על חשיבות ההתיישבות, השליטה הביטחונית והריבונות ביו”ש

מדינת ישראל ידעה בכל שנות קיומה, גם טרם ההכרזה על עצמאותה, פיגועי טרור קשים כנגד אזרחיה ומגיניה. פיגועים שבוצעו על ידי שכנינו הערבים שסירבו, ועודם מסרבים, להשלים עם עצם קיומה של מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל, ולו רק בחלקה!

פיגועים קשים בוצעו לאורך השנים על ידי כנופיות פדאיון, חוליות מחבלים ומחבלים בודדים שחדרו את הגבול או את המכשול בכדי להרוג יהודים באשר הם יהודים, ללא אבחנה בין ילדים למבוגרים, בין גברים לנשים, ימנים לשמאלנים, אשכנזים לספרדים וכיו”ב. כל משאת נפשם של המחבלים הייתה ועודנה שפיכת דמם של ישראלים רבים ככל הניתן בכדי לגרום לחיסולה של מדינת ישראל כמדינת היהודים, להביא לשבירת רוחם והנסתם מהארץ אותה כינו הם לימים: “פלסטין”.

האתגר שניצב בפני כוחות הביטחון במניעת פיגועים בטרם התממשותם הינו אדיר ודורש מאמצים רבים במישורים מודיעיניים, מבצעיים ואחרים. משעה שהתממש פיגוע נדרשים כוחות הביטחון לנקיטת מירב הפעולות שיסיימוהו במהירות עם חיסול המחבלים ו/או הסרת האיום, תוך מזעור הנזק לאזרחים ישראלים ולעוברי אורח תמימים. לעיתים אין הדבר מסתייע בו במקום מסיבות שונות, דבר המאפשר למחבלים להימלט מזירת הפיגוע ומאלץ את כוחות הביטחון לרודפם עד לתפישתם והבאתם למשפט או לחיסולם. המאמץ המופנה לתפישת המחבלים הנמלטים דורש כוחות לוחמים מיומנים, המוכוונים ליעדם הודות למודיעין איכותי ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים העומדים לרשותם.

ככל שפעולות המניעה, הסיכול והמרדף עד לחיסול המחבלים והסרת האיום נשמעים מורכבים בהיבטים שונים, אבהיר כי למרות זאת, נחשבים הם פשוטים יחסית הודות לשליטה המבצעית והנוכחות של צה”ל בסיוע השב”כ, מג”ב והמשטרה בשטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן.

שליטה מבצעית זו מתאפשרת הודות לתשתית ההתיישבותית הישראלית ולפריסת מחנות ובסיסי צה”ל בשטח. אילולא הם היה הופך כל מבצע מעצרים בן שעות ספורות, המסתיים בדרך כלל ללא נפגעים לכוחותינו, למערכה כבדה וארוכת ימים, מורכבת צבאית ומדינית שמחיר דמים, נזק תדמיתי, תסבוכות משפטיות וסנקציות בינלאומיות בצידה. דבר המוכר לרובנו מהמערכות והמבצעים הצבאיים ברצועת עזה מאז פונתה מאחרון היהודים בה והופקרה בידי ארגוני המחבלים.

לכידת מחבלים נמלטים

לאורך השנים ידעה מדינת ישראל פיגועים קשים שנצרבו בתודעה הציבורית. לא אחת משום הצלחתם של המחבלים לרצוח יהודים ולהימלט מהזירה בחיים למספר ימים, שבועות ואף חודשים, עד לחיסולם או ללכידתם ומיצוי הדין עמם.

להלן יוצגו מספר אירועים הממחישים את משך הזמן שלקח לכוחות הביטחון להניח את ידם על המחבלים, את מקום לכידתם ומקצת המשאבים שהוקצו לשם כך בשטחי יהודה ושומרון.

