שנת תשפ”ד (2024) היתה שנת מבחן לאקדמיה הישראלית – הציון: נכשל!
מאת: דב טרכטמן, ראש אגף דיגיטל בתנועת אם תרצו
שנת הלימודים האקדמית הזו נפתחה שלא כשגרה. היא נפתחה בעיכובים, היא נפתחה בנוכחות חסרה. עם ישראל עוד מלקק את פצעיו מהטבח האכזרי של ה-7.10. סטודנטים ואנשי סגל רבים גויסו למילואים ולכן לא היו נוכחים, חלקם במשך שבועות ארוכים, רבים כמעט לאורך כל השנה. ויש כאלו שלא שבו לספספל הלימודים. חלקם כי נרצחו. חלקם כי נחטפו. חלקם כי איבדו את היקר להם מכל ולא התאוששו.
מציאות אכזרית שכזו העמידה את האקדמיה במבחן – מבחן של סולידריות. סולידריות עם החברה הישראלית. סולידריות עם רוב האוכלוסיה האקדמית. אקדים את המאוחר ואומר: האקדמיה נכשלה במבחן הזה.
הסתה בקמפוסים
דווקא בשנה הזו, אחרי טבח אכזרי בו נרצחו מעל 1,200 אנשים, נחטפו מאות, ונפצעו עוד אלפים רבים, שאליהם הצטרפו עוד מאות נופלים בחזיתות השונות, ורבים מכולם חלק מהקהילייה האקדמית בין כסטודנטים, בוגרים או אנשי סגל או קרובי משפחה של סטודנטים ואנשי סגל היינו מצפים שהקמפוסים יהפכו לחממה מוגנת מפני הסתה, קריאות אלימות והזדהות עם האויב.
אך לא כך הדברים. לא רק שהאקדמיה לא נלחמת בהסתה, היא מגלה סבלנות ויד רכה כלפיה. נתחיל מהאוניברסיטה העברית, מהמוסדות הותיקים בישראל. מרצה באוניברסיטה, פרופ’ נדירה שלהוב-קבורקיאן שבהקשר לטבח ה-7.10 טענה שהוא לא היה מופנה כנגד יהודים. כמו כן קראה קבורקיאן לבטל את הציונות. המרצה השמיעה עוד שלל התבטאויות קיצוניות ומזעזעות. האוניברסיטה “השעתה” את נדירה למספר ימים בלבד. לאחר שקבורקיאן נעצרה ונחקרה על ידי המשטרה, מיהרו באוניברסיטה העברית לגונן עליה וקראו לשחרורה באופן מיידי[1]. מדובר ביריקה ממש בפניהם של הסטודנטים שאיבדו בני משפחה וחברים בשבת השחורה.
אך האוניברסיטה העברית מכילה לא רק מרצים שמתבטאים באופן מזעזע וקיצוני, אלא גם סטודנטים שמניפים את דגל הטרור של אש”ף וקוראים “לפדות בדם ואש את אל-אקצא”. הסטודנטים בהפגנה קראו “לשחרר את פלשתין” (כלומר – למחוק את ישראל) וחלקם אף קראו “אינתיפאדה”[2]. האוניברסיטה, כמובן, לא השעתה את הסטודנטים המסיתים.
ונעבור מי-ם לעיר שליד הים. נשיא אוניברסיטת תל-אביב פנה למפקד מחוז תל-אביב במשטרה לאפשר לסטודנטים חובבי דגלי הטרור של אש”ף לקיים עצרת “נכבה”[3]. נזכיר כי “נכבה” הוא ה”אסון” של אלה שמכנים עצמם פלשתינים. מהו אותו אסון? כשלונם בניסיון רצח העם היהודי בארץ ישראל, ותקומתה של מדינת ישראל תחת חורבות המנדט הבריטי. הם מבכים את כשלונם, מבכים את תקומת מדינת ישראל ומציגים עצמם כקורבנות. בושה וחרפה שנשיא האוניברסיטה ביקש לקיים את העצרת הזו, בפרט בשנה הזו.
