כל האמת מאחורי סאגת מינוי השופטים לבית המשפט העליון
מאת: דוד בוגוסלבסקי, רכז בתנועת אם תרצו
בג”ץ רמז בדיון השבוע (בג”ץ 1711-24) בנוגע לכינוס הוועדה לבחירת שופטים, כי בדיון הבא בסמפטמבר הוא עשוי לפסוק שיש לכנס את הוועדה לבחירת שופטים על מנת לבחור נשיא לבית המשפט העליון, ועל מנת שיבחרו 2 שופטים חדשים לעליון. כינוס הוועדה, על פניו, הוא דבר שמוסמך אך ורק שר המשפטים לעשות לפי שיקול דעתו. מינוי נשיא לבית המשפט העליון מתבצע ברוב רגיל של 5 מ9 חברי הוועדה, ומינוי שופטים מתבצע ברוב של 7 מתוך 9 חברי וועדה.
מכוח איזה חוק בעצם אמורה לפעול הוועדה לבחירת שופטים? מכוח “חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984”
סעיף 7(א) קובע כי: “ראה שר המשפטים שיש למנות שופט, יודיע על כך ברשומות ויכנס את הועדה.”
מעבר לזה לא מפורט שום גורם אחר שאמון על כינוס הוועדה בחוק. כלומר, ניתן לראות לכאורה כי זהו שיקולו הבלעדי של שר המשפטים האם לכנס את הוועדה.
מינוי של נשיא בית המשפט העליון מתבצע מכוח סעיף 8(א) בחוק: “נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא בית המשפט העליון יתמנו לפי הוראות סעיף 4(א) לחוק־יסוד: השפיטה מקרב שופטי בית המשפט העליון.”
ומה קובע 4(א) בחוק יסוד: השפיטה? הסעיף קובע כי: “שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים”. כלומר, מינוי לנשיא בית המשפט העליון נחשב על פי החוק כ”מינוי שופט (… לתפקיד נשיא בית המשפט העליון)”, ולכן אנחנו חוזרים לסעיף 7(א) לחוק בתי המשפט, הקובע כי מכנסים וועדה לבחירת שופטים לפי ראות עיניו של שר המשפטים. לכאורה, הויכוח הוא על המילה “ראה”. על פניו יכולים לומר מצדדי כינוס הוועדה כי אין כאן שיקול דעת של השר. הוא הרי רואה שצריך לכנס וועדה, אז מכאן עליו לבצע את הסמכות שלו. מנגד, עולה התהייה מי קובע ש”יש למנות שופט” אם לא מי שאמון על הסמכות לכנס את הוועדה?
על פניו השופטים (בעיקר השופט פוגלמן ומצדדיו) מעלים טענה כי הם לא מוכנים לקבל הצעה של מינוי השופט העליון יוסף אלרון לנשיאות בית המשפט העליון, מכיוון שהוא אינו השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון (מבחינת זמן כהונה בבית המשפט העליון), ולכן הם מתנגדים בתוקף לאחת מהצעות הפשרה של יריב לוין. אך חשוב לציין ששיטת הסניוריטי איננה קבועה בחוק, וזה בעצם מנהג ששופטי בית המשפט העליון קבעו בעצמם לאורך השנים, תוך הסתמכות על שיתוף פעולה מצד שאר חברי הוועדה לבחירת שופטים (2 שרים, 2 חברי כנסת ו2 חברי לשכת עורכי הדין בנוסף ל3 שופטי עליון, מהם אחד הוא נשיא בית המשפט העליון), אך, כאמור, הנוהג הזה לא מחייב מתוקף שום חוק שמזכיר אותו. (להרחבה בעניין: https://meshilut.org/papers/%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%A8%20%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%94%20%D7%A1%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%99/paper.pdf)
בג”ץ רמז בדיון השבוע (בתאריך ה27.08 ברשומות בית המשפט), כי הוא מתכוון לכפות על שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים באמצעות סעיף 7(א) שפורט לעיל. בית המשפט קבע זאת גם ביחס להחלטת מינוי נשיא, וגם ביחס לבחירת שופטים נוספים לעליון. בעוד שבגזרת נשיא בית המשפט העליון צפוי רוב שיבחר בשופט יצחק עמית (שכן יש צורך רק ברוב רגיל), לא ברור אילו 3 שופטים יבחרו (במקום השופטות ענת ברון ואסתר חיות, ובמקום מ”מ הנשיא עוזי פוגלמן שצפוי לפרוש באוקטובר הקרוב), אם בכלל, גם אם תכונס הוועדה. השופט פוגלמן סירב להסדר שהוצע לו של 2 שופטים שיריב לוין רוצה למנות (ד”ר אביעד בקשי וד”ר רפי ביטון), בתמורה לשופט אחד שפוגלמן רוצה למנות, ובנוסף למינוי השופט עמית לעליון (https://www.ynet.co.il/news/article/r1du7xeoc). מה יקרה במצב שכל צד (הקואליציה עם שלושת הקולות שלה בוועדה שיכולים לשים ווטו בגלל שיטת הבחירה שדורשת רוב של 7 בוועדה, ומערכת המשפט עם קולותיה שלה) יתחפר בחוסר המוכנות למנות מועמדים של הצד השני לעליון? האם גם אז יתערב בית המשפט ובעצם יקבע שיטת הכרעה שלא כתובה בחוק?
