תסריטי מלחמה של העורף האזרחי

בעיות יסוד

כמו צה”ל, השבוי בתקציב ביטחון שמושקע בזרוע האוויר כפתרון מועדף שלו, ובתורת ביטחון דפנסיבית המכילה סיכונים ואיומים בכל טווחי הזמן, גם המשרד לביטחון פנים מסונדל בתקציב ביטחון המוקדש בעיקרו לקיום השוטף, עם תוספת מזערית בתקציב לאתגר המרכזי אותו מציב המגזר הערבי בדואי מול מדינת ישראל.

הבעיות עמן מתמודד משרד לביטחון פנים בראשות השר עמר בר-לב, דומות במידה רבה לאלה של משרד הביטחון וצה”ל:

  • התעלמות והכחשה של הדרג המדיני והצבאי הפוקד מסימנים מעידים למלחמה רב – זירתית.
  • התעלמות מהמוכנות הלקויה למלחמה של הצבא ושל כוחות השיטור הפנימי .
  • התעלמות מאי המוכנות של העורף האזרחי והאסטרטגי מהאיום המופנה כלפיו מנשק מונחה בכמויות קטלניות של מלה”ע השנייה.
  • אין הערכת סיכונים של מלחמה כוללת מבחינת נפגעים, פגיעה במטרות אסטרטגיות ואפשרות הכרעת המלחמה בניצחון מוחץ.
  • ממשלה וקבינט, שחבריה אינם שולטים בבניין הכוח הלאומי של הצבא ככוח מול אויב חיצוני, והמשטרה כביטחון פנים.
  • תקציב שתי הזרועות כאחת, מיועד בעיקרו לשוטף ולקיום, לשכר ופנסיה, מעט להתעצמות וללא רזרבות למצב מלחמה.
  • לשתי הזרועות אין תורת מלחמה משותפת, וחלוקת האחריות שלהן לעורף האזרחי (הלקוח של תורת הביטחון), לוקה בחסר ואיננה מתואמת כלל ועיקר – כבימי מבצע שומר חומות.
  • התראות של איגוד התובלה האזרחית על מחסור קריטי בנהגי רכב תובלה כבד נענה בהתעלמות משרד הביטחון.
  • התעלמות ממחסור ברכב כבד להובלת רק”מ ותחמושת במלחמה, שרובו מיושן ובמצב תחזוקתי לקוי.
  • הדרג המדיני נמנע מצעדים לסיכול הפשיעה הפלילית והלאומנית הערבית מסיבות פוליטיות, המלווה באכיפה בררנית “לטובת” מגזר זה ואכיפה בלתי מתפשרת כלפי המגזר היהודי.

האירועים האחרונים בכנסת, כמו בשטחי הנגב, מוכיחים שממשלת ישראל השלימה הן עם אובדן המשילות לשמירה על שלטון החוק, והן עם אבדן נכסים חסרי תחליף של קרקעות המדינה בנגב ובגליל, שרובם הפכו למעין אוטונומיה של שלטון כנופיות טרור בדואיות וערביות, בסיוע חברי כנסת ערביים, “האוסרים” על רשות מקרקעי ישראל לטעת יערות בשטחי הנגב, לסלול כבישים ולפתח את  תשתיות השטח לצרכיי כלל אזרחי המדינה בתכנון אורבני כולל.

תסריטי מלחמה רב זירתית בהיקף מלא

תסריט אויב יוזם:  חומרת האיום – קריטית. האויב פותח ביוזמה התקפית מתגרה ובעקבות תגובה ישראלית, שגרתית לכאורה, מצטרפים אליה שותפיה בסוריה, לבנון ועזה (גורמי חוץ), ומפנים הארץ, ערביי “הפנים” אזרחי ישראל, יו”ש ומזרח ירושלים, כשהמטרה של איראן להאשים את ישראל כתוקפנית.