תוך כדי קריאת נתוני האירועים נסו לשוות לנגד עיניכם כיצד היו נראים פני הדברים אילו לא הייתה מתאפשרת שליטה מבצעית ביטחונית של צה”ל במרחב. דמיינו כיצד הייתה מגיבה מדינת ישראל בימינו אילו כוחות צה”ל נאלצים היו לצאת למבצע מבסיסיהם המרוחקים מהיעדים, ללא מחנות קדמיים או יישובים בגב ההר או בבקעה, בכדי לסכל או לחסל מחבלים שנמלטו ומסתתרים בעיר צפופה, כפר נידח, מחנה פליטים או בסיס טרור מבוצר.
האם היינו מסתפקים בימינו בחולית פשיטה או פלוגת רגלים כפי שנהוג היה לפני כ-68 שנה בתקופת פעולות הגמול של יחידה 101 והצנחנים? האם היה די בסדר כוחות מצומצם ומוגבל באמצעים בכדי להבקיע מערכים במעלה ההר, בקרבת הכפרים, הערים ומחנות הפליטים, או שמא היינו נזקקים לכוחות חי”ר רבים בסיוע כוחות הנדסה, טנקים ומשוריינים, עם כיסוי אווירי נרחב של מסוקים ומטוסים לצרכים שונים, בכדי ללכוד חוליית מחבלים קטנה ורצחנית?

יהיו מי שבוודאי גורסים כי אם לא יהיו “מתנחלים” ב”שטחים הכבושים” אזי לא יהיו פיגועים ולכן השאלות והדילמות מתייתרות מאליהן. ובכן, לאותם אנשים אזכיר כי ברצועת עזה אין יהודים ועדיין יוצאים משם אלפי פיגועים, עוד אזכיר כי גם טרם מלחמת ששת הימים בה “נכבשו השטחים” ארעו פיגועים רצחניים בשטח מדינת ישראל על ידי מחבלים שיצאו מאותם כפרים וערים, עם אותה כוונה ומטרה- לחסל את מדינת ישראל הצעירה ולטבוח באזרחיה היהודים.

עתה, משהובהרו הדברים והונחו הסוגיות בפניכם, קראו נא את נתוני האירועים הבאים ונסו לדמיין ולענות על השאלות המוזכרות מעלה בכנות:

כוחות הביטחון תפסו ב-19/12/21 את המחבלים שרצחו שלושה ימים קודם את יהודה דימנטמן הי”ד שנסע עם חבריו שנפצעו בסמוך לחומש. המחבלים נלכדו על נשקם בכפר סילת אל חרתיה ללא התנגדות או ירי.

הרמטכ”ל, רא”ל אביב כוכבי, התייחס ב-26/9/21 למבצע מעצר מחבלי חמאס שתכננו לבצע פיגועים בעורף ישראל, מבצע בו נפצעו קצין ולוחם צה”ל באורח קשה בהתקלות עם מחבל בכפר בורקין הסמוך לג’נין, באומרו: “יש כאן הישג משמעותי, לילה עם סדרת סיכולים חשובה ביותר שמנעה להבנתנו פיגועים משמעותיים. אלו פיגועים שיכלו לצאת לירושלים, לנתניה, לתל אביב, לעפולה ולכל מקום אחר”. לדבריו, “זה הישג מודיעיני מבצעי וזה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל של צה”ל, שב”כ וימ”מ”.

בליל ה-19/9/21 נתפסו בחיים שני המחבלים האחרונים שנמלטו מכלא גלבוע שבועיים קודם לכן, יחד עם שני סייעניהם. במהלך אותו לילה, נכנסו כוחות צה”ל, ימ״מ, שב״כ וסיירת ‘חרוב’ למרחב העיר ג’נין, ביצעו פעולות בידוד וכיתור שכללו ירי סביב המבנה בו הסתתרו המחבלים הנמלטים, שיצאו כשהם אינם חמושים וללא התנגדות. בעת יציאת הכוחות מהעיר התפתחו הפרות סדר במספר מוקדים במהלכן מחבלים יידו אבנים, ירו והשליכו מטענים לעבר הכוחות.

המחבל השפל שהסתנן דרך גדר המערכת ורצח באכזריות את אסתר הורגן הי”ד ב-20/12/20, לאחר שיצאה לריצה סמוך ליישוב מגוריה טל מנשה, נתפס כעבור ארבעה ימים על ידי כוחות הביטחון בכפר טורה שבאזור ג’נין.

המחבל שביצע ב-6/2/20 את פיגוע הדריסה בו נפצעו 12 לוחמי גולני בירושלים, נלכד על ידי כוח ימ”מ לאחר יממה של מצוד אחריו בעת שנסע ברכבו בצומת הגוש, בואכה גוש עציון.

