מפרקים את הטיעון האינפנטלי של מעודדי הסרבנות
כתב: ארז תדמור
בואו נפרק לרגע את הטיעון האינפנטילי שאומר ״אני נגד סרבנות אבל לא מדובר בסרבנות כי המילואימניקים לא מוכנים לשרת דיקטטורה״.
ובכן הימין טוען כבר 25-30 שנה שאנחנו חיים בדיקטטורה שיפוטית.
מה בעצם אתם אומרים לנו?
שאנחנו פראיירים שבמקום לסרב ולפרק את צה״ל המשכנו לשרת וניסינו לשכנע את הציבור שצריך לצמצם את עוצמתה של מערכת המשפט?
ובכלל, כל הויכוח בנושא הוא על השאלה מהם היחסים הראויים בין הרשויות במדינה דמוקרטית ובהפשטה “מהי דמוקרטיה?”.
הימין טוען שמערכת המשפט דיקטטורית, השמאל טוען שהרפורמה היא צעד ראשון בדרך לדיקטטורה.
אממה?
הימין מכבד את כללי המשחק הדמוקרטיים, מקבל את זה שהעמדה שלנו היא טענה סובייקטיבית ומבקש לגייס ולשכנע את רוב הציבור לתמוך בצמצום עוצמתה של מערכת המשפט.
השמאל מנגד הופך את העמדה הסובייקטיבית שלו ל״עובדה״, שולל את עצם קיומו של דיון ומחליט שמכיוון שעמדתו הסובייקטיבית היא בעלת תוקף אובייקטיבי הרי שמותר לו לשרוף את המועדון.
מדובר בכשל לוגי שפונה לאנשים שלא מסוגלים להבחין בין דעה לעובדה ובטיעון אנטי-דמוקרטי במהותו – טיעון שמייתר ודורס את עצם קיומו של דיון ולמעשה ניגש לבר הפלוגתא הימני ואומר לו: אני צודק ולכן אכפה עליך את דעתי.
להשמיע את הטיעון האלים והרודני הזה בשם ההגנה על הדמוקרטיה זו איוולת מפוארת. והעובדה שהאיוולת המפוארת הזו הכתה שורש בקרב מאות אלפי ישראלים שרואים עצמם כאליטה, זה כבר חומר מעולה לרומן דיסטופי וגם לעבודת דוקטורט על פסיכוזת המונים.