מאת: יונתן שי, ראש אגף ההסברה בתנועת אם תרצו
עלו הרבה שאלות לקראת יום העצמאות תשפ”ד וביניהם שאלות חשובות ולגיטימיות עד כמה ראוי היה לחגוג ביום זה (לאור סבל ועינוי החטופים שטרם שבו) ובכלל עד כמה אנחנו באמת עצמאיים וריבוניים לאור התפתחות המלחמה ברצועת הטרור עזה. אין טעם בטור זה להתעסק בשאלות אלו אלא בהקשר זה יהיה ראוי ביותר לתפיסתי להבין עד כמה עלינו לשאוף ולהדגיש את החשיבות של להיות “עם חופשי בארצנו” לפחות בחגיגות העצמאות ה-77 בשנה באה.
אז בוא נדבר תכלס, כאשר צבא ההגנה לישראל עומד בפאתי מעוז הטרור האחרון של החמאס בעזה, הלא היא העיר רפיח בצדה העזתי, ולא רק שלא פולש ולא מסיים את העבודה כפי שהצהירו ראשי מערכת הביטחון עשרות פעמים מה7.10, אלא מתחיל לדלל כוחותיו ביתר שאת ולמעשה מביא להפסקת הלחימה – את מי יש לנו, העם הריבון, להאשים? ובכלל מי עומד מאחורי הפקרתם חסרת האחריות של החטופים, משפחותיהם ומשפחות הנופלים? מדוע נעצרנו כמעט 3 חודשים בנקודה זו בלי אף שר בכיר או גנרל שיסביר לנו מה עבר לממשלת ישראל בראש? אני מקווה שאני לא מחדש שהפוגה זו נוצלה לבניית תשתיות הטרור ואחיזת שלטון החמאס מחדש בצפון הרצועה. הרי כבר כבשנו את צפון הרצועה לפני מספר חודשים ו”טיהרנו” אותה לחלוטין (כך לפחות חשב הציבור). אז איך למען השם יתברך איבדנו 4 מטובי בנינו בפעולה טרור אחת (לא הכי מתוחכמת) בצפון הרצועה 7 חודשים לאחר תחילת המלחמה, קצת לפני חגיגות ה-76 למדינה? השם יקום דמם של 4 לוחמי הנח”ל (כולם בני ה-19, בגילי המופלג יש לי כבר 3 אחיינים יותר מבוגרים מהם): ארמיאס מקוראיו, איתי לבני, יוסף דסה ודנאל לוי. כעת, על מנת לוודא שאנחנו לא מטומטמים כמו שעושים מאיתנו נשאל שוב מספר שאלות שראשי מערכת הביטחון מסרבים לתת עליה תשובה – אם לא היינו עוצרים את הלחימה ברצועה לפני רפיח האם גם אז היו נהרגים 4 לוחמי נח”ל צעירים בפעולה חבלנית קטלנית אך פשוטה כמו הנחת מטען בצפון הרצועה ה”כבוש”? האם גם אז לא היו נהרגים מידי צו צדדי, קצת אחרי חגיגות העצמאות, 5 לוחמי צנחנים בצפון ה”כבוש” וה”בלתי מזיק” בו ברורה לכל קצין ומפקד פריסת הכוחות השטח? הרי נמסר לנו על ידי ראש ההממשלה כבר לפני מספר חודשים כי אנחנו “פסע לפני ניצחון חוץ על החמאס בעזה” ובכלל ש”הכנענו את גדודי החמאס בצפון הרצועה” (אם בכלל יש המעיז בקבינט המלחמה הגלותי להשתמש במילה “כיבוש” על מנת לא לעצבן את דוד סם או דוד פריץ) אז מה לעזאזל קורה כאן ומי בפועל אמר עצור בניגוד לכל היגיון של תורת לחימה א-סימטרית נגד אויב מהאכזרים שידע עמנו? וזוהי השורה התחתונה – נשאלו הרבה שאלות שהתשובה האחת ויחידה עליהם ברורה כשמש.
