איך לטפל באתגרי הבדואים בנגב מבלי להחמיר את הבעיה עוד יותר.
מאת: מתן פלג
מאמר זה מבוסס על הפרק “נגב” מנייר העמדה “שינוי כיוון” שפרסם יו”ר תנועת אם תרצו מתן פלג ביוני 2022 ואשר עוסק במגוון אתגרים לאומיים.
לנייר העמדה המלא כתבו בגוגל: שינוי כיוון התוכנית להחזרת המדינה למסלול
הקדמה:
מדינת ישראל זקוקה לשינוי כיוון דרמטי ולתיקון יסודי בכל אחת ממערכותיה. אם לא יתקיים מפנה משמעותי, ישראל תמשיך להתקדם אל עברי פי פחת ותעמוד בפני סכנה קיומית. לא פחות.
הבעיה עם הרצון לבצע ‘שינוי כיוון’ באשר הוא, הוא שתמיד מנסים לבצע אותו באבחה אחת. ולא באופן מדורג.
הניסיון לבצע הכול בבת אחת, מוביל בדרך כלל לכך שדבר לא מבוצע. כי הציפיות בשמים והצעד הראשון נראה קטן או צנוע מדי. בעיה נוספת, היא שישנם כוחות אינרציה חזקים מאד שלא יהיו מוכנים לקיים שום שינוי כיוון מערכתי, גם במחיר של הרס מוחלט.
כדי להימנע ממצב כזה, חייבים לפעול בסבלנות. הספינה לא תוכל לשנות את מסלולה ולא תוכל להגיע ליעדה בשום אופן אחר.
במאמר זה, נציג את ההתייחסות לאתגרי הבדואים בנגב. תחילה נעלה את הבעיות בקליפת אגוז.
בעיית הבנייה הבלתי חוקית:
הנגב משתרע על כ־60% משטחה של מדינת ישראל. מספר הבדואים החיים בנגב הוא כ- 300,000.
כ-75% מהבדואים בנגב מתגוררים ביישובי קבע מוכרים. השאר חיים במה שמכונה “הפזורה” – כינוי גורף לכ־2,300 מקבצים לא מוכרים של מבנים המתפרשים על יותר מ־570,000 דונם.
מדינת ישראל השקיעה עד היום מאות מיליוני שקלים בהסדרת ההתיישבות הבדואית. הן בעידוד התכנסות הפזורה לעיירות, והן בהסדרת הבניה בעיירות עצמן. ישראל פיתחה מגרשים, הניחה תשתיות. סללה דרכים, העניקה תמריצים, ובכל זאת רבים מן האזורים המשוועים לאכלוס עומדים ריקם. לרוב בשל סכסוכים ומאזני אימה השוררים בין השבטים הבדואים.
האוכלוסייה הבדואית החיה בעיירות סובלת אף היא מקשיי מעבר עמוקים. אחוזי הפשיעה שעוד נדבר עליהם מעידים על כך, אחוזי האבטלה, תחושת הניכור כלפי המדינה ובוודאי מצבו הירוד של הנוער מבחינת שימוש בסמים, אחוזי נשירה מבתי ספר והעדר השתלבות במדינה.
חשוב להדגיש כי אחוזי הנשירה של תלמידי הנגב הבדואים, הם הגבוהים במדינה, והישגי התלמידים הנשארים במערכת נמוכים משאר המגזרים בארץ.
יחד עם זאת, קשיי השתלבות חברתיים ובניה בלתי חוקית, רחבה ככל שתהיה, לא הופכים את “הבעיה הבדואית” לבעיה חסרת פתרון או בוודאי לאיום אסטרטגי. אלא אם חודרים פנימה מרכיבי התנגדות אידאולוגיים. כאן נכנסת לתמונה התנועה האסלאמית.
