על כוחה של האחדות דווקא כשאין הסכמה
מאת רס”ן (מיל’) ליאור בראון, פעיל תנועת אם תרצו
רבים מעם ישראל נושאים כעת את עיניהם אל השיחות בבית הנשיא, מתוך ציפייה שאלו יביא ל”הסכמות רחבות” שיביאו סוף כל סוף ל”אחדות” בקרע שנוצר בעם.
הבעיה היא שלא רק שהשיחות האלה לא ישיגו את האחדות הרצויה אלא הם משיגות בדיוק את ההיפך הגמור. הסיבה לכך היא שעצם קיום השיחות האלה מנציח בתודעת הציבור את השקר הגדול שהאחדות שלנו תלויה בהסכמות רחבות.
כל מי שעוד מצליח לחשוב קצת בכוחות עצמו, ולא מושפע מהתעמולות הקשות שמטפטפים לנו במוח, יודע בוודאות שהאחדות שלנו לא תלויה ביכולתנו להסכים, אלא אדרבה, עוצמה של אחדותינו היא ביכולת להיות מאוחדים בכל מצב גם כשלא מסכימים. עם ישראל לכל אורך הדורות, וכך גם מקום המדינה, ידע אינספור מחלוקות, ובכל זאת נשארנו עם אחד ומאוחד. מעולם לא העלינו על דעתינו שמחלוקת בנושא כל שהוא תפגע באחדותינו.
והנה בתקופה האחרונה, האליטה שמרגישה שהעם מתחיל לקחת לידיו חזרה את השליטה בעצמו, מנסה בכל הדרכים למסמס את תהליך החירות הזה של העם בארצו. אחת הדרכים הכי נפוצות היא בקריאה להגיע להסכמות למען האחדות. לאור מה שכתבנו לעיל מובן שמה שמעניין אותם באמת זה ממש לא האחדות, אלא הרצון להגיע ל”הסכמות”.
כש “הסכמות” ו “הסכמות רחבות” זו מילה מכובסת ל”פשרות”, כלומר לגרום לממשלה להתפשר על החקיקה החשובה שהיא מנסה להוביל ובכך למסמס אותה כמעט לחלוטין.
אם לנשיא באמת היה כל כך כואב ה”אחדות בעם”, אז הוא לא היה צריך בכלל להתעסק בפרטי החקיקה, להיפך – הוא היה צריך להגיד בצורה חד משמעית שללא שום קשר לשום חקיקה אין מצב לפגוע באחדותינו, ושללא קשר לשום חקיקה אין מקום לסרבנות, שריפת רחובות, זריקת בקבוקים על שוטרים, ניפוץ שמשות וכדו’ המפלגים את העם.
אז בפעם הבאה שימכרו לכם את הצורך ב”פשרות” או את השם המכובס שלהם “הסכמות” למען האחדות, וינסו לצייר אתכם מתנגדי הפשרות כגורם מפלג, תגידו להם בצורה ברורה וחד משמעית אנחנו בעד אחדות, גם, ובעיקר כשלא מסכימים.