האם אנחנו נופלים שבי בידי קונספציית סבבים חדשה – בלבנון?
מאת: דוד בוגוסלבסקי, רכז בתנועת אם תרצו
בשבוע האחרון כל עיניי ישראל היו נשואות לצפון, כאשר בערב מוצאי שבת התבשרה ישראל על הירצחם של כ12 ילדים במג’דל שאמס שבגולן. השבוע נמשך עם חיסולם של פואד שוכר בלבנון, מספר 2 בחיזבאללה, ושל איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של החמאס בזמן שהותו באיראן.
כמובן שחיסולים אלה לא ישיבו את הביטחון לצפון, אך הם מקרבים ככל הנראה את המלחמה העצימה שצפויה במוקדם או במאוחר לפרוץ בצפון, בין אם בשל תגובה של חיזבאללה שישראל לא תוכל להבליג עליה, ובין אם ביוזמה ישראלית. אך הבה נבדוק מה בעצם נמצא בתכנון, על פי פרסומים בתקשורת, לאותה מלחמה מהצד הישראלי, והאם זה יספיק?
ממה שנראה כרגע, התוכנית האסטרטגית הינה הגעה של צה”ל עד לליטאני, ולפי פרסומים בתקשורת, שם צה”ל והדרג המדיני רוצים להשיג הסכם עם חיזבאללה שאמור להשיב את תושבי הצפון לבתיהם. בשום שלב שהוא לא מדובר על תכנית כלשהי להשמדת חיזבאללה, או למיגור תמידי של כוחו. בפועל, בעצם, מדובר בדיוק באותם סבבים שהיו בעזה בעפרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן ושומר חומות – סבבי “מכות חזקות” ותו לא, שלכל היותר יסיגו את כוחו של החיזבאללה זמן קטן לאחור. חשוב לזכור שמרכזי לוגיסטיקה וטילים רבים של חיזבאללה נמצאים מצפון לליטאני, כך שלכל היותר הגעה לליטאני תסיג את כוחות רדואן שנמצאים דרומית לליטאני, צפונה, לפחות לזמן הסבב.
כמובן שהסיבה העיקרית לפינוי הצפון הייתה לאחר ה7 באוטובר מחשש לחדירת כוחות רדואן לצפון, ועשיית זוועות רבות אף יותר מאלה שנעשו בדרום הארץ. אמנם הגעה של צה”ל לליטאני תרחיק איום של כוחות רדואן לזמן מסויים, אך הזמן הזה שווה בערך לזמן שבו צה”ל ישהה בדרום לבנון, ומיד לאחר מכן, בין אם תוך חודש ובין אם תוך שנים, הוא יחזור גם יחזור ללא אכיפה פיזית של ישראל או בעלות בריתה על העניין.
זאת ועוד, חיזבאללה איננו חמאס, והאבידות הצפויות מעימות “מוגבל”, בהנחה לא מבוססת שהוא ישאר כזה, בדרום לבנון גדולות לאין שיעור מהסבבים עם ארגון החמאס. היכולת הטילית של חיזבאללה גבוהה עשרות מונים מזו של החמאס, ועשויה להיות כואבת לעורף ברמה שאולי אף לא תאפשר לישראל להשאיר את העימות “מוגבל” לדרום לבנון, ותכריח את ישראל להרחיב אותו, בלא תכנון אסטרטגי נבון בעניין. זאת מבלי לדבר על איום המנהרות שכנראה קיים בלבנון ביתר שאת, והאבידות הצבאיות שהארגון כנראה יגרום לצה”ל. וגם אם נניח שהעימות יסתיים בסופו של דבר באיזשהו הסכם, הדבר בעצם לא יפתור כלום, וישאיר את ישראל עם אותה בעיה: איום טילים כביר על ישראל, ואיום של פלישה קרקעית לצפון בידי חיזבאללה מדרום לבנון. במה הדבר שונה מקונספציית הסבבים בעזה? זאת ועוד, המחיר של קונספציה שכזו עשוי להיות גבוה אף יותר מקונספציה זו בעזה.
מה אם כן עלינו לעשות? ראשית, עלינו כציבור להבין את הבעייתיות של התכנון האסטרטגי הנוכחי של ישראל באשר לבעיית חיזבאללה בצפון, ועלינו לדחוף לתכנון אחר, נועז יותר, כזה שיחתור לניצחון והכרעת החיזבאללה בלי סבבים אינסופיים שמתפוצצים לנו בפרצוף כמו ב7 באוקטובר.
תכנון שכזה יצריך מאיתנו ראשית לתכנן את מטרתנו, ולאחר מכן יצריך מאיתנו לנבור ביכולותיה של ישראל להוציא לפועל תכנית שכזו, דבר שיכלול בדיקה של מוכנות צבא היבשה לתכנית כזו (צבא שקוצץ ב6 אוגדות (בעיקר מילואים) ב20 שנים האחרונות במקום לגדול ביחד עם גידול האוכלוסייה בישראל), והצעה של צעדים מידיים שעשויים להעצים את כוחה של ישראל בטווח הקצר. נצטרך גם לבדוק היתכנות של בריתות מסויימות בצפון שיצריכו מישראל מחוייבות שהיא לא הפגינה בעבר – עיין ערך הנסיגה מדרום לבנון בשנת 2000. על אלה נפרט בע”ה במאמרים הבאים!
