״וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי״
מאת: רן בר-יהושפט
לעומת אברהם, שמקבל ציווי אלוקי ״שמע בקולה!״, רבקה יכולה בעצמה לומר לבנה ״שמע בקולי!״.
יעקב היה צריך להקשיב לה גם אם לא הייתה אומרת לו שקללתו עליה.
אך מתוך אהבתה אליו היא מרגיעה אותו ונותנת לו את הגיבוי.
—
רבקה שולחת את יעקב לעשות דבר בעייתי, לקחת בצורה מעוקמת את הברכות, ומבטיחה לו שבמידה וייתפס, ויצחק יבקש לקלל אותו במקום לברך – הקללה תהיה עליה ולא עליו.
—
כל חייל שיוצא למשימה היה רוצה לקבל גיבוי כזה ממפקדיו בכל פעם שהוא נאלץ לבצע פעולות שהן נגד הנהלים של המערכת, ואין לו ברירה לעשות אותן כי המערכת לא מספקת לו את מה שנדרש.
—
היכולת לתת למישהו אחר את כל הטוב כשיש הצלחה, ולקחת על עצמך את כל הרע בכישלון זו יכולת שיש למעטים.
—
זה יעצבן משמאל ומימין אך אני אעז לציין שמחקרים רבים מראים שלרוב כשיש הצלחה קבוצתית יש נטייה לגברים לקחת את הקרדיט וכשיש כישלון קבוצתי הדחף הוא להאשים אחרים, ואילו אצל נשים מצאו שהנטייה הפוכה – בהצלחה הקרדיט מחולק ובכישלונות ישנה לקיחת אחריות.
—
מי יתן ונדע לדבוק במידות של רבקה, לקחת אחריות על המעשים שלנו, ולדחוף את היקרים לנו להצליח. שבת שלום לכל עם ישראל!