אופי ההתקפה: התקפה אווירית וירי טילים מסיבי מכיוון איראן  סוריה ותימן, המשולבת בירי טילים מונחים לעבר מתקני חיל האוויר, מערכות שליטה ובקרה, מודיעין, ומחשוב, מתקפות סייבר ואש טילים על מערכות כוח, מים, דלק, תעבורה יבשתית, אווירית וימית, מחסני מזון וממגורות דגן בנמלי הים. יחידות טרור של ערביי ישראל החמושות בנשק צה”לי שדוד (רובים, מקלעים, מטולי נ”ט, חנ”מ) יוצאות מתוך קהלי מפגינים בכבישים המובילים לחזיתות בכבישי האורך והרוחב של המדינה.

מיד לאחר מכת האש המקדימה של איראן החלה מתקפה קרקעית של כוחות הקומנדו של חיזבאללה בגבול הצפון הלבנוני, ושל צבא סוריה  והמליציות השיעיות ברמת הגולן. אוגדה הגולן החל לנהל קרבות שהזכירו את המלחמה שהתנהלה ברמת הגולן כ-50 שנה לאחור.

תושבי  קוו גבול הצפון הלבנוני צוו להתפנות דרומה, כאשר כוחות חיזבאללה תקפו את קו הגבול לכל ארכו ב-12 נקודות:

משער פאטמה  לעבר מטולה, מאזור המנהרה בהר נוטר, חסימה על ציר כביש 90 למניעת תגבורות למטולה, דרומה לעבר מעבר תורמוס לכיוון מלכיה דרך החווה החקלאית ורכס נפתלי, ממרון א-ראס התקפה על אביבים. מהכפר יארון מתקפה לעבר ברעם, סמל לשחרור חורבות איקרית ובירעם הפלסטיניות, מתקפה מאבן גבול 13 בהר רהב על שתולה. מהר מגור באבן גבול 12 מעמדת “מפגש-הדגלים” התקפה על שתולה, ומנקודת גבול 10 באבו דג’ג’ מתקפה על זרעית, הלאה מערבה, התקפה על אדמית ממעבר גבול 8, ומאזור המצוק הצה”לי שמצפון לחניתה, מגמת מתקפה דו ראשית של חיזבאללה על הקיבוץ ועל  העיר שלומי, בעוד שעל מעבר ראש הנקרה מתפתחת התקפה בעוצמה גדודית.

במקביל, תקפו חטיבות הקרב של חמאס והג’יהאד את קוו הגדר העילית לכל אורכה: קו המים הצפוני בזיקים מותקף ע”י צוותי הקומנדו הימי של חמאס, וממזרח לקו המים,  נערכו מתקפות מצח ואש טילים ומרגמות על נתיב העשרה, נחל עז, כיסופים נירים ועל ציר כביש 210  מתקפה על יישובי ניר יצחק, סופה וחולית, ועל כביש  232 שמדרום, מתקפה לעבר כרם שלום.

על ערי הגבול שדרות, נתיבות ואופקים אש  טקטית של טילים ומרגמות כבדות, כאשר על יישובי העומק הדרומיים באר שבע, ודימונה, נורתה אש למטרות אסטרטגיות באמצעות טילים ארוכי טווח שכוונה למתקני צבא, שדות  תעופה, בסיסים לוגיסטיים ומתקנים רבי חשיבות במרחב דימונה ודרום הנגב.

אש מדויקת של טילי שיוט ונשק רקטי מדויק של מל”טים מתאבדים ורחפני מודיעין חזותי, הופעלה מלבנון, סוריה, עיראק, תימן ואיראן נגד מדינת ישראל. בשלב הראשון מופנה החימוש למטרות הכוח הצבאי – ימ”חים, שדות תעופה, מרכזים לוגיסטיים של תחמושת, דלק, ואספקת מזון. מטרת שלב זה לעכב ולשתק את כוחות זרוע היבשה מלהגיע אל מרכזי הגיוס והימ”חים. כוחות קומנדו איראניים החלו לתקוף את אסדות הגז וחיל הים בלם את רוב ההתקפות הללו בהצלחה, אך ירי טילים מלבנון ועזה פגע ושיתק זמנית את האסדה לטיפול בגז טבעי של אתר לוויתן בתוך הפוליגון הצפוני,

למתקפה האיראנית היה יעד תודעתי שכוון לשכנותיה הסוניות של ישראל, לצורך הצגתה ככוח שהובס אחרי מלחמות רבות ע”י המעצמה האזורית איראן השיעית, במקום שבו נכשלו כל המדינות הסוניות.