בעיית האסלאמיזציה:
בעשורים האחרונים קיימה התנועה האסלאמית, בעיקר הפלג הצפוני, אך לא רק הוא, מבצעי בנייה בלתי חוקיים רחבי היקף בנגב. במיוחד בשבתות ובערבי חג כשפקחי מנהל מקרקעי ישראל היו בחופשה. בשיטה זו הוקמו עשרות רבות של פרויקטים מתחת לרדאר. נבנו עשרות מסגדים, בתי-ספר, גני ילדים ומבני קהילה. נפרצו דרכים בעלות של מיליוני שקלים, שופצו בתי קברות ועוד.
כוח האדם שהגיע למבצעי הבניה המרוכזים הללו, היה מאות מאמינים מכפרי המשולש והגליל שהגיעו בהסעות מאורגנות. לאחר ימי השיא המרוכזים, נשמר הקשר במהלך השנה בין הקבוצות. ולרוב הושאר איש דת מהתנועה האסלאמית במסגד ששופץ, כדי לנהל חיי קהילה. בחגים ובימי שישי נפגשו לא פעם הקבוצות מהצפון והדום בלימודי דת משותפים בהר הבית. שכן התנועה האסלאמית מממנת מערך היסעים רחב היקף ובעלויות של מיליוני שקלים למתפללים מוסלמים.
אנשי התנועה האסלאמית, מטיפים בדרשותיהם כי מדינת ישראל יושבת על אדמת הקדש מוסלמית ולכן אין לה זכות קיום. זהו חלק יסודי בתפיסת העולם שלה. הפלג הצפוני בעיקר, אף פועל על פי עקרון בדלני שנקרא “חברה עצמאית”. בערבית “מוג’תמע עאסמי”. עקרון החותר לבנות קהילות שלא יצטרכו בשום שלב להזדקק למוסדות המדינה. ככל שישנן יותר “מוג’תמע עאסמי”, כלומר “חברות אסלאמיות עצמאיות” כך יש- פחות מדינה. אבי הגישה הזו בישראל הוא השייח ראאד סאלח.
בעיית הפלסטיניזציה:
תהליך הפלסטיניזציה החל על תושבי הנגב הבדואים, נובע משלושה מקורות עיקריים. הראשון הוא פוליגמיה, השני חינוך והשלישי פשיעה.
קרוב ל־30% מהמשפחות הבדואיות בנגב מקיימות אורח חיים פוליגמי, וחלק גדול מן הנשים השניות הן פלסטיניות. בין 1994 ל-2003 קיבלו 130,000 ערבים אזרחות ישראלית – רובם נשים פלסטינאיות שנישאו לערבים- ישראלים, ועברו להתגורר בנגב. בדרך זו קיבלו אזרחות, למשל, שלוש אחיותיו של בכיר ארגון הטרור חמאס אסמאעיל הנייה: הן התחתנו עם בדואים ישראלים ועברו לחיות בתל שבע.
ב־2003 נחקק (בהוראת שעה) חוק האזרחות, שקבע כי פלסטינים מיהודה, שומרון וחבל עזה לא יזכו בתעודת זהות כחולה בעקבות נישואין לישראלים. אבל החוק לא פתר הרמטית את הבעיה. הן כי בכל זאת נקנות נשים ומוכנסות לישראל באופן לא חוקי (מה שנקרא “שב”חיות”). והן כי חלק מהנשים שניקנו מסתייעות בארגוני דה לגיטמציה ישראלים הפועלים במימון זר כדי להישאר בארץ.
החוק בישראל אומנם אוסר על ריבוי נישואין ומגדיר זאת כעבירה פלילית, אך מותיר את שאלת תוקפם הדתי לבתי הדין הדתיים. כך בתי הדין השרעיים שפועלים בחסות משרד המשפטים, ממשיכים להכיר בדיעבד בנישואים פוליגמיים. משום שהם תואמים את חוקי האסלאם.