במהלך טיול משפחתי במעיין דני הסמוך לדולב ב- 23/8/19, נרצחה רינה שנרב הי”ד כתוצאה מפיצוץ מטען מאולתר, אביה ואחיה נפצעו בינוני וקשה. בתגובה לפיגוע הקשה, ניהל צה”ל מצוד נרחב אחר המחבלים באזור רמאללה, פרס מחסומים בכל אזור בנימין, כוחות רבים הוקפצו לחיפושים בכפרים הסמוכים, והחרימו סרטונים ממצלמות אבטחה כדי להבין את אשר אירע. כחודש לאחר הפיגוע, ב-24/9/19 נתפס ברמאללה ראש תשתית הטרור ופורסם גם דבר לכידתם של עוד שניים מחבריו לארגון החזית העממית שהיו מעורבים בהכנת הפיגוע, האחד מרמאללה והשני מהכפר כובאר הסמוך.

בפיגוע משולב ליד אריאל שארע ב-17/3/19 נרצחו סמ”ר גל קיידאן והרב אחיעד אטינגר הי”ד, חייל נוסף נפצע באופן קשה. כוחות הביטחון ניהלו מצוד בן יומיים אחר המחבל, שאותר וחוסל במהלך התנגדות למעצרו במבנה נטוש בכפר עבוין הסמוך לרמאללה.

בפיגוע טרור שבוצע על ידי מחבל בודד בבוקר 7/10/18 במפעל באזור התעשייה ברקן שבשומרון, נרצחו זיו חג’בי וקים לבנגרונד-יחזקאל הי”ד ונפצעה אישה באורח בינוני. המחבל חוסל בתום מצוד ממושך שארך כחודשיים, על ידי כוחות הביטחון במהלך ניסיון לעוצרו ב”מחנה הפליטים” עסכר הצמוד לשכם.

ביום 13/11/1969 פורסם בעיתון מעריב כי “נחשפה כנופיית מחבלים בכפר ליד ג’נין בעקבות לכידת 6 המחבלים מירדן”. מדובר בחוליה שהתארגנה בכפר קבאטיה שליד ג’נין ונלכדה שבוע קודם לכן בעקבות מידע שנמסר בחקירתם של ששה מחבלים אחרים שחדרו מירדן ונתפסו בחורשה ליד הכפר תייסיר, בטרם חברו לאותה “כנופייה” כשברשותם אמצעי לחימה רבים ומגוונים.

 

משמעויות עיקריות

נוכחות פיזית, שליטה מבצעית בשטח נתון וחיכוך עם האוכלוסייה המקומית מאפשרים אחיזה מודיעינית וביטחונית טובה יותר למטרות מניעת פעילות עוינת, סיכול התארגנויות מחבלים וחיסולם, בין אם מבעוד מועד או לאחר מעשה.

לא צריך להיות גנרל או אינטלקטואל בכדי להבין שכוחות הביטחון פועלים באפקטיביות וביעילות רבה ברחבי בקעת הירדן, יהודה ושומרון להבדיל מהיכולת לפעול ברצועת עזה. להזכירכם- זהו המקום בו מוחזקים עדיין בנינו בשבי החמאס, מקום בו רוצחו של סמ”ר בראל חדריה שמואלי הי”ד מסתובב חופשי עם חבר מחבליו ומרעיו, מקום בו הפכו חוליות מחבלים חמושות לארגוני מחבלים ואף צבאות טרור החמושים בטילים משוכללים, רקטות תקניות, אמצעי חבלה, מודיעין וקשר המופעלים על ידי חטיבות בנות אלפי מחבלים מאורגנים ומאומנים, המרתיעים את ישראל בגלוי ובאין מפריע.

הווה ברור וידוע כי שליטה בשטח בעל עליונות טופוגרפית, החולש על מרחבים ותאי שטח שונים, הינה מרכיב חיוני ביכולת להגן מפני איומים ולצאת להתקפה על פי צורך ודרישה. עובדה זו עומדת במהות הצורך של ישראל לשלוט ברמת הגולן ככלל ובקו התילים הקדמי בפרט, לעומת התקופה שטרום מלחמת ששת הימים, עת שלטו הסורים מהרמה בכל הנעשה למרגלות הגולן מדגניה דרך עמק החולה, בואכה קריית שמונה. כך הוא הדבר גם בכל הנוגע לשליטה בגב ההר ביהודה ושומרון החולש מחד על השפלה ומישור החוף, בו מרוכזת 80% מאוכלוסיית ישראל ונכסיה החיוניים. כשמאידך שולט הוא על בקעת הירדן במובנה הרחב, המהווה גבול טבעי וחיץ הכרחי בין מדינת ישראל לעולם הערבי והאסלאמי הקיצוני הנמתח ממזרח עד גבול סין.