אך אוזלת היד המקוממת אינה נחלתן של המוסדות הגדולים בלבד. כך למשל ב”בצלאל”. סטודנטית במוסד מעידה כי “אנשים שהביעו שמחה ב-7 באוקטובר, חזרו ללמוד איתנו כאילו לא קרה כלום”[4]. בעוד כתבה ממש מצוין סטודנטים אף אספו תיעודים של פוסטים של תמיכה בטרור שפרסמו סטודנטים ואף אנשי סגל. נכון, המוסד השעה 3 סטודנטיות. אך לפי הלך הרוח בקמפוס לאורך המלחמה, נראה שזה לא מדגדג את קצה הקרחון. ומה קרה בהמשך השנה? ובכן, נחשף כי הסטודנט ג’מאל חוסייני, שהורשע במעורבות בהצתת בית משפחת ישובייב בירושלים חזר ללמוד בקמפוס[5]. אז ככל הידוע לנו, רק 3 סטודנטיות הושעו בגלל כמה פוסטים. יש סטודנטים ואנשי סגל שהמשיכו לפרסם דברים בעיתיים, וסטודנט שהיה מעורב בהצתת בית חזר לספסל הלימודים. איזו חרפה.
וכעת נעבור צפונה, לעבר אוניברסיטת חיפה. בתחילת השנה נראה כי האוניברסיטה נוקטת צעדים ראויים כשהיא משעה סטודנטים שפרסמו תכני הסתה. אך זמן קצר אחר כך, למרבה התדהמה נראה כי האוניברסיטה בחרה להחזיר את הסטודנטים המושעים. הדברים זיעזעו את קהילת הסטודנטים בחיפה, עד כדי כך שהובילו את יו”ר אגודת הסטודנטים אלעד עסיס לשאת דברים חריפים בגנות התנהלותה של האוניברסיטה[6].
חשוב להבין, שמדובר פה בלקט אירועים חלקי שמצביע על חולי מגמתי באקדמיה הישראלית. ישנם עוד מקרים רבים של הסתה באקדמיה מקרב סטודנטים ואנשי סגל. והאקדמיה פשוט כושלת בהתמודדות איתם.
הבעיה חמורה אף יותר, כי המוסדות אפילו לא מנסות להתמודד עם התופעה דרך התקנונים שלהם. מלבד מוסד אקדמי אחד, אף מוסד אקדמי בישראל לא מגדיר כללים הנוגעים לטיפול בהסתה או מעורבות לטרור. ויתרה מכך, מוסדות אקדמיים מתנגדים למציאת פתרון דרך חקיקה. רק בתחילת חודש יולי התקיים דיון בוועדת החינוך בכנסת על הנושא. בדיון נכח איציק בונצל, אביו של סמ”ר עמית בונצל הי”ד שנפל בעזה במהלך המלחמה. דבריו בוועדה, על ההתפלפלויות של נציגי האקדמיה, או הצחקוקים המרובים שלהם בזמן הדיון שנוגע בבעיה קשה וחמורה כזו, מעידים על הגישה המזלזלת מצד המוסדות האקדמיים[7].
מרצים שקוראים לאמברגו
אחת התופעות ההזויות בשנה קשה זו למדינת ישראל ולעם ישראל, היא פעולות של אנשי אקדמיה, במוסדות ציבוריים לפנות לגורמי חוץ כדי להשפיע על משאביה ובכך על יכולותיה של מדינת ישראל לנצח במלחמה. פגיעה זו בסופו של דבר מעמידה בסכנה את הסטודנטים ואנשי הסגל שמשרתים במילואים כאנשים הניצבים בחזית, ואת כלל אזרחי המדינה. כך למשל, עשרות מרצים ישראלים הצטרפו לעצומה[8] הפונה לנשיא ארה”ב ביידן בבקשה להטלת אמברגו נשק וכסף למדינת ישראל.
אך מה המענה של המוסדות האקדמיים בישראל? כיצד מרצים אלו אינם מושעים? כיצד המוסדות מבקשים לרכוש את אמון ציבור הסטודנטים, רבים מהם משרתים במילואים, ורבים נוספים איבדו קרובים וחברים בין אם בטבח ובין אם בקרבות העזים?
