רבים רבים מעוררים קול זעקה על החינוך הנאצי שמקבלים הילדים והנוער הפלשתיני ברצועת עזה (וביו”ש). אבל תקדישו לי 3 דק ובואו נדבר רגע על החינוך של *ילדי ישראל* >>
מאת שי רוזנגרטן סיו”ר תנועת אם תרצו
1. במערכת החינוך הישראלית לומדים בתיכונים הרבה מאד על פשעי הנאצים – על קרונות המוות והטרנספרים, על הגטאות ומחנות ההשמדה, על בורות הירי וההרג. הלימודים הללו נועדו לטפח דור בעל תודעה היסטורית, שמודע למחיר היקר ששילם העם בגלות ויודע מדוע מדינת ישראל כה חשובה.
2. לעומת זאת אשמח לשאול מי מכם למד בתיכון על עלילות המופתי של ירושלים? טבח חברון? מעלה עקרבים? טבח משפחת הרן? הלינץ’ ברמאללה? הפיגוע במלון פארק בנתניה או בדולפינריום? טבח משפחת פוגל?
3. הטוענים נגד הכנסה של תוכן כזה למערכת החינוך הישראלית (אם מישהו הציע ברצינות), יגידו כי הנחלת הידע הזה לא יוביל לכלום פרט להגברת השנאה לצד השני ו”הרחבת מעגל הדמים”.
4. בפועל בוחרת מערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית בישראל, לצנזר את ההיסטוריה של הרצחנות הערבית, לחנך ל”שלום” ולספר לנוער שלנו כי בג’נין, עזה ורמאללה חיים אנשים מסכנים שהיו שמחים לשחק איתם כדורגל בשכונה ולהוציא את הכלב לטיול.
5. התוצאה המתבקשת היא צמיחתו של דור מנותק מההקשר ההיסטורי של המאבק על קיומנו, ובעל תפיסה נאיבית (שלא לומר טפשית) של המציאות במזרח התיכון.
6. אחר כך הנוער גדל ונהיה לציבור בוחרים שמשפיע על המדיניות בישראל בכיוונים הרסניים, ואחר כך מתפלא פעם אחר פעם מהעובדה שיש לנו אויב רצחני (“לא שיערנו בנפשנו”).
7. לפיכך, אם מדינת ישראל מעוניינת בציבור חכם שיודע להפיק את הלקחים הנכונים מהתנהגותם החייתית והברברית של אויבי ישראל ולעמוד תמיד על המשמר, היא חייבת לדאוג לכך שלעולם לא נשכח.
8. כל אירועי הטבח והרצח הפלשתיני כנגד העם היהודי (כולל השבת השחורה של 07.10.23) – חייבים להיכנס לתוכנית הלימודים שלנו *בדיוק כמו לימודי השואה*. רק כך נוכל להבטיח באמת שלעולם לא ניתן לדבר כזה להתרחש שוב.