הממשל האמריקאי בכלל ומחלקת המדינה בפרט של ארה”ב תמיד שאפו לשלוט באחות הקטנה במזרח התיכון ולא לתת לה לפעול בהתאם לאינטרסים הביטחוניים שלה. רונלד רייגן נשיא ארה”ב דאז עשה למנחם בגין את המוות כאשר החל התהליך המדיני של סיפוח רמת הגולן ואף הוא איים בסנקציות הקשורות בנשק, לפני כן האמריקאים לא באמת סלחו לבן גוריון על סיפוח הנגב והגליל בשנות ה-50 והיו אכן יחסים קרירים בעקבות כך עד אחרי מלחמת ששת הימים. ב-20 השנים הראשונות הקריטיות למדינה, האמריקאים בהחלט לא היו לצידנו להמרות שידעו הסיכון שהפרויקט הציוני עלול להיות לגמרי זמני (עם גבולות ממש לא ברי הגנה ועולם ערבי שמחכה לנקמה). ג’ורג’ בוש האב נשיאה לשעבר של ארה”ב הפעיל בתחילת שנות ה-90 לחצים כבדים ובלתי סבירים על ראש הממשלה דאז שמיר לא לתקוף בעיראק לאור התוקפות ושיגור הטילים לעבר ישראל במלחמת המפרץ ואף הצליח בכך. יצחק שמיר ז”ל איש המחרת התוקפני-והניצי איש ימין אידיאולוגי אמיתי שלא ספר בכלל את רב המרצחים מהרשות ערפאת ושאר כנופיית הטרור בעצמו נאלץ להתקפל ללחץ אמריקאי (היום בדיעבד אנחנו יודעים כמה חלש ועלוב נתפס שחקן במזרח התיכון שהוא לא מגיב בעוצמה). סדאם חוסיין ומשטר הבעת’ האכזרי שלו אמנם נפלו לאחר מלחמת עיראק (גם האמריקאים היו בקונספציה על נשקים “כימיים וביולוגיים” לא קיימים שעלתה להם לא מעט, לא רק אנחנו) אך כבר אז היה ברור שיש מעצמת על עולמית אחת וידידותית לנו מאוד יש יגידו ששואפת בכל הכוח לסרס אותנו במזרח בתיכון בו מסריסים עושים “קציצות” בלשון העם (אכן דימוי קשה לאחר ה7.10). וזה בדיוק הזמן המושלם והמתאים לחזור לאסון 7 באוקטובר והטבח האכזרי שכמובן יתאפשר והתפרץ עלינו באש שואתית יום שבת-שמחת-תורה אחת חגיגית כי פשוט שנים רבות נאצלנו להילחם מסורסים עם ידיים מאחורי הגב בסבבי “לחימה” נגד חמאס שהיום נראים לנו מעליבים ולא רציניים. אכן קורע לכולנו הלב על הנופלים ב”צוק איתן” שעד היום לא ברור כמעט לאף אחד מה הייתה תכלית נפליתם ברצועת הטרור אם לא למחות את זרע עמלק מעל פני האדמה שם. עושה רושם שפשוט התמוגגנו באותם ימים מביצועי מערכת כיפת ברזל והעדפנו אותו בהערצה עיוורת על פני עיקרון הערכת האויב (סירוס עמוק וממאיר כבר אמרנו?).
