לא יסתמו לרוב הציוני את הפה

לא יסתמו לרוב הציוני את הפה

כתב: שי רוזנגרטן

לפני כשבועיים פרסם נשיא אוניברסיטת תל-אביב, פרופ’ אריאל פורת, הודעה בה הדגיש את החשיבות הרבה של “דיון פתוח”, “סבלנות איש כלפי רעהו” ו”פלורליזם של דעות” בין כתלי האקדמיה.

דברים אלו נאמרו מול הכוונה לקדם חקיקה שתטיל סנקציות חריפות על סטודנטים אשר יניפו דגלי טרור, יביעו תמיכה במאבק מזויין בישראל ויקראו למרד גלוי (‘אינתיפאדה’) כחלק מפעילותם באוניברסיטה. זעקתו של פורת בעניין הזה אינה מפתיעה כלל, נוכח הרקורד העשיר של הנהלת האוניברסיטה בהתעלמות ממפגני השנאה של סטודנטים ערבים לאומניים מידי שנה ביום ה’נכבה’ ובמועדים אחרים.

יש להדגיש כמובן כי פעולות אלו של סטודנטים אינן קשורות להנהלה או למוסדות האוניברסיטה במישרין או בעקיפין, אולם יהיה מעניין לראות מה תהיה תגובתו של פרופ’ פורת, אם בכלל, לאירוע המזעזע שהתרחש בקמפוס שלו עצמו, ימים ספורים לאחר המניפסט הנרגש שפרסם בעד חופש הביטוי של תומכי טרור.

מה שקרה ביום ראשון בשבוע שעבר באוניברסיטת תל-אביב היה אירוע מביש וכמעט חסר תקדים בעוצמתו. יו”ר ועדת החוקה, ח”כ שמחה רוטמן, הגיע לקמפוס כדי להשתתף בדיון בנושא הרפורמה במערכת המשפט, אשר כלל גם נציגים אשר מתנגדים לרפורמה. קבלת הפנים שציפתה לו חרגה הרבה מעבר למחאה סטודנטיאלית רגילה. הוא נזקק לליווי משטרתי הדוק רק כדי להיכנס לאולם, כאשר באותה שעה רדפו אחריו עשרות סטודנטים ואנשי סגל חמומי מוח, אשר לא ניתן להגדיר אותם אחרת מאשר בריונים סותמי פיות.

הבריונים צפרו באוזניו, קראו קריאות גנאי ואף השחיתו את רכבו באמצעות סטיקרים ומדבקות. גם לאחר שהצליח לבסוף להיכנס לאולם, המתינו שם נציגי המפגינים נגד הרפורמה ועשו כל שביכולתם על מנת לפוצץ את האירוע באמצעות קריאות וקללות.

אוניברסיטת תל-אביב מהווה אמנם דוגמה חריפה מאד למה שמתחולל באקדמיה הישראלית בשנים האחרונות, אולם אין מדובר על תופעה ייחודית. סתימת הפיות והפוליטיזציה החריפה מצד אנשי הסגל וההנהלה, לצד סבלנות אין קץ כלפי קריאות הסתה ותמיכה בטרור מצד סטודנטים ערביים – הן נחלת כמעט כל המוסדות האקדמיים הגדולים בישראל.

סטודנטים רבים אשר אוחזים בתפיסות ציוניות ולאומיות חשים תסכול וחששות ורבים מהם בוחרים להרכין את הראש ולסיים את הלימודים מבלי להסתכן בהבעת דעתם באופן חופשי. תופעה שהיא ההפך הגמור מכל נטייה או כוונה לייצר במדינת ישראל אקדמיה חופשית ומגוונת.

בינתיים גם מהלכי הממשלה אינם מעודדים. למרות הכוונה לחוקק ולהטיל כאמור סנקציות כבדות על מסיתים ותומכי טרור באקדמיה – החוק נדחה על ידי ועדת השרים לחקיקה נוכח התנגדות היועצת המשפטית לממשלה, וכעת היזמה תלויה באוויר. נדמה כי אין שום פתח לתקווה עבור הסטודנטים הציונים ותומכי ישראל בקמפוסים השונים.

אך תהיה זו טעות לתלות את יהבנו על הנהלת המוסדות האקדמיים או על הממשלה. למעשה, המפתח האמיתי להילחם בתופעות המחפירות שהוזכרו לעיל מצוי בידי הסטודנטים עצמם.

הם אלו אשר בכוחם להזמין שוב ושוב את תומכי הרפורמה במערכת המשפט, ובכללם יו”ר ועדת החוקה, כדי לשמוע את עמדתם – בין אם הם מסכימים איתה או לא. הם אלו אשר בכוחם להפגין ולמחות מול נסיונות להפוך את הקמפוסים השונים לבתי חרושת אידאולוגיים חד-צדדיים ומוטים, והם אשר ביכולתם להתנגד לכל גילוי הסתה ותמיכה בטרור בשערי האוניברסיטאות והמכללות.

אכן, סטודנטים הם אלו אשר בעצמם ניסו לאיים ולפוצץ את הכנס בהשתתפות חה”כ שמחה רוטמן, וסטודנטים הם אלו אשר מניפים דגלי אש”ף וקוראים לאינתיפאדה בשערי הקמפוסים – אך הם אינם הסטודנטים היחידים.

רוב הסטודנטים אינם מוכנים לקבל את המציאות העגומה, והגיע הזמן שגם הם ישמיעו קולם מול חבריהם לספסל הלימודים אשר מנסים לרמוס את זכויותיהם. לא חסרות דוגמאות למאבקים בהם הצליחו הסטודנטים עצמם להוביל שינויים מרחיקי לכת. אפשר פשוט להסתכל ולקחת דוגמה מאותו מיעוט קיצוני שעושה בימים אלו כל כך הרבה רעש והמולה בקמפוסים שאמורים להיות שייכים לכולנו.

________________________________________

שי רוזנגרטן הוא ראש אגף חינוך בתנועת ‘אם תרצו’, בעברו עורך ומגיש בערוץ 20

 

 

Print Friendly, PDF & Email