במילים אחרות, מאות אלפי נשים פלסטינאיות אשר נולדו, גדלו וחונכו לשנאת ישראל באופן התהומי והקיצוני ביותר שניתן לתאר, הן כיום אזרחיות ישראליות, ברוכות ילדים. על כל המשתמע מכך.
עוד אחת מן התופעות הממריצות של תהליכי הפלסטיניזציה, מתרחשת באמצעות לימודים גבוהים. ערבים ישראלים רבים וביניהם אלפי בדואים, רוכשים את השכלתם האקדמית באוניברסיטת חברון ובאוניברסיטה האמריקאית בג’נין. בעשור האחרון, התופעה התגברה בנגב והאומדנים כיום מעריכים שבין 1,500-2,000 בדואים ישראלים לומדים מדי שנה באוניברסיטת חברון המזוהה עם ארגון הטרור חמאס. הם לומדים בעיקר שריעה, חינוך והוראה. העובדה שתנאי הקבלה נמוכים, לא צריך לדעת עברית, ובמיוחד שהמועצה להשכלה גבוהה מכירה בתעודות הנרכשות שם, מהווה תמריץ לצאת וללמוד במוסדותיו האקדמיים של האויב.
בנוסף, ישנן עדויות רבות הקושרות את תופעת הלימודים ברשות הפלסטינית לתופעת הנישואין הפוליגמיים. רבים מן הבדואים הלומדים בחברון נישאים לנשים מקומיות ומנהלים משק בית אחד ברשות ומשק בית נוסף בישראל. זאת מתוך תקווה שהחוק ישתנה בעתיד ויהיה אפשר להכניסן.
לפי נתוני מערכת הביטחון, בני הדור השני ל”איחוד משפחות” בדואי פלסטיני מעורבים בטרור פי שלושה יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה. כ־15% מהערבים הישראלים שהורשעו במעשי טרור הם בנים לפלסטיניות. התופעה הזו בולטת במיוחד בנגב, שם הדור השני הזה הוא כ־12% מכלל האוכלוסייה הערבית.
לתוך כלי הקיבול הזה, נכנס הממד הפלילי.
גניבת אמצעי לחימה, תחמושת ודלקים בסיטונאות מבסיסי צה”ל ומכירתם ברשות הפלסטינית, גביית דמי חסות מעסקים של יהודים, פריצות לבתים, גניבת רכבים וציוד בעשרות מיליוני שקלים. כל אלו מקבלים ממד כמעט רומנטי, של נקמה ביהודים בשם אימא.
ארגוני הפשע והעבריינים המאמינים, אף יכולים להתנחם בסיפורי מדבר, על גייסותיו של הנביא מוחמד בתחילת דרכם, אשר בזזו שיירות העולות למכה בטרם כבשו אותה. על סחר בסמים, סחר בנשים ותחלואות נוספות לא דיברנו כי כבר קצרה היריעה.
על פי נתוני המשטרה כ-40 אחוז מכלל הפשיעה בנגב מקורה במגזר הבדואי, אך יש להניח שהאחוזים גבוהים בהרבה.
כאשר גלעד ארדן, היה השר לביטחון פנים, הוא סיכם את הבעיה באופן די ממצה:
“יש פה למעלה מרבע מיליון בני אדם, חלק נכבד מהם לא מחוברים למוסדות המדינה, הם נולדו למשפחות שיש בהן פוליגמיה. עשרות ילדים שאין להם מה להפסיד, והמשטרה לא מרתיעה אותם כי הם לא מפחדים להיכנס לכלא”.
אז מה צריך לעשות כדי לצמצם את האתגרים שהוזכרו לעיל:
ראשית צריך להבין שמדינת ישראל ניצבת בנגב בפני איום חמוש מכף רגל ועד ראש, תרתי משמע. ולכן חייבים להתחיל בפירוז הנגב. כלומר:
ניטרול הפשיעה המאורגנת. חיסול משפחות הפשע וכל היוצא בזה. לא נתעקב כאן, כי הנושא, גם אם לא מטופל, לפחות נמצא בתודעה הציבורית. נתקדם.