וכשמוסדות אקדמיים מתלוננים על חרמות ו BDS, איך הם יכולים לשתוק נוכח קריאות אמברגו שיוצאות מבשרן ממש?
סיוע לוקה למשרתים במילואים
נראה שגם הסיוע למשרתי המילואים שלומדים במוסדות האקדמיים לוקה בחסר. ישנן טענות שונות. מקשיים בהנגשת חומר (היעדר הקלטות או הקלטות לא שימושיות עם סאונד לא תקין) ועד ליחס מזלזל ולעיתים היעדר יחס בכלל למשרתי המילואים ולמצוקותיהם.
לחלק מהסטודנטים, בין אם בגלל פחד מלהסתבך עם המוסדות האקדמיים או בין אם בגלל היעדר גישה לאמצעי התקשורת הקונבנציונליים (חוסר קשרים, עמוסים במילואים ממושכים) אך חלקם מוצאים פורקן לטענותיהן דרך עמודי ה”וידויים”. עמודים לא פורמליים, בהם אנשים יכולים לשלוח וידויים אנונימיים שמתפרסמים.
כך מעיד סטודנט בבן-גוריון: “[9]מאז שיצאתי לסבב הנוכחי (אחרי שהייתי 150 יום בסבב א) עבר כמעט חודש, במהלך החודש הזה לא קיבלתי שום התייחסות. לא מצד שום גורם באוניברסיטה […] אני משלם את המחיר הכבד מנשוא הזה של המילואים בכל אספקט בחיים שלי, נפשי וחומרי. כרגע אני לא רואה שום סיכוי שהמילואים האלה לא יעלו לי בעוד שנה שלמה לתואר. אבל מה שבאמת הכי כואב לי זה ששכחו אותנו […]”
מספר סטודנטים בבן-גוריון התלוננו כי המתווה שלוקח בחשבון את ימי המילואים שסטודנט משרת ב”סמסטר”, ושאינו כולל את תקופת המבחנים ומתעלם מימי המילואים שבין הסמסטרים פוגע בהם בין אם באפשרות להרשמה לקורסים ובין אם בהקלות למבחנים (להם זכאים מי ששירתו ולו יום אחד במהלך הסמסטר שאינו תקופת מבחנים)[10][11][12].
וסטודנט אחר מעיד כי בעקבות שירות המילואים שלו, התפקוד שלו נפגע. כשהוא מבקש מהמרצה התחשבות, הוא נענה כי אינו זכאי לדחיה בהגשת תרגילים בשל כמות הימים שפספס בגלל המילואים. כותב הסטודנט: “תנסו להבין את העניין … זה לא שחור לבן ובואו נספור ימי העדרות. תבינו את זה גם המרצים וגם הסטודנטים. אני רוצה חיבוק אי אפשר להמשיך לא להעמיד פנים.”[13]
ובאוניברסיטת תל-אביב מנגד, עדות מרתיחה של סטודנט: “אחד המרצים אמר לי שזה נראה לו מוזר, כי המילואימניקים חזרו לפני יותר מחודש. הוא ביקש לראות את הצו שלי ואני הראתי לו אותו. הוא התנצל ושאל איך הוא יכול לעזור לי לעבור את הקורס. אני ביקשתי סיכום, כי מי יראה עכשיו 12 הקלטות? הוא אמר שהסיכומים זה רכוש פרטי של הסטונטים ושאין לו אחד. אף אחד לא מוכן לשתף בקבוצה של הקורס, ובנתיים, כבר קיבלתי את הצו מילואים הבא.”[14]
עדות אחרת של סטודנט: “שבוע השלמות לא באמת משלים את כל החומר שנלמד עד כה. מרצים אשכרה מתעצלים להעביר לנו מצגת שמסכמת את מה שהם לימדו ב-3 שיעורים סה״כ ובמקום זה הם מעלים אותנו לזום כדי שנשאל אותם שאלות.”[15]
נזכיר כי מדובר בסטודנטים שהיו במילואים פרקי זמן ממושכים, הציפייה כי יצליחו לעמוד בעומס של לדחוס שעות רבות של כל קורס בפרק זמן קצר, ואז להסתפק רק ב”שאילת שאלות” אינה מעשית, כפי שעדויות רבות מוכיחות.
