ההחמצה של ז’לנסקי

מנאומו של נשיא אוקראינה וולדימיר ז’לנסקי ביום ראשון בפני חברי הכנסת ועם ישראל כולו, תיזכר בעיקר השוואתו את שואת היהודים למאורעות המלחמה בארצו. בקשתו לסיוע צבאי ותמיכה משמעותית יותר של מדינת ישראל במדינתו, בין אם ראויה ובין אם לא, מתגמדת נוכח ההשוואה המקוממת שאינה משרתת את עניינה של אוקראינה בעת הזו, וככל הנראה לא סייעה או השפיעה על מדיניותה של מדינת ישראל לעתיד לבוא.

לזכותו של הנשיא ז’לנסקי, המצוי בצער רב על מצבה העגום של ארצו וסבלם של בני עמו הנכתשים תחת התוקפנות הרוסית בחודש האחרון, יאמר כי נלחם הוא כארי בכדי להגן על האינטרסים של מדינתו. זאת לצד השקעה ניכרת במאמץ תודעתי נרחב שתכליתו לרתום את דעת הקהל העולמית לימינו, ולהשיג את תמיכתן המדינית והצבאית של מדינות העולם החופשי הנקראות לסייע לבני עמו וצבאו בלחימתם ועמידתם העיקשת בפני הכוחות הרוסים.

לסיכום דברי הזכות לנשיא זלנסקי אצטט מתוך התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא – דף טז, עמוד ב’ המלמדנו כי: “[איוב] לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל … אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו (איוב ב, יא). 

נוכח השוואת מצבה של אוקראינה בעת הזו לשואת יהודי אירופה, אל למדינת ישראל ולעם היהודי להשלים עם הדברים או להקל בהם ראש. נדרש להעמיד את הנשיא האוקראיני על טעותו המרה ואת דבריו על דיוקם המתבקש למען לא יחטיאו את הדורות הבאים ולמען לא ישתרשו אלו בדברי הימים.

השואה הייתה אירוע סינגולרי בהיסטוריה האנושית ככלל ובעת החדשה בפרט. את מעורבותם של האוקראינים ברצח יהודים במשך שנים של פרעות ומלחמות, כולל בתקופת השואה- אין למזער או ליפות!  

ככל שנוראים הם מעשי הפגיעה באזרחים אוקראינים תמימים, אין הדבר דומה או מתקרב לאידאולוגיה הנאצית הגזענית ולפתרון הסופי ל”בעיה היהודית” מחד, או לתיאורי הזוועה הקשים מנשוא שחוו יהודים מידי אוקראינים אכזריים במישרין, בפרעות שקדמו לשואה, במהלכה ולאחריה, מאידך.

בטרם בחר נשיא אוקראינה ללחוץ על כפתור ה”שואה” שמעורר כל יהודי, ולהשוות את מאורעות המלחמה בארצו לשואת היהודים במלחמת העולם השנייה, טוב היה אילו היה מפשפש בזיכרונו או לומד אודות הפוגרומים ביהודים, שנגרמו מידי כמה שנים על ידי האוקראינים האנטישמים ולא רק הפולנים והגרמנים הנאצים. אילו היה עושה כן, לא היה פותח מלכתחילה את תיבת הפנדורה ממנה זועקת ההיסטוריה של ארצו ובני עמו, שסופה לפגוע במטרתו לרתום את מדינת ישראל והיהודים לימינו. מעת שבחר הנשיא להקדיש כחצי מנאומו להשוואה ולשימוש במונחי שואה בהקשר המלחמה- הביא הוא על עצמו ובצדק רב דברי ביקורת, שלא לומר התקפה ישירה, מצד מנהיגים ישראלים, אישי ציבור יהודים וגם כמה צאצאים לשורדי שואה, עמהם גם כותב שורות אלו נמנה. 

 

תזכורות היסטוריות

בתחילת נאומו, הזכיר הנשיא ז’לנסקי את התאריך 24/2/1920 בו נוסדה המפלגה הנאצית בגרמניה בכדי לבנות את הטיעון שיובילו להשוואת קורות ארצו עתה לתקופת השואה, הפתרון הסופי והשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה. 