צמצום תהליכי האסלמיזציה והפלסטיניזציה:
לגבי התנועה האסלאמית
יישבר הסטטוס קוו שקיים עם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, הקיים מאז הוצא מן החוק בשנת 2015: כלומר יאותרו העמותות וצינורות העברת הכספים שמממנים את פעילויות הארגון. העמותות ייחקרו על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, ייבחנו הכספים המועברים אל התנועה מגורמים ממשלתיים ולא ממשלתיים. מטורקיה, ירדן ומדינות נוספות. צווי הרחקה יוצאו לפעילים בולטים כדי שלא יסתובבו בנגב ולא בהר הבית. תיאסר הזרמת כספים לישראל ממדינות שאין לישראל יחסים איתם. לא הגיוני שעמותות ישראליות ניזונות מכספים של מדינות כמו עיראק, כווית, קטאר וכדומה.
לגבי בתי הדין השרעיים
בפני הקאדים מובאות אינדיקציות רבות המצביעות על כוונה לשאת אישה פלסטינית תוך ביצוע עבירת פוליגמיה- כך שקשה לברוח מזה. למשל, בית הדין השרעי- הפלסטיני, דורש מגבר המעוניין לשאת אישה, להציג בפניו אישור של “אי מניעה לנישואין”. בקשה של גבר נשוי להנפקת אישור כזה מבית הדין השרעי- הישראלי, מעידה מן הסתם על כוונה לבצע עבירה של ריבוי נישואין. הקאדים הישראליים יונחו לדווח לגורמי האכיפה על בקשות כאלו ואם לא יעשו כך- ייענשו בחומרה.
קאדי שיימצא כי לא דיווח על גברים המתכננים להתחתן עם אישה פלסטינית- יאבד את מעמדו במערכת המשפט הישראלית והוא יואשם בשחיתות ובהפרת אמונים.
לגבי גורמי מודיעין
במקרים רבים בהם גבר ישראלי מתעתד לשאת אישה נוספת מהרשות הפלסטינית, בית הדין השרעי הפלסטיני מפרסם הודעות על כך באמצעי התקשורת המקומיים. כולל את פרטי הגבר ופרטי האישה הישראלית הראשונה ומגוריהם בישראל. גורמי המודיעין הישראלים יונחו להעביר את המידע הגלוי הזה לביטוח הלאומי ולמשטרת ישראל, בגין כוונה לבצע עבירה של ריבוי נישואין.
לגבי אקדמיה
• תבוטל ההכרה של המועצה להשכלה גבוהה בתארים שנרכשים ברשות הפלסטינית.
עשרות אלפי ערבים ישראלים לומדים בשטחי הרש”פ. בעיקר באוניברסיטה האמריקאית בג’נין והאוניברסיטה בחברון. יש לחסום את הלימודים במקומות הללו על ידי אי הכרה בתארים הנרכשים שם.
במקום אלו יוקמו בנגב ובגליל מרכזי לימודים אקדמיים נוספים, במיוחד מרכזי הכשרה למורים. שום התנגדות של הועדה לתכנון ותקצוב (ות”ת) לא תתקבל, מפני ששום נימוק לא יכול להצדיק את החלופה שהיא 2,000 בדואים בשנה שהולכים ללמוד הוראה באוניברסיטה של החמאס בחברון ועוד עשרות אלפי ערבים בכלל שלומדים ברשות הפלסטינית המזוהה עם הפת”ח. אחר כך כל אחד מהם מלמד בין 30-90 ילדים בשנה את מה שלמד אצל האויב המושבע של ישראל.
בנוסף תופעל שיטת “אקדמיה למען הקהילה”, שבה אוניברסיטת בן גוריון וכלל המכללות הפועלות בדרום ומקבלות תקציב מהמדינה, יאמצו יישובים בדואים מוכרים ויפעילו בהן מסגרות להכשרת מורים והכשרות מקצועיות נוספות שלאו דווקא מצריכות תעודת בגרות.
