יום תל חי (י”א אדר) מציין את הקרב של יוסף טרומפלדור וחבריו בתל חי – מעטים מול רבים – קרב שהפך סמל לגבורת ישראל ומופת להתיישבות בגבולות הארץ למרות התקפות רצחניות. תושבי תל-חי הותקפו על ידי פורעים ערבים ובדואים בטענה שברצונם לחפש חיילים צרפתים. כשפתחו התושבים את השער בחצר תל חי, במטרה לשמור על השלום, החלו הפורעים הערבים לירות על התושבים. על מנת לבלום את ההתקפה, רץ טרומפלדור בחירוף נפש מול אש הרובים כדי לסגור את השער ונורה בבטנו. ההתקפה נבלמה, והערבים הבטיחו לסגת אם ישוחרר מפקדם, שנותר כלוא במבנה החווה. מגיני תל חי הסכימו, אך הערבים הפרו את הבטחתם ועם שחרור מפקדם, חידשו את היריות והרגו שמונה מתיישבים. כשהגיעה תגבורת מכפר גלעדי, אמר טרומפלדור הגוסס לרופא שטיפל בו וניסה לעודד אותו: “אין דבר, טוב למות בעד ארצנו”. משפט זה הפך סמל וחיזק את התודעה הציונית ואת העמידה האיתנה של הציבור היהודי בארץ. טרומפלדור הוכיח במעשיו כי עם ישראל אינו מוכן להפקיר את ארצו ביד האויב ולמען הגנתה הוא מוכן גם להקריב את חייו.
יוסף (אוסיה) טרומפלדור נולד (1880) בקווקז שברוסיה ולא התקבל לתיכון בשל הגבלות על יהודים שהיו נהוגות אז ברוסיה. במקום זאת, התקבל לבית ספר לריפוי שיניים וסיים אותו. בגיל 22 התגייס לצבא הרוסי ובמלחמת רוסיה יפן (1905-1904) נפצע קשה בחזית ואיבד את זרוע שמאל. טרומפלדור התעקש לחזור לחזית וקבל דרגת סגן-קצין. בהמשך נפל בשבי עם חבריו וכשהשתחרר מהשבי (1905) קבל אותות גבורה ובאופן חסר תקדים ברוסיה מונה לקצין. כשהשתחרר מהשירות, למד משפטים באוניברסיטת פטרבורג והוסמך כעורך דין (1902).
יחד עם קבוצת חלוצים שריכז סביבו, טרומפלדור עלה ארצה (1912) והקים מושבה חקלאית שיתופית במגדל. בשל התנאים הקשים הקבוצה התפרקה והוא עבר לדגניה ועבד בשדה עם ידו האחת. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה (1914) נאלץ, כאזרח רוסי, לעבור למצרים. בריטניה נראתה כמעצמה העולמית שתשחרר את ארץ ישראל משלטון תורכי, ובתקווה, תכיר בארץ ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. טרומפלדור וז’בוטינסקי הבינו את החשיבות המדינית של השתתפות לצד בריטניה במלחמת העולם הראשונה והציעו להקים גדודים עבריים שיעזרו לבריטניה לכבוש את הארץ. ואולם, המפקד הבריטי במצרים סרב להקים גדוד קרבי שיילחם בתורכים בארץ, בטענה שבריטניה אינה מתכננת לכבוש את הארץ ואינה מקבלת זרים לצבא הבריטי. טרומפלדור וז’בוטינסקי נאלצו להסתפק בהקמתו של “גדוד ציון לנהגי הפרדות”. כסגן מפקד הגדוד נשלח טרומפלדור על ידי הבריטים לגליפולי כדי לסייע במלחמה בתורכים ולנסות לפרוץ דרך לאיסטנבול. שוב הוכיח מנהיגות וגבורה, נפצע בכתפו, וקבל פיקוד על הגדוד. אבל הפלישה הבריטית נכשלה והגדוד חזר למצרים ופורק.
במקום גדוד זה, הקים טרומפלדור עם ז’בוטינסקי (1917) את “הגדוד ה-38 של קלעי המלך”. לאור התפקוד המוצלח של גדוד נהגי הפרדות, הבריטים הסכימו הפעם להקים גדוד קרבי שבמקום לתת שירותי תובלה בחו”ל יילחם לכיבוש הארץ. המטרה הושגה, חיזקה את הדרישה היהודית להכרה בבית לאומי בארץ ישראל – שקיבלה תוקף בהצהרת בלפור כמה חודשים אחר כך. כמו כן, הקמת הגדוד האיצה את הקמת שני גדודים נוספים (הגדוד ה-39 והגדוד ה‑40), ובמלחמת העולם השנייה סייעה להקמת החטיבה היהודית הלוחמת (הבריגדה) שנלחמה בנאצים בצפון איטליה.
