“שניים מקרא” – דעת ומוסר בעזרת שני פסוקים מפרשת השבוע
פרשת “שמות”
1. “ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם” – אנו פותחים השבוע בקריאת ספר שמות, שמתחיל בשעבוד מצרים וגאולת עם ישראל במתן תורה בהר סיני. הפסוק שאנו דנים בו דן בשני נושאים: ההתרבות הדמוגרפית של בני ישראל במצרים – “פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד”, מדובר בגידול אוכלוסיה באופן החורג מהנורמה הטבעית בצורה יוצאת דופן, כמתואר במדרשים רבים. לאחר שש לשונות של התרבות – מה משמעו של החלק השני בפסוק: “ותמלא הארץ אותם”? – בעוד החלק הראשון עוסק בילודה ובנתונים הדמוגרפיים של עם ישראל, החלק השני מדבר על ההיטמעות בתרבות המצרית וההשתלבות בתוכה. בכל מקום ברחבי הממלכה: בשווקים, במרכזים התרבותיים, ובמרחבי הפעילות בארץ מצרים נמצאו בני ישראל. התרבות ה”נוצצת” של הגויים סחפה אליה את אמוני ישראל. מכאן הדרך קצרה לשעבוד המלא תחת הממלכה המצרית ותרבותה: “ויעבידו מצריים את בני ישראל בפרך בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה”. תרבות החומר והלבנים איננה רק בבניה של ארמונות מפוארים אלא גם בהעמדת מרכז החיים על הישגים חומריים: כסף, קריירה, מעמד, פרסום ושאר מושגי ההגשמה העצמית הארצית. מבחינה זו, שעבוד מצרים, שאנו מצווים לזוכרו בכל יום, לא הסתיים. אנו מכירים את האמירה של מי שחזר מחו”ל – “בכל מקום אתה רואה ישראלים”. אין מדובר רק בהימצאות במקומות רבים, אלא, בהישאבות לערכי ונימוסי התרבות הנוכרית. רק שמירה על לשוננו ותרבותנו היהודית תשמור על זהותנו הלאומית.
2. “וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בליבו” – מפסוק זה, כפי שיובהר, ניכרת מעלתה של השמחה בהצלחתו והישגיו של הזולת ושכרה של שמחה זו: במעמד הסנה הבוער בו מתגלה הקב”ה ומצווה אותו להיות גואלם של ישראל, בשעה בה מתחילה שליחותו של משה רבינו, שהוא ללא ספק האדם המשפיע ביותר על תולדות האנושות וההיסטוריה הכלל עולמית, מאז אותו מעמד – באותה העת, מבקש משה מאת ה’, בצניעותו: “לא איש דברים אנוכי” ובהמשך, “שלח נא ביד תשלח”. תשובתו של הקב”ה למשה: “הלא אהרן אחיך הלוי, ידעתי כי דבר ידבר הוא, וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו”. בהמשך הפרשה, מתגלה ה’ לאהרון ומצווה אותו: “לך לקראת משה המדברה”. אכן, משה הוא נביאם של ישראל, הוא נבחר לעלות ולתת את לוחות הברית ולדבר פנים אל פנים עם הקב”ה, אהרון זוכה לכהונת עולם, הוא וזרעו אחריו יכנסו לפני ולפנים לבית קודש הקודשים ויברכו את ישראל בכל מקום ובכל דור. אין ספק, שהתורה רומזת לנו במילים האחרונות בפסוק שבו אנו דנים, מהי הסיבה: “וראך ושמח בליבו”. אהרון האח הגדול, אין בו לא קינאה ולא תחרות על כך שאחיו זוכה להיות גואלם של בני ישראל, הוא שמח בליבו על כך והולך לקראת אחיו. אהרון זוכה ובפרשה הבאה מוקדם שמו לשמו של משה בפסוק: “הוא אהרון ומשה אשר אמר ה’ להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם”. השמחה בלב פנימה בהצלחה והישג של חברנו, היא ההבנה העמוקה של אמרת חז”ל” “איזהו עשיר השמח בחלקו”, לא בחלקו שלו אלא בחלקו של זולתו.
