אני תומך בעסקה. החמאס הוא זה שמסכל אותה
מאת: שי גולדן
תראו, אני מאד תומך בעסקת החטופים. אני ממש מסוגל להבין, ואפילו להזדהות, עם הראציונאל של מי שאומר שלחמאס אין כל סיבה להתגמש אתנו, מכיוון שאנחנו לא באמת עם החרב על צווארו, מתוך לחץ צבאי אדיר עליו (ובעיקר, הפסקת ״הסיוע ההומינטרי״ ברגע זה ממש), ולכן הוא ימשיך להתעלל בנו ובגורל אהובינו עוד זמן רב, אלא אם נוריד אותו על הברכיים ונראה לו שאנחנו מוכנים לתת, ולשלם, אבל שירגיע את עצמו עם התנאים המשפילים האלה. מבין את הטענה הזו מצוין. והיא סופר לגיטימית, וסופר חשוב שתשמע גם בשיח המרכזי בישראל כלגיטימית ולא רק בערוץ 14.
ועם כל זה אני מוכן לבלוע גם את הצפרדע הענקית הזאת, ומוכן גם לקבל רק 15 בחיים כרגע, כי הזמן לא פועל לטובתם. כלומר, לטובת סיכויי הישרדותם. ואין לנו זמן לחכות שצה״ל יפרק את החמאס לגמרי, בגלל שהנסיבות הבינלאומיות המאד קשות שישראל ניצבת בפניהן, מקשות מאד על השגת היעד הזה; ולכן, אני מעדיף לקבל עכשיו את מה ואת מי שאפשר, כולל גם עבור המחירים הבאמת משפילים האלה. מוכן לשלם אותם, כי אני מאמין שזה המעשה הנכון ברמה ההיסטורית של האתוס הישראלי, אשר עומד למבחן בהתמודדותנו כעם וכמדינה וכקהילה עם סוגיית המוסר המורכבת ביותר עמה התמודדנו לדעתי מאז קום המדינה. בעצם, אין שאלה – סוגיית עסקת החטופים היא הדילמה המוסרית הלאומית הכי היסטורית בדברי ימי מדינת ישראל (יותר, אפילו, מהסכם השילומים); ושוב: ממש מחפיר שיש מי שהחליט שהדרך היחידה לתפוס את הסיטואציה היא קבלת העסקה בכל תנאי ובכל מחיר, ומי שלא נכון לגישה הזאת אדיש לדם החטופים ולייסורי משפחותיהם. זה באמת מחפיר.
ועם כל זה: אני מוכן לשלם את המחיר. כי אני מאמין שנוכל להתמודד אחרי המלחמה עם הרבה סוגיות מאד מאד מורכבות שנצטרך לפתוח ולנתח ולחשוף לעומק כחברה ישראלית וכעם יהודי וכמדינה, עם מה שהתחולל כאן בשבעה באוקטובר, ועם כל מה שהוביל וקדם וגרם לשבעה באוקטובר. נצטרך להשיב תשובות אמיצות על שאלות מאד קשות אחרי המלחמה, אם נרצה להתחיל בתיקון המאד מאד מאד הכרחי שעלינו לעבור כמדינה וכחברה בכדי לשרוד ולא להתפרק.
אבל אני משוכנע שנוכל לעמוד מול תשובות קשות לשאלות מאד קשות אחרי המלחמה, להוציא אחת בלבד: ״איך נתתם לבנים ולבנות ולפעוטות ולזקנים ולילדים ולחיילים ולחיילות שלנו להיחטף במאותיהם, ואז לא עשיתם הכל, כולל הכל, כולל מעבר להכל, כדי להחזיר אותם הביתה?״ זו שאלה שעליה לא תהיה לנו תשובה שלא תקרע את המדינה הזאת לגזרים. אם יהיה כאן ציבור שיאמין שמדינת ישראל הפקירה את אזרחיה, השבר של האמון בין המדינה לאזרחיה יהיה כה מסוכן, עד שאני חושש שהוא עלול להוביל לסדר לאומי חד ועמוק מדי, עד שייסכן את קיום החברה הישראלית, ואפילו, חס וחלילה, יביא למלחמת אחים. כן, אני מאד חושש מהיום שאחרי המלחמה. בעיקר לנו כחברה.
החטופים הם הפצע הכי הכי כואב, בעיקר בגלל שהם האחים שלנו למקום הזה, ויש מי שחושב בינינו שאפשר לוותר עליהם. זו מחשבה שתקרע את המדינה הזאת, אם תנקר בראשם של אנשים.
אז אני בעד העסקה. בגלל הכל. למרות הכל. ודווקא בגלל שניהם ביחד.