לגבי בחירות מוניציפליות מקומיות
תימנע התמודדות בבחירות מוניציפליות של מועמדים אנטי ישראלים
יחוקק סעיף 7 א’ מחוק יסוד: הכנסת- גם בבחירות לרשויות המקומיות. מועמד, או רשימה לא יוכלו להתמודד בבחירות המוניציפליות אם יש במטרותיהם או במעשיהם או בהתבטאויותיהם, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות; תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. חוק זה יחול כמובן בכל רחבי המדינה.
לגבי פוליגמיה:
ביטוח לאומי
• גברים רמאים יענשו, נשים יאבדו את הטבות הביטוח הלאומי
למעלה מרבע מהמשפחות הבדואיות בדרום שתובעות הבטחת הכנסה, הן משפחות שבראשן עומד הורה אחד. נתון זה קצת משונה, נוכח העובדה שמדובר בחברה שמרנית מאד. לאור זאת, יגדיל המוסד לביטוח לאומי את אגף החקירות שלו.
אם יימצא שמדובר בנשים שנרשמו כחד הוריות בהוראת בעליהן כדי שיוכל לנהל אורח חיים פוליגמי ועדין להרוויח את תמיכות המדינה לאימהות חד הוריות, יוגש נגד האב באופן מידי כתבי אישום על פוליגמיה, הונאה וקבלת דבר במרמה ויבוטלו הטבות הביטוח הלאומי המגיעות למשפחות ברוכות ילדים.
הקצאת מגרשים
• שינוי באופן הרישום למגרשים כך שמגרש יירשם גם על האישה וגם על הגבר
בהקצאת מגרשי בנייה בפטור ממכרז לאוכלוסייה הבדואית בנגב, קיים מסלול מענה לריבוי טבעי. גם אישה הרשומה כרווקה או גרושה עם ילדים יכולה לרכוש מגרש על שמה בפטור ממכרז. לעיתים מתברר כי מדובר באישה הנמצאת במערכת פוליגמית. התוצאה היא ראש משפחה עם מספר מגרשים בחסות המדינה.
לאור זאת, יועמד תנאי של חובת מילוי פרטי שני בני הזוג על טופס בקשת הקצאת המגרש. קרקע חייבת להיות רשומה על שני בני זוג. באם התגלה שראש המשפחה רימה- יוגש נגדו באופן מידי כתב אישום על פוליגמיה, הונאה וקבלת דבר במרמה.
• איבוד זכויות
המדינה תנקוב תאריך שלאחריו אדם שיימצא נשוי באופן פוליגמי, יאבד זכויותיו בביטוח הלאומי, כולל אשפוז חינם. לא יהיה אשפוז חינם לגברים המנהלים מערכות יחסים פוליגמיות.
כל זאת בנוסף לאכיפת החוק הקיים בנושא.
התמודדות עם בעיית החינוך:
• בתי ספר
אחוזי הנשירה של תלמידים בדואים בנגב הם כאמור הגבוהים במדינה, וכן הישגי התלמידים הנשארים במערכת נמוכים משאר המגזרים.
הפער הקשיח שנוצר מהעדר ידיעת השפה העברית ושאר הכלים המסייעים להשתלבות, מגבירים את תחושות הניכור והתסכול של צעירים בדואים מהמדינה ועלולים ליצור תחושות של טינה ואיבה כלפיה. לאור זאת, יש לבצע התאמות רבות באופני הלימוד.
מערכת החינוך במגזר הבדואי תתרכז אך רק בהקניית כלים להשתלבות בחברה. יש לבנות כיתות נוספות, לשפץ מוסדות קיימים, לרענן ציוד, להביא מחשוב. לשפר דרמטית את איכות ההוראה וזהות המורים. יסופקו שעות תגבור קבועות לתלמידים מתקשים מכיתה א’, בוודאי לתלמידים לקראת בגרות.