אז הנה התשובה שכל ישראלי היום יודע אותה לשאלות מיליון הדולר (או מיליארדי הדולר מהקונגרס) מעלה – מדינת היהודים העצמאית-ריבונית אחרי האסון השואתי שעברה לא הביאה לסיום (או לחלופין הקפיאה לחלוטין) מלחמת הנקם נגד ארגון הטרור חמאס אך ורק בגלל שיקולי הבחירות של הנשיא הישיש והמדשדש בסקרים ביידן! כן כן, אותו ג’וזף ביידן שבתור סנטור צעיר בן 39 וחבר בכיר בוועדת המשפט של הסנאט האמריקאי איים על ראש הממשלה האנטי-גלותי שלנו מנחם בגין כי הסיוע הצבאי לישראל (בשיא מלחמת לבנון הראשונה!) יפסק אם בישראל לא יענו להוראות הדוד סם באשר להפסקת הבנייה בהתנחלויות. אז ההיסטוריה חוזרת על עצמה או לא? סליפי ג’ו פשוט רואה את הסקרים ואיך הנשיא לשעבר טרמפ משאיר לו שם אבק ונחרד מה יקרה כאשר במשמרת לו ישראל תשמיד כליל את החמאס ושאר המרצחים האיסלמיסטיים ברצועה וכבר למחרת מיליוני קולות המוסלמים באמריקה ינטשו לטובת – אף אחד. ביטחון ישראל והישרדותנו באזור לא באמת מעניינים את פוליטיקאי-העל הבלתי נגמר ביידן, לא בשנת 1982 ולא בשנת 2024 – אלא רק הישרדותו הפוליטית. ובהחלט אי אפשר להכחיש שהוא ניחן ביכולת שכזו אחרי כל כך הרבה שנים בפוליטיקה בשלל עמדות מפתח וזכה בתואר הנכסף של הנשיא הנבחר המבוגר ביותר אי פעם. אגב, איפה נעלמה נושאת המטוסים הקטלנית והחדשנית בעולם של צבא ארה”ב, “ג’רלד פורד” שבילתה פה בתחילת המלחמה מספר שבועות ונועדה להרתיע את החיזבאללה מהים התיכון במקרה של הידרדרות ביטחונית רצינית בגזרת הצפון? אהה נכון, חזרה לווירג’יניה בדיוק שהעניינים בצפון התחילו להידרדר ומתקפות החיזבאללה הפכו יותר ויותר קטלניות כאשר השתדרגו הפצמרים וטילי הנ”ט לטילים מדויקים וכתבמ”ים מתאבדים-חכמים.
קוראי שורות אלו חייבים לשים לב שלא מדובר רק בביידן ובממשל האמריקאי שמנסים לשלוט בנו ביד רמה. גם הממלכה הבריטית הידועה במדיניות החוץ הידידותית שלה כלפי ישראל (יש הטוענים, לא בצדק, שמדובר בבת הברית השנייה הכי ידידותית לישראל בעולם) הפנתה לנו עורף במלחמה זו כאשר לפני חודש ימים התחלפו הצהרות הסולידריות של ראש ממשלת בריטניה בתחילת המלחמה (כאשר גופות הנרצחים עוד היו טריים ולא יצאנו במתקפת נגד) באיומים באמברגו של נשק וגינויים חריפים נגד ישראל בשל המלחמה עזה בעקבות לחץ מסיבי מהמערכת הפוליטית והמשפטית במדינה (להוסיף אולטימטומים לביקור הנוחבות בבתי הכלא שנענה בחיוב בינתיים והכרה במדינת טרור פלסטינית ועוד). האם היה זה אחד הגורמים שגרמו לצבא שלנו לעמוד מנגד ולא לגמור את העבודה ברפיח הצפופה והנואשת להומניטריות? כנראה שכן.
