לאיזו גרמניה להאמין? – טור דעה לרגל יום השואה הבינלאומי

"גרמניה מחויבת לביטחונה של מדינת ישראל ולשלומו של העם היהודי" אמר יו"ר הכנסת מיקי לוי במהלך ביקורו ברייכסטאג הגרמני לציון יום השואה הבינלאומי. אבל אותה גרמניה, שמספקת למדינת ישראל כלי שיט וצוללות, דואגת לממן גם עמותות אנטי-ישראליות, ואף תומכות טרור ממש, בלב המדינה.

יו”ר הכנסת מיקי לוי, הגיע אתמול לפרלמנט הגרמני, הרייכסטאג, ונשא נאום מרגש לרגל יום השואה הבינלאומי ואף פרץ בבכי עם הקראת קדיש בסופו. לאחר הנאום התראיין יו”ר הכנסת לערוץ כאן 11, ובו ציין נרגשות כי גרמניה ואף הקאנצלר הגרמני (כממשיך דרכה של מרקל) “מחויבים לביטחון ישראל ולשלומו של העם היהודי”. לוי נשען ומסתמך באמירותיו, על היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין ישראל לגרמניה, אשר נחשבים חמים וידידותיים. הוא גם נשען על הסבסוד הבטחוני שישראל מקבלת, בעיקר בהיבטי כלי שיט על-ימיים ותת-מימיים שמערכת הביטחון רוכשת מגרמניה.

איני מטיל ספק בכנות דבריו של יו”ר הכנסת, ובטח שלא בכנות פרץ הרגשות שלו על אדמת גרמניה. אך דבריו של יו”ר הכנסת מייצגים רק את מה שמוצג על פני השטח. עלינו הישראלים והיהודים לזכור שישנה גם גרמניה אחרת, שפועלת מאחורי הקלעים, יום-יום, גם כשאין אנו מציינים את יום השואה.

גרמניה שאליה לא התייחס מיקי לוי, גרמניה “האחרת”, מוציאה הון עתק על מנת לממן ארגונים אנטי-ציונים ואנטי-ישראלים מובהקים כאן בארץ הקודש. אופי התמיכה שלהם ושל האיחוד האירופי שבו גרמניה משחקת תפקיד משמעותי, נחשף מעת לעת על ידי תנועת ‘אם-תרצו’.

בעשור האחרון הוציאה גרמניה, דרך קרנות ממשלתיות, כמעט 100 מיליון שקלים לארגונים הפועלים בישראל, מכפישים את כוחות הביטחון, מייצגים מחבלים ומשפחותיהם ומפעילים לחץ על נבחרי הציבור כנגד ההתיישבות היהודית. בין הארגונים הזוכים לסיוע הנכבד הזה ניתן למנות את: המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם, עיר עמים, שוברים שתיקה, א.ס.ף, בצלם ועוד. על כל ארגון כזה, ופעילותו החתרנית נגד מדינת ישראל, ניתן לכתוב מאמר שלם העומד בפני עצמו, אך מפאת קוצר היריעה לא נאריך בכך.

נשאלת השאלה לאיזו גרמניה עלינו להאמין? זו המוכרת למדינת ישראל אמצעי לחימה, מקיימת עימה קשרי מסחר ענפים ומדברת בימי הזיכרון על “מחויבות לביטחון ישראל”, או לזו הפועלת במחשכים לכרסום הריבונות הישראלית בארץ ישראל, סילוק ההתיישבות ותמיכה עקיפה במחבלים עם דם על הידיים.

התשובה הנכונה כנראה מורכבת משילוב כלל הגורמים – היחסים בין מדינת ישראל לבין גרמניה מורכבים ורגישים בגלל האופי ההיסטורי המיוחד שבין היורשת ההיסטורית למפלצת הנאצית, ובין מדינת היהודים המודרנית. לפיכך מנסים לשוות ליחסים אלו אופי של פיוס בין דורי, ואחווה מיוחדת. עד כדי כך שנדמה שמדינת ישראל נזהרת בכבודה של גרמניה, מעצם היותה גרמניה, גם כאשר ברור שמתחת לשטיח נעשות פעולות שאינם מקובלות מבחינת הצד הישראלי.

זהו כמובן, כשל מובנה בנקודת המבט הישראלית, ואולי אף תסביך נחיתות. הפדרציה הגרמנית, שגם אם נצא מנקודת הנחה שאינה עוינת את ישראל, היא מדינה ריבונית בעלת אינטרסים עצמיים, שאינם עומדים בקנה אחד עם האינטרסים הישראלים.

גרמניה מנסה לייצר מראית עין של תמיכה בישראל על מנת לקבל לגיטימציה בינלאומית בעולם של אחרי מלחמת העולם השנייה, אך בו בזמן מנהלת רומן חם עם האויב המרכזי שעומד מול מדינת ישראל בעת הנוכחית, “העם הפלסטיני”. לא אהבת ישראל, עומדת מאחורי ההתנהגות הגרמנית, אלא ראיה מפוקחת של האינטרס הגרמני בלבד (אם לא עוינות סמויה).

כשמסתכלים על יחסי ישראל-גרמניה באופן הזה, ניתן למחות את הדמעות ולהתנער מפרץ הרגשות העולה מהנאומים בפרלמנט בגרמניה או בביקור גרמני רשמי כלשהו ביד-ושם. גרמניה היא מה שהיא – מדינה חשובה בין מדינות אירופה, שהאינטרס הישראלי מחייב, בלית-ברירה, לקיים עימה קשרי מסחר, אבל גם עד לא מזמן האויבת שהצליחה לגרום לעם היהודי את הנזק הגדול ביותר מאז ימי הקיסר אדריאנוס, ושבפועל ממשיכה לפלרטט עם האויבים הנוכחיים שלנו. טוב אם נכיר בכך ונפעל בהתאם.

 

שי רוזנגרטן, רכז פעילים ארצי, תנועת “אם-תרצו”

דור שלישי לשואה

Print Friendly, PDF & Email