלגות ומעונות- לא כך הוא הדבר כשזה נוגע לבניינו ובנותינו שכל חטאם הוא בהיותם יהודים שנולדו במדינה, שירתו אותה באהבה, אך לא היו מספיק טובים בכדי ללמוד בה ולממש עצמם במוסדותיה.

אמחיש טענה זו באמצעות האפשרות להתקבל ללימודי רפואה בארץ. לאזרח יהודי ישראלי ששירת בצבא חמש שנים כקצין מצטיין (עם תעודות) ביחידה מובחרת לא הספיקו נתוני בגרות מלאה בתיכון יוקרתי בציון מירבי ופסיכומטרי מעל 710 בכדי ללמוד רפואה. לפיכך נאלץ הוא לטוס לפקולטה באירופה, בה שכר הלימוד והמחייה גבוה, ללא סיוע במלגות או הטבות שיסייעו לו בקיום ולימודים נאותים. מיותר לציין כי בהיותו שם, מנותק הוא ממשפחתו וחבריו בארץ, אינו יכול לתרום בשירות המילואים. אך אל דאגה- תשלומי ביטוח לאומי משולמים על ידו ככל אזרח ללא הנחה ובביקוריו אינו מוכר הוא חלילה כסטודנט בחופשה הזכאי להנחה והטבה. מקבילו הערבי – ישראלי בגיל 18 לא חשב בכלל על התגייסות לצבא, לרוב לא תרם במאום למדינה ולמרות זאת, ובזכות היותו ערבי ישראלי, ניתנת בידו הזכות להתקבל לכל מוסד אקדמי על בסיס נתוניו, או עם קצת עזרה בדמות העדפה מתקנת, מלגה והטבה מפליגה. אם יחליט הצעיר הערבי – ישראלי כי מעדיף הוא חלופה אחרת, או משום מה לא צלחה דרכו בפקולטה לרפואה במדינת ישראל המחבקת והמפנקת, יכול הוא לבחור באחת מבין הפקולטות הרבות לרפואה הנגישות לו בהיותו ערבי במזרח התיכון: ברשות הפלסטינית ובעזה יעמדו לרשותו 5 פקולטות לרפואה (באבו דיס- ירושלים, שכם, ג’נין, חברון ועזה); בירדן – 6 פקולטות; בלבנון – 7 פקולטות; סוריה – 7 פקולטות; מצריים- 31 פקולטות לרפואה ב- 27 אוניברסיטאות; סעודיה – 27 פקולטות לרפואה; עיראק- 19 פקולטות לרפואה; אמירויות- 6 פקולטות; תימן- 9 פקולטות; קטאר- 2 פקולטות; עומאן- 2 פקולטות; כווית- פקולטה אחת. למען הסר ספק- הרמה האקדמית בחלק מהפקולטות הללו גבוהה ועומדת באמות מידה מערביות כדוגמת הפקולטות לרפואה בירדן המותאמות למתודולוגיה הבריטית, אוניברסיטת א-נג’אח בשכם המוכרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה בישראל והאוניברסיטה הפרטית האמריקנית בג’נין- המוכרת אף היא בישראל ונוסדה בשיתוף עם אוניברסיטת מדינת קליפורניה שבארצות הברית, המייעצת לה בתחום האקדמי והתפעולי, כמו גם עם אוניברסיטת יוטה.

 

מה ניתן וצריך לעשות

בטרם יסוכלו שתי אותיות בשמה של האוניברסיטה העברית וזו תאבד לגמרי את זהותה הציונית; בטרם יוטמעו חלילה ימי ציון ואזכור של הפת”ח והחמאס בלוח השנה האקדמי בחיפה, תל אביב ובאר שבע; בטרם נאבד אחיזה ומיטב הצעירים הישראלים שתרמו והקריבו למען המדינה יאלצו להגר לחו”ל למטרות לימודים, עבודה ואף זוגיות עם נוכרי או גויה; בטרם תאבד המשילות ותתאדה הזהות במדינת היהודים הנהפכת למדינת כל אזרחיה בצעדי ענק- מוטב שינקטו פעולות ומעשים חוקיים לבלימת המגמה ההזויה על ידי חברי הכנסת הציונים, שהערכים הם נר לרגליהם ולא רק הערבים, שמדינת ישראל ועתיד הצעירים בה קרוב לליבם יותר מאשר איזה שותף מיקרי וזמני לקואליציה.

לפיכך אציע מספר רעיונות שהראשון בהם קובע בחוק כי אוניברסיטאות בישראל יקבלו בעדיפות מי ששירתו ומשרתים בכוחות הביטחון ובשירות סדיר, קבע ומילואים בצה”ל, כמו גם מי שתרמו למדינה במסגרות שירות לאומי או אזרחי. מקרב אוכלוסייה מועדפת זו יזכו לוחמים וקצינים לקדימות ולהטבות נוספות בעת קבלתם ללימודים. העדפה ברורה יש להעניק גם לנכי צה”ל ולנפגעי פעולות איבה, לבני משפחות של נכים קשים ובוודאי למשפחות שכולות שהילדים שנותרו בארץ מהווים עבורם משענת ותמיכה פיזית ונפשית משמעותית, חיונית והכרחית.

