הפרעות בנגב – כשלא לומדים מההיסטוריה, נידונים לחזור עליה

“הסופות בנגב” המוכרות לחובבי ההיסטוריה גם כ”הפרעות בנגב”, הינו כינוי לפוגרומים שבוצעו ביהודי דרום-מערב רוסיה (אזור אוקראינה כיום) אשר החלו באפריל 1881 ונמשכו עד למאי 1882. 

“הסופות בנגב” היה מעין ‘שם קוד’ שנבחר בעיתונות העברית לפרעות בדרום (נגב) מערב רוסיה, במטרה לעקוף את הצנזורה המקומית, שמקורו מנבואת החורבן של הנביא ישעיהו (כ”א, א): ”מַשָּׂא מִדְבַּר יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה“. 

האנטישמיות במאה התשע-עשרה ברוסיה שהובילה לפרעות ביהודים התבססה מחד על שכבת המשכילים ואנשי הדת, שלתפישתם לא היה מקום לעמים אחרים או דתות זרות במחיצת האומה הרוסית. מאידך היו אלו הסוחרים ובעלי המלאכה הרוסים, שראו ביהודים איום בהיותם מתחרים על משאבים ולקוחות בעידן של משבר כלכלי באירופה כולה וברוסיה בפרט. האנטישמיות שהתפתחה מצאה את ביטוייה במאמרים שהצביעו על פגיעתם של היהודים ברוסיה ומשום כך קראו להגירתם, להמרת דתם או פשוט ייחלו למותם. 

מעת שהמצע האנטישמי והלאומני היה קיים ומבוסס, נדרש היה הניצוץ שיצית את אש הפרעות. במרץ 1881 נרצח הצאר על ידי חברי תנועת “נרודניה ווליה”. האנטישמים האשימו מיד את היהודים ברצח וקראו לממשלה להכות בהם. מנהיגים ואישי ציבור רוסים הצטרפו לחגיגה האנטישמית במטרה להסיח את דעת הקהל מהמצב הפוליטי והכלכלי הקשה ששרר באותה עת, וטרחו להבהיר כי הגבול למערב פתוח בפני היהודים.

תוך זמן קצר ניתן האות והפרעות החלו בעיר יליזבתגרד בחבל אוקראינה בפסח תרמ”א (15 באפריל 1881), משם התפשטו הפוגרומים במהירה לעוד אזורים בהם היו קהילות יהודים כקייב ואודסה. בדצמבר 1881 ניסו מנהיגי הפורעים רוסים להרחיב את הפוגרום גם לאזורי פולין, שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית, ללא הצלחה יתירה. 

הפרעות ביהודים שכללו רצח, אונס, הרס, שרפה, ביזה ושוד לא נבלמו תחילה על ידי המשטרה או הצבא ביוזמת המשטר, אלא רק לאחר שהופעל לחץ בינלאומי ניכר. במספר מקומות נערכו קבוצות צעירים יהודים להגנה עצמית ובמקומות אחרים החל גל בריחה והגירה מערבה, שנמשך עד מלחמת העולם הראשונה, כשרובם המכריע של היהודים מצא את יעדו באמריקה, פחות מזה במדינות אירופה המערבית ורק מיעוטו הגיע לארץ ישראל במסגרת העלייה הראשונה והשנייה.

במאי 1882, עם שוך הפרעות האלימות נקבעו על ידי השלטון חוקים שכונו “הפוגרום הקר” שמטרתם הייתה להצר את צעדי היהודים, בייחוד מבחינה חברתית וכלכלית. בין החוקים שהותקנו כ”הוראת שעה” ועל כן לא נזקקו להליך הצבעה מלא במועצת המלוכה, נאסר על יהודים לגור בכפרים וביישובי קבע חדשים, גם בתחום המושב בו היה ריכוזם, אלא רק במושבות יהודיות קיימות. כן ניתנה הוראה לעצור את מימושם של כל שטרי המכירה והחכירה שבידי יהודים על נדל”ן הנמצאים מחוץ לערים ולעיירות.