הוצאת פעילות יזומה חוצת גבול, בין אם למטרות איסוף מודיעין, סיכול ורדיפה אחר מחבלים, הינה מורכבת ורבת סיכונים בממדים רבים שאינם בהכרח רק ביטחוניים גרידא. כך היה בשנותיה הראשונות של המדינה כנגד מצרים, ירדן וסוריה. כך היה עת נפתחו המערכות בדרום ובצפון מאז יציאת אחרון החיילים מרצועת עזה ומרצועת הביטחון שבדרום לבנון.

מרכיב משמעותי ביכולת השליטה המבצעית הינה ההתיישבות היהודית במרחב, כפי שהגדיר זאת יגאל אלון ז”ל, איש צבא ומדינאי מעורר השראה, בספרו “מסך של חול” המצוטט בסקירתו של האלוף (מיל’) גרשון הכהן העוסקת בהתיישבות ביהודה ושומרון כנכס ביטחוני: “ערך ההתיישבות בהגנה בעינו עומד: לא זו בלבד שלא בטלה חיוניותה של ההגנה המרחבית אלא שערכה גם עלה בשל הגברת כושר ניידותו של צבא האויב מזה, ובהכרח בריכוז כוחות ישראליים מכסימליים לתפקידים אופנסיביים מזה. שילובה של ההתיישבות האזרחית בתכנית ההגנה, וביחוד של יישובי הספר ואזורי התורפה, יספק למדינה תצפיות קבע קדמיות החוסכות כוח אדם מגויס.. עומק אלטרנטיבי, רשת ישובים צפופה, פרושה לעומק, מבוצרת כהלכה, חמושה במיטב הנשק החדיש ומאורגנת במערך הגנתי טריטוריאלי מוצק עשויה לשמש מעין עומק אסטרטגי, כתחליף לעמק גיאוגרפי שאינו קיים”. גישתו זו של יגאל אלון קיבלה חיזוק בדבריו של משה דיין שראה חשיבות כפולה בהתיישבות ביהודה ושומרון בהיותה ערש מולדתנו מחד וצידוק לשליטה מבצעית של כוחות הצבא המגנים עליהם, מאידך. גישות אלו תקפות שבעתיים גם בימינו אנו והיטיב לסכמן גרשון הכהן בכותבו: “יותר משצה”ל שומר על המתיישבים ביהודה ושומרון, נוכחותם שם מסייעת ליעילות פעולתו של צה”ל בסדרי כוחות מינימליים. את פונקציית המסה הכמותית ממלאים האזרחים”.

 

לסיכום

ארגוני הטרור אינם נכונים להשלים עם עצם קיומה של מדינת ישראל בכל מתכונת שהיא גם בשנה הקרובה. ניסיונות להוציא אל הפועל התקפות ופיגועים כנגד אזרחי ישראל ימשכו גם בשנים הקרובות.
ההתיישבות היהודית על תשתיותיה, כשלצדה הנוכחות הצבאית בשטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, הינן חיוניות לביטחון הלאומי של מדינת ישראל כמדינת היהודים לדורי דורות. על מנת לחזק את מרכיבי הביטחון הלאומי, ובראשם הזיקה של עם ישראל למולדתו, נדרש לחזק את שני המרכיבים הללו השלובים זה בזה משכבר הימים.
יש להחיל ריבונות מלאה בשטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן שבשליטה ישראלית, לצד חיזוק והרחבת ההתיישבות היהודית על תשתיותיה הכלכליות.
נדרש לאמץ מדיניות תקיפה, התקפית וקטלנית כנגד ארגוני המחבלים והחמושים, הפועלים כמעט באין מפריע בשטחי הרשות הפלסטינית, בכדי לגרום להם אבדות ותחושת נרדפות תמידית ב”מגרשם הביתי”.
על כל אוחז בנשק, באבן ובבקבוק תבעירה המצהיר בדבריו או במעשיו על כוונתו לפגוע בישראלים- לדעת כי מהווה הוא מטרה לתקיפה מידית ברוח הפסוק מספר תהילים פרק יח’: “אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי, וְאַשִּׂיגֵם; וְלֹא-אָשׁוּב, עַד-כַּלּוֹתָם”.

Print Friendly, PDF & Email