שנית יש לקבוע בחוק כי כל אדם אשר יש מידע אודותיו כי תמך או תומך הוא בישות טרור, אינו מכיר במדינת ישראל ובזכותה להתקיים בגבולות בטוחים ו/או מתנגד לעצם היותה של מדינת ישראל מדינת היהודים – לא יוכל ללמוד במוסדות אקדמיים ישראלים ולא יהיה זכאי לשום הטבה או מלגה מטעם המדינה. בפשטות- יתכבד נא תומך הטרור ללמוד במוסדות אקדמיים אחרים ברחבי המזרח התיכון המכבדים, מהללים ומשבחים מחבלים, אנטישמיים ועוכרי ישראל למיניהם, על חשבונו.

שלישית, יש לאמץ את הצעת התיקון לחוק העונשין האוסרת על הנפת דגל של ישות עוינת, משנת התשע”ט–2018, אותה הציעה בזמנו חברת הכנסת לשעבר ענת ברקו. כך תמנע הנפת דגלי חמאס, אש”פ ואחרים בקמפוסים, מוסדות ישראליים ובדרכים.

רביעית, יש לקבוע בחוק כי סטודנט שהיה שותף למעשי איבה, הביע תמיכה פומבית בטרור או באויבי ישראל יסולק לאלתר ממוסדות הלימוד בארץ, ויידרש להשיב את כל סל ההטבות לו זכה מהמדינה.

חמישית, נדרשת חקיקה בישראל לשם הכרה במעמד הסטודנטים הישראלים הלומדים בחו”ל, כדוגמת הכרה של ביטוח לאומי, מלגות, תנאים פיננסיים (חשבון סטודנט, הטבות בהלוואות ובהמרות מטבע חוץ) הטבות סטודנט כבתחבורה, בתרבות וכיו”ב, בעת שהותם בחופשות בארץ.

 

לסיכום

אינני קורא חלילה להדיר ערבים ככלל מהאוניברסיטאות בישראל, אלא פשוט שלא לתעדפם על פני כל אזרח אחר התומך, נאמן ומשרת את המדינה. זאת משום שלהם יש אפשרויות נוספות שאינן זמינות או נגישות למרבית אזרחי ישראל הצעירים, שומרי החוק וחפצי החיים. אינני קורא להדיר ערבי מהאקדמיה בשל היותו ערבי- אלא בשל היותו אזרח תומך טרור, המייצר פרובוקציות לאומניות המייצגות את אויבי ישראל במוסדות הציוניים, המתנגד לעצם קיומה של המדינה כמדינת היהודים על מוסדותיה הממלכתיים.

יש להכיר כי מדיניות האפרטהייד לכאורה, מופעלת כנגד יהודים באוסרה על כניסתם לערים או אזורים בשליטת הרשות הפלסטינית וכמובן מונעת מהם את הזכות להתקבל ללימודים במקומות בהם ישנן אוניברסיטאות המלמדות מקצועות מבוקשים כגון רפואה, הנדסה ועוד, ברמה גבוהה הקבילה בישראל בפרט, בעולם הערבי ובעולם המערבי ככלל.

יש להכיר כי לערבים, שלא שירתו את המדינה ואינם תומכים בעצם קיומה, מוקנית זכות ללמוד באוניברסיטאות ישראליות באשר הן, להתקבל ללימודים בתנאים מופלגים כהעדפה מתקנת ומילגות לימודים. זאת בשעה שצעירים ישראלים ויהודים ברובם, שתרמו לחברה בשנות שירות, בשירות לאומי, הצטיינו בצבא ואף יצאו לפיקוד וקצונה- נאלצים לצאת ללימודים בחו״ל כי לא היו מספיק טובים או מתועדפים ללמוד רפואה בארץ הטובה והמטיבה עם חלק לא מבוטל מהערבים. אותם ערבים הרגילים לנהוג בה כמנהג בעלים, בחסות משלם המיסים היהודי התמים, בהניפם דגלי פלסטין עם קריאות ברורות נגד ישראל ובעד מחבלים במוסדות אקדמיים, בבתי חולים, בבתי משפט ובעוד מקומות ציבוריים.

חברי כנסת ושרים ממפלגות ציוניות שאינם מבולבלים ערכית ותחושת גאווה לאומית עוד מקננת בהם, נדרשים לעשות מעשה חקיקה בעל משמעות ולחדול מהתעלמות כרונית ודחיינות חסרת תעוזה. נדרשים הם לחדול מהפניית גבם למשרתיה הנאמנים והאוהבים של המדינה, לאלו שנקראו לדגל (ישראל) ויהיו שם תמיד בשבילה. הגיעה השעה שמנצליה של המדינה, מלעיזיה ואויביה שנקראו לדגל (פלסטין) והתקבלו ללימודים במוסדות ציוניים שהוקמו  ונתמכים ע״י יהודים טובים, ישלחו אחר כבוד ללמוד בכל אחת מאוניברסיטאות המדירות יהודים – ישראלים על חשבונם ומטעמם.
אם לא נכבד את עצמנו ונפסיק להשפיל קומתנו בפני אויבנו- אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומנו!

Print Friendly, PDF & Email