ובכלל, התלות שלנו בנשק תוצרת חו”ל שאמור להישלח אלינו ברכבת אווירית בעת צרה הפך להיות אמצעי לחץ משמעותי ואפקטיבי על מדינת ישראל (ללא ספק דבר שיעלה בוועדת החקירה לאירוע לאסון 7.10, אם וכאשר) שהיא אמנם חוגגת עצמאות כל שנה אך לפי הניתוח לעיל לא בטוח כמה אנחנו עצמאיים בניהול המלחמות שלנו. כמו כן, לצערנו כל ילד בישראל שיודע קצת לקרוא מכיר בימינו את המושג “מנדט בינלאומי“ להמשך המלחמה. נדמה שאכן מדובר באחד מאותם ביטויים שיום אחד נחת בחיינו אבל מספק את ההרגשה כאילו תמיד היה איתנו לדורי דורות כמו “אלימות מתנחלים” וה”דתה” שלא באמת היו קיימות עד לפני מספר שנים וגם הם הגיחו לחיינו בהשפעות קרנות זרות שאינן מונעות מציונות (בלשון המעטה). אז ברור שאם אין מנדט בינלאומי, אין גם משלוחי נשק ליהודים בצרה וברור שגם ידידותנו הקרובות ביותר תשלופנה ציפורניים במקום שבו זה הכי כואב. הישרדות במזרח התיכון זאת אומרת מלחמה עוצמתית ואכזרית ולא תמיד זה עולה בקנה אחד עם הסטנדרט האירופי המחמיר ל”זכויות אדם” שנועד למנוע פשעים נגד האנושות כלקחי מלחמת העולם השנייה, רק עם יוצא דופן אחד קטן – אין להם בעיה שגם הפעם ישחטו יהודים בהמוניהם. אנחנו במילים אחרות מחוץ למשוואה. ואיך אני יכול להגיע למסקנה כה נחרצת? שימו לב לדוגמא הבאה – הצרפתים שדווקא כן הראו סימפתיה כלפי העם היושב בציון בעקבות השואה ובעקבות כך שהיו בעצמם קורבנות של כיבוש נאצי-גרמני משפיל, סיפקו לנו כלי מלחמה ונשק הכרחיים לקיומנו בשנים הראשונות למדינה. הסימפטיה הזו נמשכה כל עוד ישראל הייתה במגננה ועתיד המפעל הציוני עמד בסימן שאלה גדול אך כאשר היה ברור שהמפתח להמשך קיומנו טמון במתקפת מנע ניתן לקבוע כל הופקרנו קשות. במאמרו של מתן אשר משנת 2015 (מגזין מידה) נכתב בהרחבה על נשיא צרפת דאז שארל דה-גול (אם כל הסימפטיה שהייתה לו כלפי היהודים בעבר) שהטיל אמברגו נשק מכוער נגד ישראל 3 ימים בלבד לפני מלחמת ששת הימים, ושוב ברגע האמת רגע לפני מלחמת ה”להיות או לחדול” שלנו, בת ברית יציבה נוטשת אותנו לטובת תיקון יחסיה עם העולם הערבי, מזכיר לכם משהו? כאמרת החכם אדם שלמה המלך: “עולם כמנהגו נוהג ואין כל חדש תחת השמש”.
רוצים עוד דוגמא אירופאית קלאסית? ניתן לכם את גרמניה הקלאסית וה”ידידותית לישראל”: שבוע אחרי יום השואה – לפני 3 שנים בדיוק (מאי 2021, בשיא מבצע שומר החומות), ראש מפלגת הסוציאל-דמוקרטים (כיום מפלגת השלטון בגרמניה) נורברט וולטר-ברויאנס, הביע דרישה להתנות את מכירת ושליחת הנשקים המיוצרים בגרמניה עבור ישראל בכך שגרמניה תהיה “שותפה בקבלת ההחלטות הביטחוניות של ישראל” במסגרת הקונפליקט עם הערבים. הבנתם את הטירוף? 80 שנה אחרי השואה יהיו אלו פוליטיקאים גרמניים (או צאצאי מרצחים, איך שתרצו) שיקבעו לישראל תנאים לקבלת משלוחי נשק בניהול מלחמות הישרדות אזוריות. אז בוא נגיד שאפשר להבין כאשר מדובר בראש מפלגת שמאל עוינת לישראל (אז והיום). אז האם לפחות יש לנו תמיכה מצד גרמנים שאמורים להיות אוהבי ישראל בכל הקשור לאספקת נשק שנחוצה לנו להגנת ארצנו מפני הרוצחים האנטישמים המתועבים בעולם? לפני כמעט עושר, חבר הבונדסטאג הגרמני דאז ואיש מפלגת הירוקים האנטי-ישראלית, פולקר בק, אשר עמד אז בראש הקבוצה הפרלמנטרית בבונדסטאג ישראל-גרמניה ונחשב בזמנו לידידי ואוהב ישראל, הרשה לעצמו אף הוא לאיים על ישראל (בטוויטר) בקביעתו ש”על ממשלת גרמניה לחדול משליחת נשק לישראל אלא אם כן ישופרו תנאי המחייה של הפלסטינים ותיפסק הבנייה בהתנחלויות לאלתר”. או כמו שאמר פעם עליו הסופר והמחזאי הידוע טוביה טננבאום (שהכיר אותו בעת כתיבת ספרו בגרמניה): “עם כאלה חברים כמו פולקר בק, עדיף לנו היהודים כבר את האויבים שלנו”.