הפסקת האש שהושגה לאחר המתקפה הותירה את ישראל חבולה ומוכה מוראלית עם אלפי חללים, ואת לבנון סוריה והחמאס תחת מראות הרס חסרי תקדים.

קרב ההגנה ומהלך התקפת הנגד

ההלם מהמתקפה נענה מיידית בגיוס כללי פומבי ושקט, בו נאלצו האוגדות הסדירות לפצל את כוחן בין מענה הגנתי בקווי הגבול הצפוניים והדרומיים, לבין היערכות אוגדות המילואים המתגייסות למתקפת נגד בגולן, לבנון ועזה.  חיל האוויר, כצפוי, היה בנוי היטב להגנה על שמי המדינה ולמתקפות עומק של יעדי אויב ומתקניו, אך חסר יכולות הגנה אפקטיביות למנוע ירי טילים מכל סוג שהוא  על המרחב האסטרטגי והעורף החיוני של מדינת ישראל. סוללות ההגנה האסטרטגיות של הפטריוט החץ ושרביט קסמים, והטקטיות של כיפת ברזל, לא היו מסוגלות לתת מענה לירי יומי של אלפי טילים. כתוצאה מכך ולראשונה, סופג המערך הקרקעי של חיל האוויר נזקים קשים בסד”כ שלו, הן במסלולים והן בדירי המגן של המטוסים, וטייסות החיל נאלצות להשתמש במסלולי חירום על כבישי האורך ואף במדינות שכנות ידידותיות לישראל.

כוחות היבשה שהגיעו לימ”חים מצאו פגיעות קשות באחסנה היבשה של הרכב המשוריין שהיה אמור לצאת ישירות אל שדה הקרב, כשכוחות המילואים מעלים ללא שהות את  הרק”מ המבצעי והלוגיסטי על מובילים בדרכם לחזיתות. צה”ל לאורך שנים רבות התעלם מהשוד המסיבי של נשק ותחמושת שנלקח מהמחסנים ומהאחסנה היבשה של הטנקים, דבר שחייב השלמת המלאי החסר וגרם לעיכוב הכוחות בדרכם לחזיתות.

התמודדות העורף עם טרור המגזר הערבי

 מבצע “שומר החומות” – בו השתתפו רבבות מערביי המגזר בפרעות בשכניהם היהודים בערים המשותפות, בכבישים, כולל הרס מכוון של תשתיות המדינה וסמליה – היה אירוע מכונן בתולדות הסכסוך הערבי יהודי בארץ ישראל, חשוב לא פחות ממאורעות 1929, 1936-1939 ומלחמת העצמאות 1948.

המנהיגות של ערביי ישראל לא רק שנמנעה מגינוי ההרג וההרס שחוללו בניה ברקמת החיים השברירית של שתי הקהיליות, אלא שיצאה בהאשמות שווא על פגיעה דתית כביכול במסגד אל אקצא, ובהתקפות של מתנחלים בערים המשותפות, שלא היו ולא נבראו, בעוד שפעולות המגן של היהודים הוגדרו על ידם “כהתקפה גזענית על המיעוט הערבי”.

