פרשת בהעלותך – על אתגרי החירות וכפיות טובה
שי רוזנגרטן, סגן יו”ר תנועת אם תרצו, רס”ן במילואים בחיל הים.
פרשת השבוע עוסקת בתחילת מסעם של בני ישראל מהר סיני לעבר א”י, בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. המסע שמתחיל באווירה חגיגית – “וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה’ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ” – הופך עד מהרה למסכת של תלונות וכפיות טובה מצד העם אשר זה עתה יצא מעבדות לחירות.
הפרשה מספרת לנו על שני חטאים גדולים של עם ישראל בשבועות הראשונים של המסע: “חטא המתאוננים” וחטא “קברות התאווה”. לשני חטאים אלו מכנה משותף ברור – כפיות טובה ובעיקר שכחה של מצבם הנוראי בארץ מצרים, בהיותם עבדים.
עם ישראל שקצרה רוחו מהשהות במדבר ומהאוכל החד גוני שהוא מקבל, החלו להתלונן ולהתאוות למאכלים מיוחדים ואקזוטיים שהיו עדים להם באימפריה המשעבדת: “זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים”.
הניתוק שבציטוט זה מתמיה ומעמיד את הקורא בסימן שאלה הגדול – הייתכן שעם שיצא זה עתה משעבוד של מאות שנים באמת יתגעגע אל האימפריה המשעבדת ויבקש לחזור אליה לאחר שיצא לחופשי?
נדמה כי ללא אירועים דומים שחווינו בשנים האחרונות, לא הינו מסוגלים להאמין לכך. אולם הערגה והזלת הריר על המעצמה המשעבדת האחרונה, גרמניה, כולל המילקי ועוד שלל מעדנים זולים שניתן למצוא בה – מעידים כי גם לאחר שלושת אלפי שנים העם היהודי נשאר כפי שהיה.
עלינו גם להיות הוגנים ולהודות: החיים במדבר היו קשים ומלאי תלאות, וגם לצד שלל ניסים ואירועי פלאות שמתוארים בתנ”ך, הרי שהמקרא עצמו מספר לנו על מחסור מתמיד במים ובאוכל, ועל הליכה של ימים ולילות רצופים. בדומה לכך, גם החיים בארץ ישראלים קשים באופן אובייקטיבי לחלוטין ומלאים בתלאות: מלחמות, מגפות ויוקר מחייה שאין להקל בו ראש.
אולם הניתוק וכפיות הטובה נובעים מהעובדה כי למרות כל התלאות הללו, עם ישראל בימינו (ובתקופת המדבר) זכה להיות בן חורין אחרי מאות שנים של שיעבוד והתעללות. אכן, אין זה קל כלל וכלל להיות חופשי ולדאוג לצרכי עצמך מבלי המעטפת של הגוי המשעבד, אשר משמש כספק של הרבה צרכים גשמיים במערכת יחסים אלימה שקשה להתנתק ממנה.
עם ישראל התקשה לקבל לאורך הדורות את המעמסה והאחריות הנלוות לעצמאות ולריבונות. הוא התרגל יותר מידי שנים להיות תלותי וחסר אחריות, עד כי רבים מבניו מרגישים צורך לחזור לגלות ולקבל את המעטפת המפתה של עמים אחרים (עד אשר האנטישמיות פורצת בחזרה).
הדברים מקבלים משנה תוקף בתקופת המלחמה הקשה שפוקדת אותנו, אשר גורמת לרבים להרהר במעשים כמו יציאה מן הארץ. עלינו להזכיר שוב כי הקושי של החיים בישראל הוא ממשי ומאתגר מכל בחינה אפשרית, לא נוכל לפטור את עצמנו באמירה כי “החיים שלנו תותים”. ואולם עלינו לזכור תמיד כי חיים של ריבונות ועצמאות, קשים ככל שיהיו, הם תמיד עדיפים על חיים בארץ משעבדת, והם הערבון היחידי לביטחונו ולשלומו של העם היהודי.
נישא תפילה כי הקשיים והאתגרים המרים שמלווים את חיינו בארץ הקודש יסתיימו במהרה, שהחטופים ישובו לגבולם והמפונים לביתם – אך נוסיף לזכור תמיד כי לצד אתגרים אלו עלינו להודות בכל יום על החיים החופשיים בארץ אבותינו, אשר הובטחה לנו על ידי צור ישראל וגואלו.
