ב-י’ בטבת תשע”ז, השבוע לפני 5 שנים, ביצע מחבל ערבי ממזרח ירושלים את פיגוע הדריסה הרצחני בטיילת ארמון הנציב בירושלים בו נרצחו ארבעה צוערים בקורס קצינים: שירה צור הי”ד, יעל יקותיאל הי”ד, שיר חג’אג’ הי”ד וארז אורבך הי”ד.
המחבל, פאדי אל-קנבר, נסע לאורך טיילת ארמון הנציב וחיכה להזדמנות. כשהבחין בקבוצת חיילים יורדת מאוטובוס לצד הדרך, הגביר את המהירות ודהר ישירות לריכוז החיילים. לאחר מכן נסע לאחור, הסתובב, ודהר שוב לעבר קבוצת החיילים. מסע הרצח נבלם רק כאשר מדריך שנכח במקום וחיילים מהקבוצה ירו והרגו אותו. אחרי הפיגוע, משפחתו היללה אותו ולא השאירה ספק לגבי תמיכתו בו ובמעשיו.
לצערנו, מאז הפיגוע קיבלה משפחת המחבל הגנה משפטית מארגון ‘המוקד להגנת הפרט’ המקבל את מימונו מממשלות זרות, האיחוד האירופי והקרן לישראל חדשה. הארגון מגיש עשרות עתירות לבג”צ במטרה להפחיד ולהרתיע את מערכות המדינה מלהפעיל כלים חוקיים לחלוטין נגד משפחת המחבל, כלים הכרחיים לצורך הרתעת המשפחות מלתמוך ולעודד את ילדיהם לרצוח יהודים.
אך הוריה של שיר ז”ל, הרצל ומירב חגא’ג’, לא הסכימו להרכין ראש בפני הבריונים המשפטיים ותומכי הטרור.
הם הבינו בשלב מוקדם מאוד שאם הם רוצים לראות צדק שנעשה עם המחבל ותומכיו עליהם להיות מעורבים בהליך. וכך, רגע אחרי שאיבדו את היקר מכל, הם נאלצו להתמודד נגד סוללות עורכי דין של ארגוני “זכויות אדם” במימון אירופאי ונגד מערכת המשפט הישראלית שנותנת עדיפות לכוחניים ולא לצודקים, אפילו כשמדובר בעורכי דין של מחבל מול הורים של חיילת שנרצחה בפיגוע.
“אני מאמינה באמונה שלמה שאפשרי למנוע את הפיגוע הבא”, כתבה אז מירב והבהירה: “אבל בכדי שזה יקרה צריך לנקוט בכמה צעדים, ואחד מהם זה שלא יחזירו את גופות המחבלים למשפחותיהם. מדוע ארה”ב הגדולה יכולה לזרוק את המחבל בן-לאדן לים, ואנו בישראל צרכים לתת להם “כבוד אחרון”?! המחבל – הוא בן-לאדן שלנו, הוא מחק רבע ממשפחתי”.
הרצל ומירב חברים בפורום בוחרים בחיים של המשפחות השכולות, אשר החליטו להחזיר מלחמה לטור ותומכיו בבתי המשפט, בתקשורת ובפעילות מונעת נגד רשתות תמיכה בטרור.
בכל מקום שבו יהיו תומכי ומעודדי טרור, ובכל זמן – אנחנו נהיה שם.
יהי זכר הנרצחים ברוך.
ת.נ.צ.ב.ה