מן הראוי להזכיר לנשיא, לתומכיו ולקוראים כי שורשי האנטישמיות באירופה ככלל ועל אדמת אוקראינה בפרט- עמוקים יותר מכפי שתואר. מכנה משותף וברור מלווה את היסטוריית היהודים מזה דורות – פרעות על רקע גזעני שתכליתן השמדת עם וגזע מכוונת, אכזרית ועקבית על כל המשתמע מכך. השוואתה של מלחמה, קשה וכואבת ככל שתהיה, בין מדינות ועמים באירופה לבין מאורעות השואה –הינה שגוייה בבסיסה. אין המלחמה באוקראינה מתקרבת במטרותיה, בשיטותיה ובהתנהלותה לתכלית האנטישמית של עמי אירופה, שכוונה במשך דורות להשמדת יהודים באשר הם מעל פני האדמה וללא כל אבחנה, רק בשל היותם יהודים חסרי מדינה והגנה. 

דוגמאות למעשי טבח, התעללות ופרעות ביהודים על רקע אנטישמי טהור יש למכביר בהיסטוריה של אוקראינה. כך לדוגמא זכור לרע בוגדן חמלניצקי ימ”ש כמי שהוביל בשנת 1648 את הקוזאקים לרצח, פגיעה ואונס של רבבות יהודים בפרעות ת”ח ות”ט בשטחה של אוקראינה כיום. מעשי הטבח והזוועה המפלצתיים, שאכזריותם העולה על כל דמיון מעידים על שורשי שנאת היהודים באוקראינה, מתוארים בספר “יְוֵן מצולה” מאת הרב נתן נטע הנובר.

בין השנים 1918 – 1921, תקופה אותה הזכיר הנשיא ז’לנסקי בהקשר התגבשותה של המפלגה הנאצית בגרמניה, בוצעו על אדמת אוקראינה למעלה מ-1500 פוגרומים אנטישמיים המוכרים כ”פרעות פטליורה” על שם נשיא הרפובליקה וגיבורה, בהן נטבחו יותר מ־100 אלף יהודים. הפוגרומים על תיאוריהם המזוויעים מתועדים בעדויות שפורסמו לאחרונה בבלוג הספרייה הלאומית ובספר “בלב אירופה התרבותית: הפוגרומים של 1918–1921 ותחילתה של השואה” מאת פרופסור ג’פרי ויידלינגר. כך לדוגמא, בפוגרום בעיר לבוב (למברג דאז) בנובמבר 1918, נאנסו נשים ונערות יהודיות והושחתו ספרי תורה בידי חיילים ואזרחים כאחד. בפוגרום פרוסקורוב שארע ביום שבת, 15 בפברואר 1919, נרצחו יותר מ־1,200 יהודים באמצעות כידונים בלבד ונפצעו למעלה מאלף. ב־1920 בפרעות בטטייב שנמשכו כעשרה ימים, במסגרתן שרפו כנופיות מקומיות בית כנסת על כ־1,127 יהודים שהסתתרו בו, נרצחו כמה אלפי בני אדם. על פי פרופ’ ויידלינגר: “זו הייתה אלימות מצד אנשים מקורבים. הרבה פעמים הם הכירו אחד את השני, בעיקר בערים קטנות, בעיקר במעשי האלימות של המצביאים בכפרים מקומיים… נקמות דם מקומיות היו חלק גדול מהפוגרומים הראשונים”.