ואחרי שאני אומר את כל זה, בואו נזכור: החמאס אפילו לא מוכן להתייצב לפסגה, לפגישה. הוא אפילו לא מוכן לנהל משא ומתן. כל הפסגה הזאת היא שיחה שאנחנו מנהלים עם עצמנו, בשיתוף ארה״ב ונציגות ערבית, כאשר החתן מסרב להגיע לחתונה, מהסיבה שמבחינתו אין חתונה בכלל ואין הסכם, להוציא זה שהוא קובע.
אתם קולטים? הם אפילו לא מוכנים להגיע לפגישה ולטרוח לפוצץ את הפסגה. הם פשוט לא טורחים אפילו להגיע אליה. אז אפשר לצרוח על הממשלה שהיא מפקירה את החטופים – וזו טענה שיש לא מעט דרכים לאושש – אבל לעצום עיניים לעובדה שגם אם ניתן להם הכל, זה עדיין לא אומר שזה יניח את דעתם, זה גם דבר שאי אפשר לשלול כהזייה.
קיימת האפשרות שסינוואר באמת מקווה לפורר אותנו מבפנים עם משבר חטופים שיימשך שנים. הוא יחזיק בהם שנים, ויתיש אותנו פסיכולוגית, ולא נוכל להתקדם כמדינה, עד שהם ישובו. כולם כולל כולם. אז נתניהו מוכרח ללכת לעסקה. לדעתי. נקודה. כדי להציל עכשיו את כל מי שאפשר לחלץ מידיו עכשיו. לדעתי – זה הציווי המוסרי;אבל אלוהים אדירים, גם החמאס צד לעניין.
איך יכול להיות שכל הבקורת הפנימית בישראל היא רק כלפי נתניהו (שהתנהלותו מאז השבעה באוקטובר היא פשע היסטורי. לא פחות), שעה שיחייא סינוואר בכלל לא עולה לדיון ולא נתפס ומוצג ומפורשן כמי ש, בכל זאת, יש לו איזו נגיעה לעניין גורל החטופים? לא רק לנתניהו.
אז נתניהו אולי לא עושה די בעיני רבים – אני ביניהם – כדי לשחרר את החטופים, אבל מפקיר? לא, החמאס אפילו לא התייצבו לפסגה שמטרתה וציפיות העולם ממנה היא הפסקת המלחמה דה פקטו. והם אפילו לא טרחו להתייצב. מה המסקנות שאתם הייתם מסיקים בכך? שהם מרגישים שההפסד קרוב? שהם בעמדת נחיתות בתוך הסיטואציה? לא, זה לא הרושם שעולה מן הדברים.
אז יכול מאד להיות שאלה שטוענים שרק לחץ צבאי פסיכי יקרב אותנו לסוף המלחמה ההיסטורית הארורה הזאת, ולשיבת החטופים, צודקים. כי החמאס, עושה רושם, לא בעניין של הפסקת המלחמה.
אז מוכרחים לזמבר אותם בצורה פראית. כי זה בלתי סביר שסינוואר ירצה בהמשך המלחמה אחרי עשרה חודשים כה אלימים וקטלניים. מי שמפסיד לא רוצה בהמשך שום מלחמה. וסינוואר מרגיש שהוא מנצח. אז אנחנו בבעיה. והקונפליקט המוסרי והדילמה ההיסטורית נעשים קשים ומורכבים ובלתי אפשריים יותר ויותר, מרגע לרגע. וכל רגע כאן נמשך נצח.
ביבי: לך לעסקה. התגמש עד למקסימום. תן לעם ישראל לראות בנים ובנות שבים הביתה, אלה בחיים ואלה לקבר ישראל. ממש תתגמש וממש תדגים כמה אתה מוכן להקריב ולשלם בשביל מי שאפשר להחזיר.
אבל אם הפסגה הזאת תסתיים בלא כלום ואתה לא מפרק את החמאס לפירורים החל ביום שאחרי סיום הוועידה, אז אפשר יהיה לטעון בהגינות שאתה מפקיר את החטופים. כי אם אתה לא מביא אותם בעסקה וגם לא מפעיל לחץ צבאי משוגע על החמאס, אז אתה מושך זמן במלחמה הזאת, ואתה לא באמת רוצה את החטופים בבית. אני משוכנע שזה ההיפך המוחלט מהאמת, כמובן, אבל הדרך היחידה להוכיח זאת היא במעשים. או עסקה/או ריסוק החמאס. אבל באמת: עד שייזחלו החוצה מהמנהרות וייבקשו הפסקת אש בדמעות כבדות מדם.
תבחר במה שתבחר. רק תבחר כבר, ראבאק. קבל החלטה. תתחיל להתניע את המלחמה הזאת לעבר מימוש יעדיה או סופה. תבחר. תחליט. חאלאס עם משחקים על זמן. הגיע הזמן לחתור להחלטה היסטורית. ולקבל אותה. וגם לבצע.
עכשיו.