מכאן ועל פי הכתוב לעיל, אין ספק כי השנה ,לאחר חגיגות העצמאות שעברו עלינו לטובה, למדנו כמה יחסי הוא המושג “עצמאות” בכל הקשור לניהול המלחמות שלנו בכלל והמערכה הרב חזיתית והגורלית שאנחנו נמצאים בה בזמן זה. הכרחי ולגיטימי שלא רק נשאל את עצמו עד כמה צריך וראוי לחגוג את חגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל בכל שנה ושנה כאשר הכישלון המוחלט בהשגת יעדי המלחמה כמעט 8 חודשים מתחילתה זועק לשמיים, לא פחות מזעקת הייסורים של חטופינו בעזה. על אחת כמה וכמה כאשר השנה גילינו כי החלטות ביטחוניות הרות גורל עוברות במקרה הטוב אצל היהודי “הטוב” מזכיר המדינה בלינקן ובמקרה הרע – אצל הנספח הצבאי האמריקאי בישראל (ע”פ הפרסומים בקול היהודי). מכאן, האם יש מה בטענת החרדים שזוהי לא באמת עצמאות כל עוד לא הגיעה הגאולה ואין באמת עצמאות בארצנו כאשר כמעט כל נסיעה שלנו מעל שעה וחצי לכיוון מסוים מחכה לו מישהו שבוודאות ישחט אותו אם לא נהיה בליווי ע”י פלוגת מג”ב או צנחנים? יכול להיות אך כמובן נושא זה מצריך מאמר נפרד. מה שבטוח, היום יותר מתמיד, חשוב לשים דגש על שיפור וחתירה בלתי מתפשרת לעצמאות מלאה בהיבט הבינלאומי של המילה. מלחמותיה העתידיות של ישראל לא יכולות לשרת אינטרסים זרים כי אז באמת אין טעם בכלל להגיע לחגיגות ה-77 כאשר כל משבר אנרגיה גלובלי או קמפיין בחירות בחוץ לארץ משליך על יכולותינו הצבאיות ומעכב ניצחונות נחוצים למען עתיד ילדינו.
לסיום, התורה מספרת על בלעם הרשע שבא לקלל את עם ישראל ויצא מברך: “הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב”. כמה אמת יש בדברי נבואתו של בלעם. הוא עצמו היה שונא ישראל אך בהחלט על פי מבחן הזמן הקב”ה שם דבר אמת בפיו, בעל כורחו, לידע ולהודיע כי כל הצלחת ישראל היא רק כאשר הם נבדלים מהאומות. על אחת כמה וכמה במישור האסטרטגי-הבינלאומי מול עמי אירופה וארצות הברית. העמקת יחסי הביטחון והתלות בייצור הנשק עלולה רק להביא במודע או לא במודע לחנופה, התרפסות וצייתנות כפויה שרק ירחיקו אותנו ממה שאנחנו באמץ צריכים מהם לניהול מלחמה קטלנית ומתמשכת והערכת האויב (כפי שהוכח פעמים רבות בהיסטוריה). “הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב” – בדד נלחמו במלחמות ישראל הגדולות ובדד ניצחנו ניצחונות ניסיים והרואיים.