גרמניה הנאצית כבשה עד דצמבר 1941 את כל שטחי אוקראינה מידי ברית המועצות. הכיבוש התקבל בברכה על ידי הלאומנים האוקראינים, אישי ציבור ומנהיגי הכנסייה, שראו בנאצים משחררי מולדתם מעול השלטון הסובייטי. בשלב הבא הצטרפו מרצונם החופשי אוקראינים רבים ליחידות עזר גרמניות, ובשנת 1943 נעשו הכנות להקמת יחידת אס אס אוקראינית במסגרת הוואפן אס אס (Waffen-SS). הרצח של כ-1.5 מיליון יהודים, מכלל 2.7 מיליון יהודים שחיו באוקראינה בזמנו, בוצע בעיקר על ידי יחידות האיינזצגרופן (Einsatzgruppen) – יחידות ניידות מיוחדות שנעו בעקבות הצבא הגרמני וטבחו ביהודים, והאס דה (SD). אלו קיבלו סיוע נרחב מיחידות עזר אוקראיניות בנות אלפי חיילים שריכזו יהודים, שמרו עליהם ואף לקחו חלק פעיל ברציחתם. אליהם יש להוסיף אלפי תושבים מקומיים שהסגירו את שכניהם היהודים, פגעו בהם וגזלו את רכושם. לצד זאת יש להזכיר כי על פי רישומי מוסד ‘יד ושם’ העדכניים היו 2,673 חסידי אומות עולם אוקראינים, מתוך כ-37 מיליון איש (אמדן מקורב נכון לשנת 1950) שמנתה אוכלוסיית המדינה, שסייעו להצלת יהודים מציפורני הנאצים, אך למצער, היו אלו בחזקת המיעוט שאין בו כדי להעיד על הכלל.
עוד ראוי לציין שמרכז שמעון ויזנטל דיווח בינואר 2011 כי אוקראינה “לא ניהלה מעולם חקירה אחת של פושע מלחמה נאצי מקומי, שלא לדבר על תביעה נגד פושע שרצח יהודים בשואה”. 

על כל זאת יש להוסיף את העובדה כי ישנם מספר אתרים באוקראינה המנציחים עד היום פושעי מלחמה אוקראינים שסייעו לרצח יהודים. כך ולשם המחשה, פורסם ב-11/03/21 כי קמה סערה בינלאומית סביב אצטדיון הכדורגל בעיר טרנופיל שנקרא על שמו של רומאן שוקביץ’, פושע מלחמה ששיתף פעולה עם הנאצים, דבר שעורר תגובה קשה מצידו של השגריר הישראלי יואל ליאון שהצהיר: “אנו מגנים בתוקף את ההחלטה של מועצת העיר טרנופיל לקרוא לאצטדיון העירוני על שם מפקד המיליציות האוקראיניות ב-SS רומאן שוקביץ’ הידוע לשמצה ודורשים לבטל את ההחלטה הזו באופן מיידי”.

אוקראינה אינה חפה מגילויי אנטישמיות של אזרחים מחד ומאי מתן גיבוי מדיני לישראל במקרים שונים מאידך, כפי שמתברר מהצבעותיה במליאת האו”ם. כך לדוגמא הצביעה אוקראינה במליאת האו”ם ביום 29 בנובמבר 2012 בעד קבלתה של “פלסטין” כמדינה ה-194. אוקראינה הביעה בכך עמדה מובהקת התומכת בארגון לשחרור פלסטין, שלו דרישות טריטוריאליות על חשבון מדינת ישראל, ואופי פעילותו הינו כארגון טרור עד לעצם היום הזה. האין זו נקודה למחשבה ולהשוואה?!

האנטישמיות באוקראינה מרימה ראש מעת לעת כולל באומן, כפי שהתברר לדוגמא בדצמבר 2016 עת נזרק ראש חזיר עליו צלב קרס, הותקפו מתפללים, הושחת בית כנסת ליד ציון קברו של רבי נחמן וצויירה דמותו של היטלר על קיר סמוך באוקטובר 2019. 

ראש ממשלת אוקראינה, אלכסיי הונצ’ארוק, השתתף באוקטובר 2019 באירוע התרמה לחיילים משוחררים בקייב. לאחר שסיים לנאום עלתה לבמה להקת “הגרזן של פרון”, המזוהה עם תכנים אנטישמיים קיצוניים והכחשת שואה שבין שיריה ניתן למצוא את השורה: “6 מיליון שקרים שהמציאו היהודים”. בעקבות הטענות על כך שראש הממשלה חלק עמם במה, פרסם האחרון פוסט שבו הסביר כי אין לו נגיעה למופע, שאינו מתערב בשירים שחיילים שרים ושהוא מתנגד לאנטישמיות.

בתחילת דצמבר 2019, קיבל הפרלמנט האוקראיני החלטה לציין את ימי ההולדת של פעילי ארגון הלאומנים האוקראינים, שביצעו בין היתר פשעים נגד היהודים וכן שיתפו פעולה עם הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. בסוף דצמבר החליטה עיריית לבוב להנציח את זכרם של פעילים לאומנים שהיו אף הם מעורבים ברציחות של יהודים ופולנים. 