קפיצה במכונת הזמן

בחלוף 140 שנה בדיוק מאותן פרעות ביהודי דרום מערב רוסיה, חווים אזרחיה היהודים של מדינת ישראל פרעות בנגב מידי ערבים לאומנים. פורעים ערבים הנתמכים ומוסתים בידי מנהיגים משכילים ודתיים, שחלקם אף יושבים בכנסת ישראל ו/או ממומנים על ידה, המעודדים מתומכיהם האנטישמיים וארגוני המחבלים החפצים בחיסולה של מדינת היהודים והפיכתה לפלסטין מהים ועד הנהר, פשוטו כמשמעו.

כאז כך היום- הגויים והערבים אינם חפצים בנוכחות יהודית בקרבתם ולבטח לא על אדמה אותה הם מנכסים מסיבה זו או אחרת לעצמם. השיטה להשגת מבוקשם הייתה ונותרה אלימה ביסודה וכוללת רצח, שוד, הרס, אונס וכיו”ב. כעת עושים הפורעים הערבים שימוש בנשק חם ומיידים אבנים לעבר רכבי יהודים במטרה לרוצחם, שודדים הם ובוזזים את רכוש היהודים בעיר ובכפר, מטרידים מינית ואף אונסים נשים יהודיות וילדות זכות בבתיהם. האין הכתובת ברורה על הקיר?! 

כאז כך היום, רואים הגויים והערבים את היהודים כמקור לכל הרע שסביבם בהיותם גוזלי אדמתם, רכושם ופרנסתם. אם לפני 140 שנה רצח הצאר היה עילה לפרעות ביהודים אזי כעת יכול הדבר להיות מותו של מחבל שובת רעב או חולה סרטן בכלא הישראלי ואף חיסול של מחבל בהתקלות עם כוחות הביטחון, גם אם תקף הוא ראשון.

כאז כך היום, אם כי מזווית מפתיעה והזויה, אוסרת הממשלה על יהודים מלהתיישב על קרקעות המדינה, להקים יישובים חדשים לתפארה ולנטוע מטעים ועצים שיפריחו את השממה. דווקא ממשלת ישראל היא זו המצרה את צעדיהם של יהודים בהרחבת יישובים והקמתם של חדשים בארץ המובטחת, בה בשעה שמתירה היא התיישבות לא חוקית של ערבים וחיבורם לתשתיות חיוניות.

כאז כך היום, מתמהמה השלטון מלדכא ולמחוץ בכוח רב ובמהירה את הפורעים ביהודים. מנהיגים שפלים מתרפסים בפני הפורעים ומנסים לרצותם, רק כדי להישאר על כיסאם המורם מעם. כל זאת ועוד שעה שאזרחים יהודים תמימים נסחטים, מאוימים ומופקרים לגורלם בכבישי הארץ, בבתיהם ועסקיהם, הנפרצים ונבזזים חדשות לבקרים.

כאז כך היום, יהודים נאלצים להתארגן להגנה עצמית במקומות מושבם. כאז כך היום יש את אלו שאת אדמתם ובתיהם עוזבים בכדי למצוא עתיד טוב ובטוח למשפחתם בגוש דן לעת עתה, עד שינקוש ערבי גם שם על דלתם או בראשם. כאז כך היום מעודד השלטון הגירה למערב ומעדיף שצעירים בעלי יכולת, רצון ועתיד ילמדו ויגורו בחו”ל בשעה שפורעים ערבים ולאומנים פלסטינים שלא תרמו דבר למדינה מקבלים אדמות, מענקים, פיצויים וכרטיסי כניסה מוזלים ומועדפים לאקדמיה וליתר מוסדות המדינה הציונית (האם לכאורה?). 


סיכום

אם לא ימוגרו הפורעים והמחבלים הערבים, עם התעודה הכחולה או בלעדיה, בכל רחבי הנגב, הגליל, יהודה ושומרון, הערים המעורבות בשפלה ובמישור החוף- אזי עלולה עוצמת, תדירות ורף אלימות הפרעות לגבור באופן שיסכן כל יישוב ואזרח יהודי במדינת ישראל. זוהי סכנה ברורה לביטחונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית! 

להבדיל מהפרעות בנגב שהתחוללו ברוסיה והיוו זרז להגירת יהודים לארץ ישראל כמו גם לארה”ב ולמערב אירופה, עכשיו אנו במלחמה על הבית מתוך הבית כשבידנו היכולת להגן על עצמנו בעצמו. 

 

Print Friendly, PDF & Email