יתקיימו מסלולים לעידוד הצטיינות והכשרת מנהיגות. כל תוכניות התגבור יכללו הסעות והזנה. יושם דגש משמעותי על שיפור השפה העברית.
יתקיימו תוכניות אירוח תלמידים ופרויקטים משותפים עם מוסדות מהאוכלוסייה היהודית בגילאי חטיבת ביניים ומעלה.
• צמצום נשירה מבתי ספר
תלמידים שמסגרת הלימודים הרגילה לא מתאימה להם, יוכלו ללמוד במסלולים בסגנון בתי ספר מקצועיים המעניקים תעודות טכנאי, תעודות מפעיל וכדומה.
יופעלו תוכניות לשילוב תלמידים בתעשייה, הבנויות באופן של “הפרד ומשול”. כלומר הצמדת תלמיד אחד לעובד אחד במפעל מסוים, למשך משמרת שלמה תמורת שכר. בעלי עסק שייקחו חלק בתהליך- יזכו להטבות.
יתקיימו לימודי סביבה עם פעילות מעשית- בשיתוף רשות הטבע והגנים. תורחב באופן משמעותי פעילות החינוך הבלתי-פורמלי. כאשר אחת לשבוע יוכלו התלמידים להשתתף בחוג מהבוקר במקום בית ספר. הקבוצות יהיו מעורבות ככל היותר יהודים ובדואים. מחולק באופן מגדרי, אם הדבר יידרש. החוגים יתקיימו בסגנון ואף אולי בשיתוף קבוצת אחריי!
• חינוך בפזורה לבני 20+
אחד החסמים העיקריים בקרב בדואים רבים הגרים בפזורה, בענין נכונותם להתכנס ליישובים המוכרים, נובע מכך שההורים חוששים שלהם ולילדיהם אין את הכלים הנכונים להצליח בעיירות, ולכן ידרדרו לפשע ולסמים כפי שקרה לרבים מחבריהם. מדובר בטענה הגיונית ביותר וחובה על המדינה לכבד אותה.
לאור זאת, יוקם מערך חינוכי “על גלגלים” להשלמת השכלה מקצועית למבוגרים. תגיע משאית שהיא כיתת לימוד של ממש, לפזורות הבלתי מוכרות. ילמדו עברית, ויעבירו הכשרות מקצועיות שלאו דווקא מצריכות תעודת בגרות.
כך אנשי הפזורה אשר התחייבו להיכנס לעיירות, יקבלו, בטרם כניסתם לעיירות, כלים להשתלב ולהצליח בחברה. בתי עסק אשר יעסיקו בדואים שזה עתה עברו לעיירות, יזכו להטבות מס מן המדינה.
התמודדות עם הבניה הבלתי חוקית
• חיזוק גופי האכיפה ושינוי שיטת ההפעלה
בנגב פועלים מספר גופים המתמודדים עם סוגיית הבניה הבלתי חוקית. הם כפופים למשרדי ממשלה שונים ואינם פועלים תחת מדיניות סדורה אחת “שיורדת מלמעלה”. לכן מידת התאום ביניהם מתרכזת בעיקר בבלימת הבניה הבלתי חוקית החדשה ולא במבנים וותיקים. בשל העדר תקציב וכוח אדם, גם זו משימה זו שמבוצעת חלקית וממילא מדובר בטיפול שטחי שלא פותר את הבעיה הכללית, בוודאי לא בפזורות. לאור זאת יוגדל דרמטית התקצוב וכוח האדם של גופי האכיפה וההסדרה. ותשתנה שיטת ההפעלה ושיטת התיעדוף. מבנים בלתי חוקיים שבעיירות עצמן- ייהרסו. מקבצים קטנים ובלתי מוכרים, שבטוח לא יישארו על הקרקע- יגיעו אליהם כלל נציגי המדינה ויתחילו תהליך מזורז שבסופו התכנסות בתוך מספר חודשים.
