פרשת וירא: צוחק מי שצוחק אחרון
מאת: אלמוג קשתי, סגן ראש אגף קשרי ציבור בתנועת אם תרצו
בין שלל האירועים בפרשה – אירועי סדום ועמורה, מגוריי אברהם בגרר, שילוח הגר והשיא עקדת יצחק – ישנו עניין שקל לפספסו.
בלב האירוע השמח בא ישמעאל ו”מצחק”. דבר זה מוליד את גירושו ואת גירוש אמו מאהל אברהם. ויש לשאול – אז הוא צחק, מה הבעיה? מסמר הערב הוא יצחק ושמו מגלם גם צחוק – אז מה הבעיה בצחקוקו של ישמעאל.
בא רש”י ומבאר כי “מצחק” יכול להיות שלוש אפשרויות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. והרמב”ן תמהה על רש”י וכי יכול להיות שכל אלו נמצאו באהלו של אברהם אבינו עליו-השלום?
והוא מבאר כי בעצם הוא רב על ירושת יצחק, וטען שהוא הבכור ולכן מגיע לו לרשת את אברהם. ויש לשאול מה בין שני הפירושים הללו? מכיוון שמדובר בשני פרשני מקרא מהשורה הראשונה –יש לנו להבין כי מדובר למעשה באותו עניין. ומה אותו עניין?
לישמעאל יש ריב מול יצחק – הוא יודע, כי הוא גם בן האמה וגם הראשון – ואילו יצחק השני ובן הגבירה, והוא מנסה לערער על ירושת יצחק. לכן העבודה הזרה שלו היא בבחינת שימת עצמו לאלוה, שהרי הוא אנוכי וחושב על טובת עצמו ותו לא. והוא רוצה לרשת את אברהם מתוך חשיבות עצמית וכבוד עצמי.
גילוי העריות שלו הוא באימוץ השקר של ליצני הדור האומרים כי יצחק בנו של אבימלך. כך הוא מנסה לערער על זכות הלידה של יצחק.
ושפיכות הדמים שלו מתבטאת בזריקת אבנים וחצים (-מוכר לנו משום מה?) ואומר שהכל בצחוק ובטעות – אך כוונתו היא ברורה – להרוג את יצחק ובכך להפוך חזרה ליורש יחיד.
ומה שרה עושה? הרמב”ן מבאר כי היא בחרה בחסד. שהרי עבד הקם על אדונו בימי קדם חייב מיתה, ואילו היא משלחת אותו החוצה ומגרשת אותו. כך היא מוודאת שאברהם ינשל את ישמעאל מבכורתו באופן פעיל.