מדברי התנועה לאיכות השלטון בתיק, נראה כי הם מבקשים מבית המשפט לכפות על לוין לכנס את הוועדה משום שאי כינוסה לטענתם מקורה בחוסר תום לב ובשיקולים זרים. נשאלת השאלה האם במקרה זה, כמו במקרי עבר בנוגע להחלטות מנהליות, יעשה בית המשפט גם שימוש בעילת הסבירות, באומרו שלא סביר שלוין לא יכנס את הוועדה? (שהרי בחודש ינואר פסל בית המשפט את חוק יסוד שחוקקה הכנסת שביטל את עילת הסבירות).
חשוב גם להביא לידיעת הציבור כי תקופה שבה יושבים בבית המשפט 13 שופטים (במקום 15) לא אמורה להיות זרה לבית המשפט העליון, שהרי בשנת 2004, עת עלתה לאוויר העולם מועמדותה של השופטת גביזון לעליון בידי שרת המשפטים דאז ציפי לבני, העליון תפקד ב”הרכב חסר” תקופה ארוכה. עלתה אז ביקורת על שרת המשפטים מדוע אינה מכנסת את הוועדה (הרי היה ויכוח בינה לבין הנשיא אהרון ברק בנוגע לגביזון), והיא מצידה טענה שהיא רוצה לכנס את הוועדה. אך אז דווקא בית המשפט התנגד לכינוס הוועדה, מכיוון שהייתה זו ממשלת מעבר (עובדה שלא הפריעה למנות בעבר את השופטת ונשיאת העליון – דורית בייניש בשנת 1995), ושופטת העליון דליה דורנר אף אמרה:”חיכינו עשרה חודשים – העליון יחזיק מעמד עוד כמה חודשים”. לבסוף אכן הוועדה לא כונסה בזמן ממשלת המעבר בהוראת פסיקה של העליון, וכמובן שרות גביזון לא מונתה תחת הוועדה החדשה שקמה לאחר הבחירות, כפי שרצה אהרון ברק. גם בתקופת הבחירות החוזרות ונשנות בישראל ב2019-2021 תיפקד בית המשפט העליון תקופות ארוכות בהרכב חסר (להרחבה: https://www.maariv.co.il/journalists/Article-821392). מדוע אם כן קיימת דחיפות דווקא כעת לכנס את הוועדה?
זאת ועוד, בית המשפט עצמו נגוע בנושא הנ”ל, שהרי זהות נשיא העליון תשפיע באופן ישיר על מי שעשוי למנות וועדת חקירה, אם יוחלט להפעיל את חוק וועדת החקירה במתכונתו הנוכחית בה נשיא העליון ממנה את חברי הוועדה. והרי גם מערכת המשפט תצטרך לתת תשובות לפחות בנוגע לחלק מהסוגיות שהובילו למחדל ה7 באוקטובר (https://mida.org.il/2023/10/24/%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%9B%D7%9A-%D7%A0%D7%A9%D7%97%D7%A7-%D7%94%D7%A7%D7%95-%D7%94%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C/).
נטען בידי מתנגדי שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים שמינויים נעשים בוועדה לבחירת שופטים בהידברות בין נבחרי הציבור לגורמים הלא נבחרים בוועדה, והרי כאן בית המשפט עלול בעצם לשבור “הידברות” שכזו במשא ומתן בין הצדדים, בקביעה שבעצם אין לשר המשפטים סמכות לא לכנס את הוועדה בעת אי הסכמה על מועמדים, מה שבפועל מחליש את עמדתו מול השופט פוגלמן, ו”לוקח לו קלף” במשא ומתן. באם יתערב בית המשפט גם בשיטת בחירת השופטים לעליון ובווטו שקיים לקואליציה בנוגע לבחירת שופטים חדשים לעליון, אזי יעבור מן העולם כל אמצעי של הציבור להשפיע בפועל על בחירת שופטים בישראל.