בשל אזרחותו הרוסית, טרומפלדור לא יכול היה להצטרף לגדוד קלעי המלך. במקום זאת, נסע לרוסיה (1917) כשפרצה שם מהפיכת פברואר, (של קרנסקי) שהפילה את שלטון הצאר, וניסה להקים צבא שימנה מאה אלף חיילים יהודים ויעלה לארץ ישראל. הוא קיבל את אישורה העקרוני של הממשלה הזמנית, אלא שאז פרצה מהפיכת אוקטובר (של לנין) שהובילה להקמת שלטון קומוניסטי ולא ניתן היה ליישם את התוכנית הנועזת. ברוסיה פרצה מלחמת אזרחים והמשטר הקומוניסטי התייחס בשנאה לציונות. טרומפלדור יצא לדרום רוסיה, שם פרצו פרעות ביהודים, וארגן פלוגות להגנה עצמית. הפלוגות התארגנו כגדוד, אבל הגדוד פורק (בינואר 1918) כי השלטונות חששו מהתארגנות לאומית יהודית. טרומפלדור המשיך לארגן הגנה עצמית ונאסר בשל כך לכמה ימים.
בסיום מלחמת העולם הראשונה, טרומפלדור התמסר להקמה ופיתוח של תנועת “החלוץ” ברוסיה, שמטרתה היתה ללמד עברית ולהכשיר יהודים לעליה ארצה ולעבודה חקלאית. הוא נדד מעיר לעיר במזרח אירופה ורוסיה, קרא לוועידות ציוניות, הירצה וכתב. בנוסף, הקים בסיס הכשרה חלוצי ב-קרים ליהודים שמתכוונים לעלות לארץ ישראל. באספת הארגון במוסקבה (1919) התקבלה “תוכנית טרומפלדור” והוא נבחר ליו”ר. תנועת “החלוץ”, גדלה והפכה לאחד הכוחות הגדולים והחשובים ביותר בהגשמת הציונות. כדי להכין את הקרקע לעליית חברי “החלוץ” מרוסיה, חזר טרומפלדור חזר ארצה (1919). הוא השקיע מאמץ לאחד את מפלגות הפועלים בארץ, ושאף לייסד הסתדרות פועלים אחת, שתבנה את הארץ כלכלית וחברתית. רעיונותיו ופעילותו הובילו לכך שההסתדרות נוסדה תשעה חודשים לאחר מותו.
באותו זמן, המצב בארץ הלך והחמיר, בייחוד בגליל, שבו טרם נקבע הגבול המדויק בין סוריה ולבנון – שבשלטון צרפת – ובין ארץ ישראל שבשלטון בריטניה. בתוך ערביי הגליל והבדואים פעלה תנועת טרור נגד הצרפתים ונגד ארבעת הישובים היהודים שבאצבע הגליל: תל חי, כפר גלעדי, מטולה וחמארה (שהיתה ממזרח לתל חי). כדי להציל את המצב ולהגן על תושבי הצפון המבודדים, התנדב טרומפלדור לעמוד בראש ההגנה על אצבע הגליל. הוא פיקד על המגינים ועל מעט המתנדבים שבאו לעזור, אך לאחר שלושה חודשים נפל בהגנה על תל חי. התייצבותו להגנת יישובי הצפון קבעה בסופו של דבר את גבולה של מדינת ישראל והובילה לצירוף אצבע הגליל והגליל כולו, שהיה אמור להיות חלק מלבנון.
טרומפלדור היה נאמן לעם ישראל, דאג לכולם חוץ מעצמו, וניסה לתרום ככל יכולתו, מבלי לתת למגבלות כמו איבוד זרוע במלחמה למנוע ממנו לעסוק בחקלאות או להילחם. בחייו הקצרים הספיק לעשות רבות בתחומים שונים ומגוונים בעלי משמעות ראשונה במעלה לעם ישראל ולארץ ישראל.
- בתחום המדיני: סיוע צבאי לבריטניה במלחמתה נגד תורכיה ובכיבוש הארץ – כבסיס לדרישה להכיר מדינית בבית לאומי יהודי בארץ. בנוסף, הרחבת גבולות הארץ כך שתכלול את אצבע הגליל והגליל כולו.
- בתחום הביטחוני הצבת מופת של גבורה יהודית בהגנה על גבולות הארץ מפני פורעים ערבים.
- בתחום בניין הארץ: תרומה להתיישבות החקלאית בארץ שעיצבה את גבולות הארץ ותרומה להקמת ההסתדרות.
- בתחום הפעילות הציונית בגולה: הכשרת יהודים והעלאתם ארצה, באמצעות תנועת החלוץ, ובנוסף ארגון הגנה עצמית יהודית כנגד התנכלויות אנטישמיות.
טרומפלדור הוא סמל לשילוב החיוני בין התיישבות בגבולות הארץ לבין עמידת גבורה. הוא היה אחד המנהיגים הבולטים והאפקטיביים ביותר של הציונות בתחילת המאה ה-20. תנועת בית”ר, ‘גדוד העבודה’ (שפעל בארץ בשנות ה-20 בתחום ההתיישבות וההגנה העצמית) וקיבוץ תל יוסף נקראים על שם טרומפלדור. במקום שבו נקבר עם חבריו הוקם פסל האריה השואג, סמל הגבורה. ביום מותו (י”א באדר) עולים מידי שנה חברי תנועות נוער לתל חי ועורכים טקסים לזכר הנופלים.
