פרשת קרח
מאת: אלמוג קשתי, ס. ראש אגף קשרי ציבור בתנועת אם תרצו
בפרשת קרח אנו עוברים טלטלה גדולה – קרח, דתן, אבירם ומאתיים חמישים ראשי ישראל קוראים תיגר על מנהיגותו של משה רבינו עליו השלום. במהלך הטלטלה אנו רואים שמשה נוהג במתינות, ומדבר אל שבט לוי בקור רוח ואף מחפה על אחיו הטוב אהרן שעליו כבר נאמר באבות “אוהב שלום ורודף שלום” (פרק א’ משנה י”ב).
אך טענתם של דתן ואבירם מצליחה לטלטלו ואז משה מאבד את קור רוחו כפי שמעיד עליו הכתוב “וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד..” (פרק ט”ז פס’ ט”ו). אם נתבונן בטענתם של דתן ואבירם: “הַמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֨נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַֽהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי-תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵי֖נוּ גַּם-הִשְׂתָּרֵֽר: אַ֡ף לֹ֣א אֶל-אֶ֩רֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן-לָ֔נוּ נַֽחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַֽעֵינֵ֞י הָֽאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַֽעֲלֶֽה” (פרק ט”ז י”ג-י”ד) אנו נראה כי החלק הדרמטי ביותר לפי ניגון הטעמים הוא בלב דיבורם “אף לא אל-ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו”.
המדרש מספר לנו שכל רצונו של משה הוא להגיע לארץ ישראל ואף מתפלל ואתחנ”ן תפילות – חמש מאות ושלוש עשרה – על מנת שיכנס. הזלזול של דתן ואבירם בארץ ישראל מצליח לזעזע כל כך את משה רבנו שבהמשך הוא קורא לדתן ואבירם” הָֽאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה” (פרק ט”ד פס’ כ”ו), וזאת פעם ראשונה שמשה מכנה כך קבוצת חוטאים בעם ישראל ובאופן כללי זו פעם ראשונה במקרא שמישהו מעם ישראל מכנה כך קבוצת חוטאים בעם, לפני כן רק פרעה העיד על עצמו ועל עמו כי הם רשעים.
וכדאי להתבונן בפסוקי טענתם של דתן ואבירם, וכך נראה כי הדרמטיות והרשעה המוגזמת הכשילו אותם בלשונם והם חתמו את טענתם ב”לא נעלה”. תוספת זו הביאה לכיליונם, שהרי לא רק שלא זכו לעלות לארץ ישראל, או לשיטתם לחזור לארץ מצרים אלא ירדו חיים שאולה ונתקעו בין שתי הארצות. כך יש לנו ללמוד היום גם כאשר ארצנו במלחמה וחלקים ממנה חרבים והמילקי בברלין זול יותר, צריכים אנחנו לזכור מה שקרה לדתן ולאבירם.
כאשר מאבדים את צדקת קשרנו האדוק לארץ ישראל וקורצים למצרים החבולה מהמכות וקריעת הים אזי מתרגשות עלינו הצרות ועלולים אנו להכשל בלשוננו ולהביא למפלתנו. וכל זאת כי הרשעה רוצה לחלל את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל. ועל כן עלינו להתאמץ ולהראות הן לרשעה והן ולקדושה שחפצים אנו בכל חלקי ארצנו – בין אם מדובר על ערים כמו תל-אביב וירושלים, ובין אם מדובר על עזה, הגולן, הגליל, השומרון, יהודה והנגב. כל ארצנו שלנו היא ורק בה תהא לנו תקומה.