בזמן הזה אין סיבה להרוס דיר עיזים פה ושם בתוך מקבץ שכולו ממילא בלתי חוקי. זה רק יוצר אנטיגוניזם ואת הדיר אפשר לבנות לאחר מכן בעשר דקות.
• אגפי הסברה
בנוסף לחיזוק גופי האכיפה, יוקם גוף הסברה מתווך שמדבר “בדואית- נגב”. אנשים שייבחרו בקפידה מתוך האזור, ששרתו בצבא שמכירים את האנשים. יחידה מובחרת של מסבירנים בדואים שיתווכו בין המשפחות הבדואיות לאוכפי החוק ולהיפך. הבדואים עצמם יהיו תמיד חלק בתהליך העיור. יוצגו בפניהם תוכניות וחלופות, לוחות זמנים וכדומה. אם ירצו- יוכלו להיעזר בעורכי דין מטעם המדינה. עורכי דין העובדים בארגונים הפועלים במימון ממשלות זרות- לא יוכלו לקחת חלק באף אחד מן התהליכים.
זרוע נוספת של אגף ההסברה תפעל מול הציבור הרחב. בתקשורת וברשתות החברתיות בעברית, אנגלית וערבית, תחת המשרד לעניינים אסטרטגיים ומשרד החוץ.
עידוד תהליכי עיור
• פיתוח ביישובים קיימים לקליטת משפחות הפזורה
לאור מורכבות סוגיית תביעות הבעלות, פיתוח היישובים הקיימים לטובת תושבי הפזורה, ייעשה בראש ובראשונה על אדמות מדינה הנמצאות בתוך היישובים או בסמוך אליהם. נגד גורמים מקומיים שיפרסמו מנשרי אזהרה שטוענים שהשטח שלהם ולא של המדינה, למרות ההסכמים החתומים איתם, ייפתחו הליכים פליליים בגין סחיטה באיומים, התחזות, קבלת דבר במרמה וכיוצא בזה. הם יעברו לראש הרשימה מבחינת הריסת מבנים בלתי חוקיים, ענישה על פוליגמיה, חקירות מס וכדומה.
• תמריצים ליישובים קולטים.
יינתנו תמריצים כלכליים לרשויות קולטות. הטבות ומענקי מדינה עקביים על כל שכונה שהוסדרה וכל שכונה שאוכלסה על ידי משפחות מהפזורה. יינתן “סל קליטה” מוגדל ליישובים קולטים. כספים אלו יושקעו בפיתוח מערכת החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, בחיזוק שירותי הרווחה, מבני קהילה וכדומה. יינתנו בונוסים כספיים למועצות ולראשי המועצות, על שיפור פני העיר, העלאת מיסי ארנונה, מלחמה בפשיעה, אחוזי אבטלה נמוכים וכדומה.
• קיפול התיישבות בפזורה
כפי שכבר הוסבר, למשפחה שגרה בפזורה קיים חשש כנה לעבור ליישובים מוסדרים. כדי להתמודד עם התופעה הזו, יוקמו צוותי ליווי שיספקו הדרכה ולמידה לפני ותוך כדי תהליך המעבר. שום פזורה לא תידרש להתכנס בטרם עבר אצלה המערך החינוכי “על גלגלים” שהוזכר לפני כן להשלמת השכלה מקצועית למבוגרים. לכל משפחה יהיה מלווה מטעם המדינה. בנוסף תפעל המדינה בשיטת “פינוי-פיצוי” לכל משפחה שעוברת מהפזורה לבית מוכן שיחכה לה בפזורה.
בתום שנה מתחילת התהליך, מי שלא עבר, יאבד את זכויותיו לפיצויים. לאחר מכן בלית ברירה יפונה בכוח. בנוסף תעניק המדינה ‘סל קליטה’ למשפחה הנכנסת.
