מאת: חן כרמל, רכזת הדיגיטל בשפה האנגלית של תנועת אם תרצו.
פרשת בחוקותי היא הפרשה האחרונה בחומש ויקרא ועוסקת בברכות ובקללות אשר יפלו על עם ישראל בהתאם לאם ישמרו את מצוות ה’.
הפרשה מתחילה בהבטחה: “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם,” וממשיכה בתיאור הברכות שיתקבלו על ידי קיום המצוות, כגון שלום וביטחון, גשמים בעיתם ויבולים טובים.
לעומת זאת, אם בני ישראל לא ישמרו את המצוות, ייפלו עליהם קללות קשות, כולל רעב, מחלות וגלות.
מילת המפתח שחוזרת בפרשה היא המילה ‘קרי’ שמופיעה בפרשה 7 פעמים ולא בשום מקום אחר.
פסוקים כמו ‘והלכתם עמי בקרי – והלכתי עמכם בחמת קרי’.
היא קיבלה פרשנויות שונות כמו מרדנות, עקשנות או אדישות,
אבל הרמב”ם מפרש את המילה על פי שורשה – קרי, כלומר מקרה.
והוא מוסיף שאם עם ישראל מתנהג כאילו ההיסטוריה היא רק ‘מקרה’ ולא על ידי השגחה, גם ה’ ילך על פי אותה השקפה ואמסור את ישראל לידי המקרה. יסיר את ההשגחה.
והתוצאות יהיו כמובן הרסניות לעם ישראל, בוודאי בסביבתו העויינת. הוא יובס במלחמה ויעבור ייסורים קשים.
זה מתחבר לי מיד למחיית זכר עמלק.
כמו שכתוב ב6 הזכירות – זכור את אשר עשה לך עמלק, אשר קרך בדרך…
קירר אותך מאמונה, הפך את ההסתכלות שלך על המציאות ל’מקרה’.
הרב זקס בשיחות על פרשת בחוקותי מחזיר אותנו לאפשרות שלהיות יהודי, זה להאמין שיש משמעות לחיינו הפרטיים ולהיסטוריה המשותפת שלנו.
וההשגחה קיימת גם כשאנחנו לא מרגישים. ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה.
ה’ נותן לנו כוחות לעמוד מול המכות האיומות ביותר שנפלו על העם שלנו.
ואת זה הוא כתב הרבה לפני השביעי באוקטובר.
אם נאבד את האמונה, נאבד את הכוח הזה. ונישאר “עזובים לידי המקרה”. וזו קללה.
הקללה היא בעצם התוצאה.
בין שאר הקללות, ה’ אומר לעם ישראל, שאחרי הייסורים שהם יעברו ואחרי שיהפוך את ישראל לחורבה ויגעל (יפלוט) אותם לגלות.
ואז מופיע, בפסוק לב’ “והשימותי אני את הארץ, ושממו עליה אויבכם היושבים בה”.
ה’ בעצם ‘משחיל’ ברכה בתוך הקללות ברכה שהיא בתוך ההסתרה
כשעם ישראל יצא לגלות, ארץ ישראל תינעל. תהפוך לשממה, וגם ישבו שם אויבי ישראל.
אבל האויבים שיושבים עליה, לא יוכלו לגדל עליה שום דבר, לא יוכלו לטפח את הארץ, ולא יוכלו ליישב אותה באמת.
בגלל שה’ לא שוכח את הברית שלו איתנו, הארץ בעצמה מחכה לנו, שוממת.
כי אם היו אחרים מצליחים להפריח אותה, לא היה לנו לאן לחזור.
בהמשך אחרי כל הקללות ה’ חוזר לנחם אותנו בזיכרון של הברית שלו אתנו בזכות אבות.
וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור.
את הפסוק הזה מפרש רש”י שהאות ו’ במילה יעקוב היא בעצם ערבון שנטל יעקב אבינו מאליהו הנביא שיבוא ויבשר על הגאולה.
לכן הנביא מלאכי כותב ‘הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא’ ולא אליהו.
לסיכום, פרשת בחוקותיי מזכירה לנו את החשיבות של שמירת המצוות וההליכה בדרכי ה’.
היא מציבה בפנינו את הברכות והקללות כתוצאה ממעשינו ומזכירה לנו את הקשר הישיר בין מעשינו לתוצאות שאנו חווים.
הכלים שאתם אנחנו יכולים להתמודד עם האתגרים שבדרך זה כמובן אמונה, ביטחון ושמחה, ולזכור שתמיד יש תקווה ותמיד ישנה אפשרות לשוב אל ה’ ולמצוא את הטוב בכל מצב.
חזק חזק ונתחזק.
