דעת ומוסר בפרשת השבוע: צו

“שניים מקרא” – דעת ומוסר בעזרת שני פסוקים מפרשת השבוע
פרשת צו
1. “והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר…” – ׳חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים׳ פרשתנו עוסקת בסדרי הקרבת הקורבנות שסיבת הקרבתם פורטה בפרשה הקודמת. בתחילת הפרשה, בפירוט סדר הקרבת קורבן העולה, התורה מייחדת מקום נרחב, בציוויים חוזרים, העוסקים באש התמיד הנערכת על גבי המזבח. האש, הלהבה וההתלהבות והמקום המוקדש להם בפסוק שלנו, נועדו להעביר מסר ערכי חינוכי מעבר לאמור בעבודת המקדש. מלאכת החינוך נועדה ליצור להבה תמידית שאיננה כבה ואיננה נתונה לשינויים בעקבות משבי הרוח. על מנת שהאש תהיה תמידית ולא תכבה, על הכהן להבעיר עליה עצים מידי בוקר בבוקרו. כזהו גם המעשה החינוכי והאמוני  – יש לשוב ולחדשו, למצוא דרכים חדשניות ליצור אצל התלמיד ואצל כל מאמין, את המוקד להבערה תמידית של התלהבות ועניין. ההורה או המחנך נקרא לשוב ולפעול באופן תמידי להבעיר את ההתלהבות מהמעשה הדתי באופן שמתחדש בליבו שלו עצמו בשגרת חיי היום יום וכך להבעיר תמיד את אש האמונה. במרכז של מנהגי פורים נמצאים הילדים: המסכות, התחפושות, הרעשנים, דמי הפורים ושאר כל המנהגים, נועדו להצית את הלהבה בליבם של הדור הבא של עם ישראל. אך לא פחות מכך הדבר מחדש את הבעירה בליבם של ההורים והמורים. הדבר מתעצם בליל הסדר, שיבוא עלינו לטובה.

2. “זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים” – פסוק זה מסכם את תורת הקורבנות בפרשה, ולכן פותח במילים “זאת התורה”. במילים אלה פותח כל חלק בפרשה העוסק באחד הקורבנות: “זאת תורת העלה”, “וזאת תורת המנחה” ועוד. מכאן למדו חז”ל שהעיסוק בתורה ובתפילה גדול מהקרבת הקורבן. כידוע, הקורבנות באו ליצור תחליף לפולחן האלילי שהיה מקובל בעת העתיקה. ליעדו ולייחדו לעבודת ה’. אך לא רק מושא הקורבן השתנה אלא גם סיבת ההקרבה. בעוד שהקורבנות בפולחן האלילי נועדו לפייס את זעמו של האליל, להשפיע עליו שיצור שינוי בסדרי הטבע בשעת משבר או מצוקה אישית – הקורבנות בתורה נועדו לשם דברים שהיו בעבר. כפרה על מעשה חטא שכבר נעשה בשוגג, הבעת תודה לה׳ על דבר שאירע כבר בחיי האדם ועוד. אין קורבן על העתיד. בשעת משבר נקרא הציבור לצום ולהתקהל ואף לתקוע בחצוצרות, אך לא להקריב קורבן. משעה שחרב המקדש נותרה התפילה. התפילות נועדו להחליף את קורבנות התמיד. התפילות האישיות של האבות נוסחו לתפילות קבע וניתנו לכלל ישראל. מאותו סידור תפילה קוראים: הבריא והחולה, העשיר והעני, המשכיל והשכל וכו׳.. כמו הקורבן כך גם התפילה – עליה להיות קודש לבורא יתברך, להתעלות לדרגת קורבן התמיד ולקיים את מצוות “ולעבדו בכל לבבכם”.
כתב: משה משרקי

Print Friendly, PDF & Email