ישנן עוד עדויות רבות לבעיות במוסדות אלו ואחרים. אך נראה שליבת הליקויים שחוזרת על עצמן היא חוסר הבנה של השפעת המילואים בשנת המלחמה הזו גם מבחינת היעדרות וחוסר גישה לחומרי לימוד, השפעה נפשית והשפעה על היכולת לכתוב עבודות, להגיש תרגילים, לגשת למבחנים ועד לרישום ממשי לקורסים. לצד כל אלה נראה שיש דפוס חוזר של מרצים שמגלים חשדנות, חוסר סבלנות או חוסר עניין ממשי לסייע.
ציון נכשל
האקדמיה כשלה. היא כשלה בסולידריות עם עם ישראל. היא כשלה בסולידריות עם הסטודנטים. היא כשלה בסולידריות עם משפחות הנרצחים. כשלה בסולידריות עם משפחות החטופים. היא כשלה בסולידריות עם נפגעי האיבה. היא כשלה בסולידריות עם משרתי המילואים.
האקדמיה מועלת בתפקידה להיות כוח שמעצים את החברה, שמכשיר דור חוקר ופורץ דרך שהאמת והטוב נרות לרגליו.
במקום מעלים על נס את זכותם של מסיתים להניף דגלי אויב, להשמיע קריאות הסתה ולקרוא בדרכים ישירות או מרומזות למחוק את מדינת ישראל. ואם הסטודנטים חשים מאויימים? זה כנראה לא ממש מדיר שינה מעיניהם. הגיע הזמן לתיקון.
[1] https://www.now14.co.il/%D7%91%D7%95%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A8/
[2] https://www.ynet.co.il/news/article/symtqvxv0
[3] https://www.ynet.co.il/news/article/r1e35qjma
[4] https://jerusalem.mynet.co.il/local_news/article/bjjrxnpnva
[5] https://www.hakolhayehudi.co.il/item/security/%D7%91%D7%A6%D7%9C%D7%90%D7%9C
[6] https://haifa.mynet.co.il/local_news/article/hjfai0ofp
[7] https://www.mivzaklive.co.il/archives/828904
[8] https://www.now14.co.il/%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%99%D7%93%D7%9F-%D7%9E%D7%A0%D7%A2/
[9] https://www.facebook.com/New.BGU.Confessions/posts/pfbid02BfR6bJz1nM71TCR2sRm9ESNe8N7BqfBxCRKiPoMJEzAM5HJ2bNGiQZkpKiQXkEnxl
[10] https://www.facebook.com/New.BGU.Confessions/posts/pfbid02RwSvTB2LX6Kbj57W6U3ANxrnnBukaJfu3oXBMzcbMtfgg4nfRmoR2x4198Tb1hnzl
[11] https://www.facebook.com/New.BGU.Confessions/posts/pfbid07dAKwoybs3Amp3Kae4rJKYn9KycLwgcFtsGaYs44wckjSCippof1P3xrtqxQpdK2l
[12] https://www.facebook.com/New.BGU.Confessions/posts/pfbid08EsdZKR1H9q4eeimW5prQFAfoueJ418ePWMHqrRYt1KfWGdvm92iLbrfc1c6JKDLl
[13] https://www.facebook.com/New.BGU.Confessions/posts/pfbid02PYe9UM7giyhwHCN8F1YF87ptJVYVmC7GQ7aN1dj59iAVJAc4mt1sUqFj4ALkFr3Wl
[14] https://www.facebook.com/tel.aviv.university.confessions/posts/pfbid02XJogpymoJQivx3h18FhoSjccKJMc5PuGskCSajeNiZdw9m55VUD5UMVEDoVcba1Fl
[15] https://www.facebook.com/tel.aviv.university.confessions/posts/pfbid02urbYUh5rgwxGnR7CU543K11fT6YZk5j2tiMxVkCekxYU3BGEhN47DqHWEoLciuQxl
