חברון מדממת – עיר האבות מזכירה לנו שהמלאכה עדיין לא תמה

חברון מדממת – עיר האבות מזכירה לנו שהמלאכה עדיין לא תמה

כתב: שי רוזנגרטן, סגן יו”ר תנועת אם תרצו

ביום שני האחרון אירע פיגוע מזעזע בדרום הר חברון: יותר מ-20 כדורים נורו לעבר רכב חולף שבו נסעו אם ובתה ביחד עם מכר שהסיע אותן מהישוב בית חגי. האם, בת-שבע ניגרי בת ה-40, נרצחה לעיני בתה בת ה-12, והנהג אריה גוטליב נפצע גם הוא באורח קשה. הפיגוע הנוראי הזה מתרחש בתזמון מצמרר – כמעט בדיוק בתאריך שבו 94 שנים קודם לכן, אירע הטבח הנורא בחברון בשנת תרפ”ט. זוהי תזכורת כואבת לעובדה שעיר האבות עדיין לא חופשיה.

הסיפור של חברון הוא סיפורה המפואר של תולדות הלאומיות היהודית: סיפור של השתקעות אברהם במסעו לכנען, סיפור קניית שדה עפרון לצורך קבורת שרה, סיפור מגורי יצחק ויעקב, סיפור מסעות המרגלים לא”י, כיבושי יהושע ומלחמתו בברית מלכי הדרום וכמובן סיפור המלכתו של דוד המלך. חברון הייתה ועודנה יתד איתנה של התיישבות יהודית ומעידה על הקניין הגשמי והרוחני שלנו בא”י.

אבל חברון היא גם תזכורת כואבת להיסטוריה של העם שלנו כאשר הוא חסר ריבונות בארצו: האוכלוסייה היהודית בחברון התקיימה במשך מאות שנים תחת עול שלטון זר, נאסר עליהם להתפלל בתוך מערת המכפלה, הם נאלצו להתפלל ב’מדרגה השביעית’, והם היוו קורבן לאלימות נוראה הרבה לפני הדיבורים על הקמת מדינת ישראל, והמניע המזויף של מאבק בהתנחלויות וב”כיבוש”. חברון הועלתה באש בימי המרד הגדול ע”י הרומאים, ובה התרחשו מעשי טבח נוראיים, בין היתר בתקופת הצלבנים, במאה ה-16, במאה ה-19 וכמובן במאה ה-20.

מעשה הטרור האחרון בדרום הר חברון, שמגיע לאחר פיגועים מזעזעים לא פחות במשך עשרות שנים מאז שחרור האזור בשנת 67′ – מזכיר לנו שהמלאכה בחברון עדיין לא הושלמה. דווקא משום שהעיר חברון היא ערש הלאומיות היהודית ושורש התיישבות אבותינו, היא טומנת בחובה את הפוטנציאל להגיע לשיאים המפוארים ביותר בתולדות עמינו אך גם לשמש דוגמה נוראית בנקודות השפל הנוראיות ביותר שלנו.

כיום חברון נמצאת בלב הסערה, “רגל פה ורגל שם” – אחת נטועה עדיין בגלות, כאשר 97% משטח העיר אינו פתוח ליהודים והיישוב היהודי שבה דומה יותר לגטו מאשר לשכונת מגורים. הרגל השנייה מהווה חוטר לצמיחת גאולתנו, כאשר עשרות אלפים פוקדים את מערת המכפלה מידי שנה, בית הכנסת המרכזי שופץ וקברם של רות וישי נפקד לעיתים קרובות.

על מנת שנוכל לקדש את זכרה של הנרצחת בפיגוע האחרון, כמו גם את זכר שאר הנרצחים בפיגועים ובמעשי הטבח לאורך הדורות, עלינו להחזיר עטרה ליושנה: להרחיב ולהעצים את היישוב היהודי שבעיר, להנגיש אותה לקהלים חדשים ורחבים ולהפוך אותה פעם נוספת ליתד עמוקה של התיישבות יהודית בארץ. אם זה יקרה, תחזור חברון להיות סמל מפואר של לאומיות יהודית במקום תזכורת כואבת להיסטוריה רצחנית.

שי רוזנגרטן הוא סגן יו”ר “אם תרצו”, בעברו עורך ומגיש בערוץ 20

 

 

Print Friendly, PDF & Email