 

לסיכום

הנשיא ז’לנסקי ואזרחי אוקראינה נמצאים במצוקה רבה, מהגדולות שידעה ארצם מאז מלחמת העולם השנייה. אך עם זאת, השוואת המלחמה באוקראינה לשואת יהודי אירופה, בשעה שהאנטישמיות מעולם לא נעלמה ואף מתגברת ומרימה ראשה מעת לעת גם באוקראינה, הינה מעשה ציני שניתן ליחסו לכאורה למי ש”טובל ושרץ בידו”.

לא זו אף זו- האם רוחץ המשווה בניקיון כפיו שעה שטוען הוא את טענותיו? השאל עצמו באם סייעה אוקראינה לישראל במלחמותיה נגד אויביה וארגוני הטרור? האם תמכה בישראל בהצבעות הגינוי האוטומטיות לכאורה כנגדה באו״ם ובוודאי אלו המונעות ומטובלות באנטישמיות? אולי מוטב שאת טענותיו יוכל הוא להפנות לחברי הכנסת הערבים שלא כיבדוהו בנוכחותם, למרות הצבעותיה של אוקראינה לא אחת בעד אויבי ישראל והערבים ה”פלסטינים” בראשם. 

בהשוואתו ובהזכירו את הפתרון הסופי בהקשר האוקראיני ואת מצב האוקראינים ליהודים בשואה – הפסיד ז’לנסקי את המערכה התודעתית על ליבם של רבים.

טוב היה אילו נשיא אוקראינה היה אוסר על קיום אירועים בהם מופיעים אנטישמים ומסיר כל סוג של הנצחה למרצחי יהודים מעל ארצו, בטרם האשים את הרוסים האשמת שווא בפגיעה באנדרטה לזכר נרצחי באבי יאר.

טוב היה אילו הנשיא בעל השורשים היהודים, היה ניזהר קצת יותר בדבריו ונמנע מהשוואת מצב האוקראינים ליהודים שנרדפו, עונו ונטבחו על אדמת אוקראינה גם בידי אוקראינים מזה מאות בשנים- לכל הפחות מאז פרעות ת”ח, דרך השואה ועד לגילויי אנטישמיות בעת האחרונה. 

טוב היה אילו היה מודה לעם ישראל על הסיוע ההומניטארי הנרחב המוענק לאוקראינה בעת הזו על ידי המדינה ועמותות שונות, ונזהר קצת יותר בכבודם של אלו שמכספם ומיסיהם מוגש אותו הסיוע לבני עמו ולארצו.  

ראוי כי יזהרו גויים בלשונם, פן ימצא מי שיערוך השוואות אחרות ויעלה מן האוב את הביטוי ה”קוֹזָאק הַנִגְזָל“, ביטוי שמקורו ביידיש ומתאר מצב שבו מבצע עוול מציג עצמו כקורבן לעוול שאחרים מבצעים כנגדו.

טוב היה אילו הנשיא ז’לנסקי היה מתמקד בבקשת סיוע נוסף לארצו ובני עמו בעת הזו, ולא פותח תיבת פנדורה שאינה בטובתו ואולי אף פועלת לרעתו. 

מדינת ישראל צריכה להבהיר לאוקראינה ולעולם כולו כי היא תמשיך לקלוט יהודים שהפנימו כי זהו ביתם, בכל עת וללא תנאי. מתן הסיוע ההומניטרי לאוקראינה שבמצוקה הינה מדיניות ראויה, מוסרית וחשובה שיש להמשיך בה, על אף “ההחמצה” בדבריו של נשיאה. יש לקוות כי המלחמה תסתיים במהירה ומעשי ההרג, החורבן והזוועה ייפסקו בכדי לפנות את הזמן והמשאבים לשיקומה של אוקראינה וחזרתה לימים שקטים של שגשוג כלכלי, שגרה בטוחה ואווירה רגועה.

אל”מ במיל’ טל בראון הוא חבר וחוקר בכיר בתנועת הביטחוניסטים

Print Friendly, PDF & Email