העסקאות יהיו פרטניות על פי משפחה גרעינית ולא לפי קבוצה או שבט- אבל ההשמה בבתים תהיה בשכנות כדי לשמור על הקהילה האורגנית. מי שיהיה אחראי על בניית הבית זו המדינה. אבל בתכנון הבית יהיה שותף העובר הבדואי ממש מההתחלה. זה תנאי להצלחה.
• הלבנה
באם המדינה תחליט “להלבין” מקבצים בלתי מוכרים כאלו ואחרים, יהיה עליה לעשות זאת רק מול מילוי דרישות כלפי האזרחים שהיא באה לקראתם. למשל- הורדת אחוז הנשירה מבית הספר לאפס, וכל הילדים בגיל 18-21 יכנסו למסלולים של שירות לאומי. ללא מילוי שני תנאים אלו- ההתיישבות הבלתי מוכרת שמבחינת תיאורטית נשקל להלבין אותה- תפורק. כך או כך המגמה לא צריכה להיות הלבנה. אלא במקומות שלא הייתה ברירה.
צמצום ארגוני סכסוך.
• יועבר שינוי בחוק העונשין כך שבמקום “מדינת חוץ” יבוא “ישות מדינית זרה כהגדרתה בחוק העמותות”.
ישנם עשרות ארגוני דה לגיטימציה ישראליים, הפועלים במימון ישויות מדינתיות זרות (אירופאיות ומוסלמיות) יחד עם ארגונים “פלסטיניים” אנטי ישראליים מהרשות הפלסטינית. הבולטים ביניהם הוא ארגון “החזון הפלסטיני” המקיים סיורים משותפים עם ארגון בלדנא הישראלי, חירק חיפה (שאינו רשום כעמותה), ארגוני התעמולה והמשפט של “החזית העממית”, כמו ארגון “אל –חק”, “אל מיזאן” ועוד הפועלים בשיתוף עם ארגונים ישראלים כמו בצלם, המוקד להגנת הפרט ועוד. כדי להילחם בתופעת קשירת הקשר האידיאולוגי והחברתי בין הערבים ביו”ש לערביי ישראל יש למנוע את שיתופי הפעולה הללו.
הערה חשובה לסיכום הפרק הזה:
חשוב מאד לזכור שהבדואים בנגב אינם עשויים מקשה אחת. השבטים שונים, המוצאים שונים ולעיתים אפילו אורחות החיים שונים. במובנים מסוימים זה קצת כמו החצרות במגזר החרדי. לעיניים חילוניות נראים כולם אותו דבר. “לובשי שחורים, עם זקנים ופאות.” אבל בפועל, הם אינם מתפללים באותם בתי כנסת, לא לומדים באותם מוסדות, לא מקשיבים לאותם פוסקים.
במובנים מסוימים כך זה במגזר הערבי, וודאי בהתייחסות לבדואים רק באופן מועצם הרבה יותר. למשל- להביא לנגב מורה ערבי מהצפון רק כי הוא ערבי, או אפילו מורה בדואי מהצפון רק כי הוא בדואי, משול להבאת מורה חילוני מתל אביב לכיתה של חרדים בבני ברק, רק בגלל שעל פי ההלכה שניהם יהודים. בפועל אין ביניהם שום קשר. זה משהו שצריך לזכור.
הדקויות הללו הן קריטיות להצלחה.
מהנדס יהודי לעולם לא ישאל את הלקוח שלו “היכן אתה רוצה את השירותים?” כי ברור שהתשובה שלו תהיה- “בתוך הבית.” בדואי מהפזורה שכל חייו חי במדבר- לאו דווקא ירצה שיתכננו לו את השירותים בתוך הבית. יתכן שהוא יעדיף אותם דווקא בחצר שבחוץ. לא צריך להתבייש לשאול.