משטרת ישראל, ככוח השיטור והלחימה נגד הפשיעה והטרור הלאומני, לא השכילה החל מינואר 2022 ,להיערך לתגבור הכוח הלוחם הסדיר של מג”ב מ-20 פלוגות בלבד בשנה הנוכחית, ליעד שנקבע לשלוש השנים הבאות, שהוא הבְנָיה של סד”כ הכולל 45 פלוגות במסגרות של גדודים וחטיבות. במבנה ארגוני זה 3 פלוגות בגדוד  (כ-350 – 400 לוחמים ותומכי לחימה) יעמדו לרשות המשטרה 15 גדודים; סד”כ זה מאפשר הבְנָיה של חמש חטיבות סער של מג”ב, שיאורגנו באופן הבא:

חטיבה לכל פיקוד מרחבי, ושתי חטיבות ככוח התערבות משימתי על-מרחבי, שבסיס אחד שלו בצפון – ייבנה  ליד שדה התעופה ראש-פינה, והשני -במרכז הפזורה הבדואית בנגב ליד שדה התעופה נבטים. כוחות אלה ניתן יהיה להטיס במהירות במטוסי תובלה ומסוקים, כדי להפעילם ככוח התערבות מיידי באירועים של טרור ערבי פלילי ולאומני. לרשות כוח זה יועמדו כלי רכב משוריינים ואמצעים מגוונים ללוחמה אורבנית.

בדומה למצב ביהודה ושומרון, שם פלוגות מג”ב פועלות ת”פ האוגדה המרחבית. בנגב, בגליל ובמרכז יפעלו כוחות ייעודיים של צה”ל ת”פ מג”ב במצבי חירום כמו בשגרה, לאבטחת החוק והסדר בכל רחבי מדינת ישראל ובמיוחד ביישובים הערביים מוכי הפשיעה הפלילית והלאומנית. בצפון ובדרום ישמשו כוחות מג”ב להשבת המשילות ושמירת חוקי מדינת ישראל, כולל אבטחה של יחידות מחסני חירום של צה”ל במרחבים אלה.

אלא שהמציאות התקציבית הנוכחית מציגה תוספת של לא יותר מ-800 מגויסים למשטרה, בחלוקה המותירה את משמר הגבול רחוק מהשגת יעדי המשילות בנגב ובגליל, במרחב התפר ובערים המשותפות, בכבישים ובמרחב הכפרי – זה שהופקר שנים ארוכות לכנופיות הפליליות ולאלפי פורעים לאומניים מהמגזר הבדואי והערבי. מגזר זה ערוך כיום אחרי פרעות מאי 2021, במוטיבציה ובמורל גבוהים לפעול ביתר שאת נגד המדינה באירועים מלחמתיים לכשיתרחשו.

ההצעה למבנה הארגוני החדש של מג”ב במסגרת המשרד לביטחון הפנים, הינה מסגרת שמחובתה של המדינה לתקצב וליישם מחוץ לבסיס התקציב כבר בשנה הנוכחית, כאמצעי מנע לקראת תסריט האימים של המלחמה הרב זירתית, שבה תאלץ של מדינת ישראל להתמודד, חלילה, עם מלחמת אזרחים קטלנית בין הערבים ליהודים.

סיכום

על מדינת ישראל למנוע בכל דרך אפשרית התקפת פתע איראנית על שטחה. על שתי מערכות הביטחון הלאומי לפעול באיחוד כוחות למבצע “מוקד” 1967 נוסח המילניום השני, כדי לשתק את יכולות האויב לצאת למתקפת השמד נגד מדינת ישראל. למרבה הצער הרכב הממשלה הנוכחית איננו בנוי ליוזמה התקפית והוא מתבסס על אסטרטגיית הכלה השוחקת הן את הצביון הציוני של המדינה היהודית והן את יכולתה להגן על קיומה הפיזי.

מפת מרכז הנגב ומיקום מוצע של חטיבת הסער הדרומית של מג”ב סמוך לשדה התעופה נבטים

 

 חטיבת הסער הצפונית של מג”ב שדה התעופה ראש-פינה

 

מבנה מג”ב

 

 

עריכה לשונית באדיבות ד”ר עדית שגב

Print Friendly, PDF & Email