המאבק בטרור הוא מרתון – חייבים רצועות ביטחון
מאת: דב טרכטמן, ראש אגף דיגיטל בתנועת אם תרצו
בזמן שיש לחצים מבחוץ ומבפנים לקפל כוחות מלבנון, ותקופה ממושכת יותר לקפל כוחות מעזה, אנו מקבלים תזכורות מתמשכות מה קורה באזורים מהם צה”ל נסוג. תשתיות טרור נבנות מחדש, פעילות טרור מתגבשת ומתווי פיגועים נגד אזרחי ישראל חוזרים.
דהנוכחות הצבאית המתמשכת בדרום לבנון בדמות רצועת ביטחון ובעזה, היא הכרחית לביטחון שלנו. לייצר חיץ בין האויב לבין אזרחינו. נכון, אי אפשר להבטיח הגנה הרמטית וביטחון מוחלט, אך נוכחות כזו תוכל להקטין משמעותית את האיום של פלישה קרקעית על ישובים קרובי גבול, וגם של ירי בכינון ישיר לעבר יישובים ואזרחים ישראליים.
אין פתרונות קסם. אתנן כספי וויתורים מדיניים לא יעזרו מול אויב שנחוש ונשבע למחות את זכר ישראל מהעולם. כדי להשיג ביטחון ובהמשך לכונן שלום צריך להתכונן למאמץ ממושך. מהעם נדרש אורך רוח, לתת גיבוי להנהגה המדינית להכריע את האויב ובעיקר לתת רוח גבית ללוחמים בחזית.
עלינו לזכור שבחמאס נשבעו לחזור על השבעה באוקטובר שוב ושוב ככל שיוכלו. ואסור לשכוח את הכוונות של חיזבאללה, ארגון הפרוקסי של איראן, ששניהם חרטו על דגלם להשמיד את ישראל ולמחות את הציונות. מדובר באויבים עם תפיסת עולם אכזרית, לא מערבית שמאמינים שעליהם לרצוח את כולנו ללא יוצא מן הכלל.
דווקא בגלל זה עלינו לתמוך ביצירת אזורי חיץ עם נוכחות צבאית-ביטחונית ארוכת טווח. עד שהאויב ימחה, עד שהגבולות יהיו בטוחים. אז כשישראל באמת תוכל להבטיח לתושביה ביטחון היא תוכל גם לכונן שלום.
